יום שני , 27 מאי 2019
דף הבית / מגזין / בועות ביטחון
צילום: אורי גבאי, שדרונט

בועות ביטחון

ילדים משדרות ועוטף עזה שסובלים מפחדים וחרדות כתוצאה מהמציאות הביטחונית זוכים לקבל מגורמי המקצוע של מרכז חוסן לא מעט כלים. לירז ביטון-כהן, עובדת סוציאלית משדרות שחוקרת את הנושא מצאה דרך יצירתית לבנותיה- הפרחת בועות סבון. באחד הלילות שבהם לא נרדמה היא חיברה חרוז שהפך לספר. כעת היא מבקשת להפיץ אותו אליכם בעזרתכם במיזם מימון המונים של 'הדסטארט'.

המציאות הביטחונית אותה חווים הילדים בשדרות וישובי עוטף עזה גורמת לרבים מהם להתמודד עם לא מעט פחדים וחרדות שלא חולפים מעצבם עם החזרה לשגרה, רוב המקרים מחייבים התערבות גורמי המקצוע של מרכז חוסן שמעניקים לא מעט כלים כדי להתמודד עם הטראומה שמתפרצת לעיתים גם אחרי  מספר חודשים. אם תשאלו את לירז ביטון-כהן, עובדת סוציאלית משדרות שבמשך מספר שנים הייתה זו שמתייצבת להעניק סיוע ראשוני במצבי חירום לתושבים, היא הייתה חייבת לחשוב מחוץ לקופסא כדי לייצר עבור הבנות שלה תעסוקה שתסייע להן בזמן אמת להתמודד עם האזעקות והדי הפיצוצים המחרידים. "הבנות שלי כמו כל הילדים בשדרות ועוטף עזה שגדלו לתוך המציאות הזו נאלצות להתמודד עם תחושת פחד נוראית" היא מספרת "כמו הרבה הורים גם אנחנו בחרנו בכל מיני שיטות הרגעה, הקפדנו לשדר להן חוסן וביטחון. אני למשל הייתה לי מגירה שהיו בה באופן קבוע הפתעות ואז כשהיה צבע אדום הן היו רצות לממ"ד והראשונה שמגיעה מקבלת 3 פרסים , זה איזשהו חיזוק חיובי על משהו מאוד שלילי כדי שהן לא יהיו עסוקות בחרדה ובלחץ של הבומים אלא עסוקות במשחק. אבל ככל שהן גדלות ומבינות יותר, יש כמה תרגילים שכבר לא מתאימים, החלטנו לחפש משהו חדש".

יש לציין כי בעלה של לירז, אבי מנהל חוות אילוף כלבים, באמצעות טיפול בבעלי חיים הוא מסייע ללא מעט ילדים להתמודד עם הפחד, "זאת למשל עוד שיטת טיפול מדהימה, בסופו של דבר צריך להתאים לילד את הטיפול שמסייע לו, העובדה שגם אני וגם בעלי עוסקים בתחומי טיפול כנראה גרמה לנו לרצות לחפש עוד מענה לילדים שלנו, את מה שמצליח אצלנו אנחנו רוצים לחלוק עם עוד תושבים רבים כמונו שמתמודדים עם מציאות באמת לא הגיונית. אגב, בהקשר של בעלי החיים קרה לנו מקרה, באחד הסבבים, הייתה לנו כלבה, והכלבה הייתה בחוץ והיא פחדה, הכנסתי אותה הביתה ואז הבת שלי ליטפה אותה בלי הפסקה ואמרה לה " אל תפחדי אל תפחדי, הכל יהיה בסדר" , "זה ייגמר זה רק מגן עלינו", היא בעצם תמללה לה את מה שהיא מנסה להגיד לעצמה".

 

לירז עם בנותיה בממ"ד, מקריאה מהספר. צילום: מתוך סירטון ה'הדסטארט'

המטח של אוגוסט הוליד ספר לילדים

אני פוגש את לירז, אם לארבעה משדרות בת 33 לפני סבב ההסלמה האחרון שאילץ שוב בפעם המי יודע כמה בשנה האחרונה את התושבים בשדרות ועוטף עזה לשהות בחדרי הביטחון עם הילדים. השהות הזאת שנכפתה על לירז כמו כל תושבי העוטף באירוע ההסלמה הזכור כל כך של חודש אוגוסט 2018 הולידה למעשה את הרעיון לספר "הפתעת נשימה" שהיא מבקשת בעזרת התושבים להוציא לאור. "כמי שגדלה בצל המצב הביטחוני חוותי, הרחתי, נגעתי בטראומה בעקבות ירי הקסאמים על עירי" היא מציינת בפניה לקהל הרחב, "הספר הסיפור מתאר התמודדות אישית ביתית, דרכה בחרתי לסייע לילדיי להתמודד עם החרדה".

נציין כי בעזרת משחק וחרוזים מבקש הספר לסייעים לילד ולהוריו לתרגל את הנשימה, את החיבוק ואת המגע שחשובים מאוד בהתמודדות עם הלחץ והחרדה המציפים אותו. הכלי המוצע לסיוע במצבי לחץ על רקע איום ביטחוני הוא כלי פרקטי לשימוש בסיוע לילדים בהתמודדות עם פחדים ולחצים בעולמם. "הספר מיועד לכל ילדי הדרום, ילדים שהאיום הביטחוני הוא חלק ממציאות חייהם".

ספרי מנקודת מבטך האישית על "הפתעת נשימה"?

"הספר בעצם מתאר סיטואציה בעצם שאני חושבת שמתרחשת בכל בית בשדרות, בעוטף עזה ובדרום בכלל. אני בחרתי בסיטואציה שקרתה לי בעצם בבית, בזמן ארוחת הערב, הילדים פוחדים, לחץ  ולא כל כך יודעים איך להתמודד עם זה. גיליתי שמשחק בבועות סבון מסייע לבנות שלי להתמודד עם חרדת הטילים"

למה דווקא בועות סבון?

"אני אסביר על מה הספר מספר. למעשה מספר על מציאות ביטחונית, פתאום האמא מוציאה איזושהי קופסא כזו , בקופסא יש בועות סבון, וברגע אחד כל פחדים והלחצים ופכים בעצם למשחק עם בועות סבון, בבועות סבון בעצם יש ערך?, כי בעצם שאני צריכה להפיק את הבועות סבון אז אני צריכה לנשום נכון, ומה קורה שאנחנו בחרדה אנחנו לא נושמים נכון אנחנו מוציאים אוויר אבל בעצם לא נושמים נכון. המערכת הגופנית לא יכולה להירגע אם לא מסדירים את הנשימה ובאמצעות הפרחת בועות זה הופך לפעולה כייפית ויעילה לילדים".

הספר נולד למעשה אחרי סבב אלים במיוחד של חודש אוגוסט, אי אפשר לשכוח את סרטון הוידאו שבו בלי כל התראה מוקדמת מוצאים עצמם הורים וילדים רבים בפארק הילדים תחת מתקפת טילים מאסיבית. את ביטון-כהן, בעלה וילדיה זה תפס באמצע ארוחת ערב משפחתית בקיץ של חופשה מהנה.  "זה בא בהפתעה גמורה, שמענו בום בזמן ארוחת הערב, ובאותו הלילה כשנכנסנו לממ"ד והן נכנסו לישון, לא הצלחתי להירדם, גם מהחרדה, גם מהמחשבה לאן זה הולך, הכל פתאום קורס, כל המעגל הזה שנותן לילדים ביטחון פתאום קורס , אין שגרה, ואני זוכרת שישבתי ככה בממ"ד, כולם לידי ואני לא מצליחה להירדם".

לאן לקחו אותך המחשבות?

"אני מוצאת את עצמי מריצה המון מחשבות, בעיקר מוטרדת מהמציאות דווקא בימים של החופש הגדול, בימים שקטים יחסית. ואז זה פשוט קרה, לא יודעת להסביר, פתחתי את הטלפון ופשוט התחלתי לכתוב, אני לא יודעת מאיפה זה בא, לא תכננתי לכתוב ספר, זה פשוט יצא. בשלב הזה לא באמת חשבתי שזה יכול להתפתח מעבר לזה".

לא חשבת שיכול לצאת מזה ספר?

"אז זהו שזה לא התחיל כספר, זה התחיל כשיתוף של חברים בעבודה ובכלל בחיים ששאלו אותי איך מתמודדים עם החרדות של הילדים, סיפרתי מה אנחנו עושים, הייתה לי בבית מגירה של פרסים ואז כשהיה צבע אדום הן היו רצות לממ"ד והראשונה שמגיעה מקבלת 3 פרסים , זה איזשהו חיזוק חיובי על משהו מאוד שלילי כדי שהן לא יהיו עסוקות בחרדה ובלחץ של הבומים אלא עסוקות במשחק. אז שיתפתי וסיפרתי מה אנחנו עושים בבית עם הבועות סבון , בכלל אני אוהבת לחקור, אני חוקרת טראומה ועוסקת בתחום הטראומה והבנתי שבועות סבון כמו המון תרגילים אחרים יכולים לסייע לילדים זה כלי , יש משהו ילדותי בזה, אם תראה  לילד כמעט בכל גיל שאתה מפריח בועות סבון הוא ישר רוצה לנסות ולהפריח, וזה היה הרעיון לתת להם בעצם דרך משחק את הכלים לנשום נכון".

מתי נפל האסימון שזה יכול להפוך לספר?

"אני בכלל לא חשבתי להפוך כמה חרוזים שכתבתי בפתק בטלפון לספר לילדים. האסימון נפל כאשר  הראיתי למשפחה, לחברות, ואז אמרו לי תעשי עם זה משהו, ואני בהתחלה חשבתי לעצמי "מה אני אעשה עם זה, זה שטויות". ההתנסות היחידה שלי בכתיבה היא בדרך כלל בפוסטים שאני מעלה מעת לעת בפייסבוק, שם אני אוהבת לפרוק. במקרה הזה, זה נשאר לי בראש. אני  אדם שמשתדל לעשות כל הזמן דברים חדשים ואז חשבתי לעצמי טוב בואי תנסי, אם ייצא משהו אז זה שווה, ואם זה סתם ולא שווה כלום ואנשים מפרגנים אז סבבה. זה התחיל כחרוזים, יצא מין חמשיר כזה ואחר כך התפתח לספר עם מסר מאוד משמעותי מבחינתי כי הרי אין לי כונה להיות סופרת אבל את השיטה שעוזרת לילדים שלי אמרתי אשמח להעביר לכול הילדים בעוטף עזה".

כמה באמת ברגע האמת זה עוזר?

" זה עוזר, קודם כל ברגע לחץ, תראה יש כמה סוגים של לחץ, יש ילדים שישתתקו שיילכו לפינה וישימו ידיים על הפנים על האוזניים , יש את הילדים שידברו על הפחד, יש כאלה שיבכו, יש כאלה שיצחקו יש המון המון תגובות, אבל בכל התגובות יש דרך להתמודד,  תראה את הבנות שלי, אפילו כשהן נניח נופלות הם רצות אליי ומבקשות בועות סבון, הן מבינות שכשהן בחרדה צריך קודם כל לנשום".

 

הספר שהוציאה לירז, עכשיו במימון המונים ב'הדסטארט'.

מבקשת עזרת ההמונים להוציא את הספר לאור

הדחיפה של עמיתיה לעבודה והעידוד של חבריה הקרובים הביאו את ביטון-כהן לאזור אומץ ולחפש הוצאה לאור שתוכל לקדם את הרעיון אבל בעיקר עמדה לנגד עיניה הרצון לגרום לכך שבכל בית בעוטף עזה ירכשו את הספר כדי לסייע לילדים. "פניתי בעצם להוצאה לאור 'צמרת' , וסיפרתי שיש לי סקיצה ראשונית של משהו שכתבתי לאור המצב, עוד לא ברור לי מה אני רוצה לעשות עם זה ואני אשמח לקבל הכוונה. וגם מהם קיבלתי תגובה חיובית שאפשר לעשות עם זה משהו. ובאמת האמינו, ליוו אותי מהרגע הראשון, הספר כתוב בצורה מאוד קלילה עם חרוזים, הוא יכול להתאים לילדים בגיל הרך, למרות שיש המון ספרים לגיל הרך אבל מה שהיה חסר לי זה בעצם ספר שיהיה קליל, שיהיה בחרוזים שהילדים יוכלו לזכור את המילים שכתובות בו".

מאחר והוצאה לאור של הספר דורשת מימון שהוא לא זול, החליטה לירז להסתייע בפרויקט מימון המונים של

"הדסטארט". "המיזם הזה למעשה מאפשר לי לפנות לקהל בבית להתגייס כדי להוציא לאור את הספר" היא מסבירה,  "בעצם אין לי כוונה לייצר רווח עצמי, כל מה שאני רוצה זה לגייס תקציב של 32 אלף שקלים כאשר המטרה היא להפיץ אותו לתושבים, כל מי שמשתתף במימון יקבל העתק של הספר, זאת אומרת יש כאן מטרה לא רק לגייס את הכסף, אלא מי שתורם ישתמש בספר. אם לא נצליח לגייס את כל הכסף עד המועד שנקבע 16.5 אז בעצם כל הכסף יוחזר. המטרה שלי כמובן לגייס את כל הכסף וזה אפשרי בזכות התושבים שלנו בשדרות ועוטף עזה". אגב, עד כתיבת השורות האחרונות של הכתבה עמד הגיוס של הכסף על 87% שהם 27,930 אלף שקלים, כך שחסר כ-4,070 שקלים בלבד. עד המועד האחרון נותרו שישה ימים בלבד.

כמה באמת התגובות מפרגנות כאן בשדרות ועוטף עזה?

"זה עורר סקרנות , גיחכנו על זה, הספר עלה לאוויר לפני סבב ההסלמה הקודם, בהתחלה למשפחה הקרובה ביום חמישי וביום ראשון הוא עלה לאוויר גם בפייסבוק ובאתר, ובראשון בלילה התחילו רקטות ואז אמרו לי מה תזמנת את זה… ברור שלא, אנחנו חיים בתוך סבבים כאלה, הרעיון שעומד מאחורי הספר הוא לוודא דווקא להיות סופר אלא באמת לתת כלי שיהיה מונגש לאוכלוסייה ובעיקר להורים".

מעבר לעובדה שלירז ביטון-כהן נשואה ואמא לארבעה ילדים קטנים, עד לפני שנה היא הייתה פעילה במערך החירום הראשון של אגף הרווחה שמתייצב בבתים של התושבים בזמן חירום.

איך בעצם מצליחים להתמודד עם העובדה שיש ילדים בבית שצריכים אותך ומצד שני את צריכה לצאת לעשות את העבודה שלך תחת מטחי טילים?

"אין ספק שזו דילמה לא פשוטה בכלל שהעסיקה אותי לא מעט. באותה תקופה חקרתי את כל נושא העבודה הסוציאלית, , ביקשתי מהן לצייר ציורים כדי להבין את הדחק שלהם, חקרתי מורים, פרופסורים והורים באזור שדרות ועוטף עזה על המציאות היבטחונית המשותפת, איך זה לעבוד ולגור באותה המציאות. כשעבדתי בעירייה הייתי אחראית על צוות שיוצא אחרי כוחות הביטחון לשטח, והרבה בזכות תמיכת בעלי והמשפחה כאנשי טיפול ובכלל כבני אדם אנחנו צריכים כל הזמן למלא את עצמנו, אני גיליתי בתקופת הסבבים שהגעתי לשלב שהמשאבה שלי התרוקנה שפשוט לא היו לי כוחות להתמודד, רק נתתי ולא דאגתי למלא את המשאבה שלי . ילדים יכולים לתת לי המון כוח אבל בתקופה מסוימת גם לשאוב המון כוח ובתקופות שהם שואבים כוח צריך ללמוד למלא את עצמנו".

התחושה היא שאנחנו כל הזמן מחפשים פיתרונות במקום שהפיתרון האמיתי לשקט יגיע מההנהגה שלנו ולא נצטרך את כל זה. מה התחושות שלך כאמא לילדים?

"ברור שהייתי שמחה לגדל את הילדים במקום ללא מציאות ביטחונית מתמשכת ובלתי נתפסת, אני בטוחה שלא רק לי, לכל התושבים נמאס מהמצב הזה אבל כל עוד המציאות הזו קיימת אנחנו בוודאי לא נרצה להתרגל אליה אבל בהחלט לדעת להתמודד איתה. אני כאמא לילדים באמת משתדלת לתת לילדים שלי את הכלים הכי טובים להתמודד עם המצב. כרגע הטראומה קיימת ואנחנו צריכים לדעת איך להתמודד איתה".

עד כמה הספר יכול לעזור לילדים?

"ספר הוא כלי, זה כלי גם לנו, אם עכשיו אני צריכה להפעיל את הדמיון שלי גם בזמן לחץ ויש לי כלי שאני צריכה לפתוח והוא מנחה ומרגיע אותי אז אני אפתח אותו. וזה מה שעשיתי, השילוב של הספר והפרחת בלונים יכול לסייע מאוד, אני בעצם הבנתי שצריך לדבר בשפה שלהם. את המציאות הביטחונית הם מכירים אבל מה שמפחיד אותם זה לא רק "הערבים שיורים עלינו טילים" אלא גם האזעקה עצמה, השניות הראשונות שהיא מפלחת את האוויר צריך להודות מפחיד את כולנו. אני מנסה להעביר לילדים שלי שה"צבע אדום" בעצם מגן אלינו, ברגע שאנחנו מדברים איתם בשפה שהם מבינים קל להם יותר להתמודד".

לא היית רוצה לגדל אותם במקום אחר?

" לא, שדרות זה בית, ובית לא עוזבים, אני באמת מאוד מחוברת לשדרות.  בשדרות פיתחנו חוסן, ההתמודדות שלנו היום היא לא אותה התמודדות שהייתה לפני עשר או 15 שנה. אבל יש גם כאלה שלא יכולים לתפקד ולא רק ילדים ואני מבינה אותם מאוד".

 

לתרומות ולרכישת הספר "הפתעת נשימה" מאת לירז כהן-ביטון, הנה קישור לדף ה'הדסטארט' :

https://headstart.co.il/project/47656

לכתבה הבאה:

שירת מינור

היא גדלה בבית עם אבא מוסיקאי שטיפח בשנים האחרונות לא מעט מוסיקאים משדרות, היא נחשפה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.