יום שישי , 20 יולי 2018
דף הבית / כתבות ראשיות / האיש שלנו בקק"ל

האיש שלנו בקק"ל

מעט אחרי שהשתחרר מצה"ל קיבל דני גיגי, בן העיר שדרות הצעה לעבודה זמנית בקק"ל שהפכה לקריירה של 33 שנים בארגון שעוסק בעבודת אדמה שביססה את המדינה. חודשיים אחרי שהתמנה למנהל מרחב דרום הוא מספר בראיון ל'דין וחשבון' על התפקיד החדש, נזכר ברקטת קסאם שהתפוצצה בביתו ואיך בנס ניצלו חיי בני המשפחה, מסביר למה תמיד הוא יהיה דני משדרות ומשתף אותנו במאבק היומיומי בבלוני התבערה ששורפים לנו את הטבע.

כמעט 12 שנים חלפו מאז אותו לילה שרקטת קסאם התפוצצה במרכז הוילה המשפחתית בשכונת מ-3 אבל דני גיגי זוכר עדיין כל פרט ופרט כאילו זה היה אתמול. "ב-12 שנים עברנו המון, הספקתי למכור את הבית ולעבור לאשקלון, עברנו טרגדיה אישית לא פשוטה כשהבן שלי אלון נהרג בתאונת דרכים וכמובן שזה מלווה אותי יום יום אבל את הנס המשפחתי שהיה לנו ב-26.11.2006 אי אפשר לשכוח, יש דברים שחרוטים במוח שלך לנצח, אני מניח שהרבה תושבים שחוו את המציאות הזו יודעים בדיוק על מה אני מדבר" הוא פותח בהסבר מייד בתחילת הראיון שלנו שעוסק בין היתר, בתפקידו החדש כמנהל מרחב דרום בקק"ל וההתמודדות בטרור החדש מרצועת עזה ששרף עד כה אלפי דונמים של חחקלאים אבל לא פחות מ-5,500 של יערות.  "השכנים שלנו מעבר לגדר מנסים כמעט הכל כדי לפגוע בנו, פעם זה טילים, פעם מנהרות, כל פעם אנחנו מוצאים פיתרון טכנולוגי, עכשיו הם עברו לטרור של עפיפונים ובלונים וזה לצערי מצליח להם כרגע אני בטוח שגם לזה נשים סוף".

תמיד שדרותי. דני גיגי

ברמה האישית ההתמודדות עם הטרור מוכרת לך היטב משדרות?

"אני זוכר את הטילים הראשונים שעפו לשדרות. יום אחד מצאתי טיל תקוע באדמה ולא הבנתי איך חתיכת צינור שרתחו סביבו כנפיים מגיעה לשדרות מעזה.  היינו אדישים בהתחלה ולא הבנו לאלו מימדים זה יכול להגיע, גם בהמשך כשנכנסה מערכת ההתראה לא היינו קמים מהמיטה באמצע הלילה  לממ"ד אלא אם כבר היינו ערים אז היינו נכנסים".

בסופו של דבר החיים שלך ושל המשפחה שלך ניצלו באחד האירועים היותר זכורים לפחות לי כאחד שמסקר את המציאות הביטחונית מהיום הראשון?

"נכון בסופו של דבר המשמעת של להיכנס לממ"ד הצילה אותנו. באותו לילה היו התראות וטילים התפוצצו בשדרות אבל לא יודע למה הפעם החלטתי שאני קם מהמיטה. בבית שלנו אז היינו צריכים לחצות את הפרוזדור ולהגיע לממ"ד. אחד הילדים שלנו אלון ז"ל (נהרג בתאונת דרכים) שהה בחדר מחשב אז לקחתי אותו ביד והעפתי אותו לממ"ד. היו לי עוד שלושה ילדים נוספים שהיו מפוזרים בחדרים אבל בכמה שניות לא הספקתי לראות מה קורה . היה פיצוץ כנראה של רקטה שהתפוצצה בשטח פתוח. יצאנו, הדלקתי טלוויזיה בערך בשעה 5 בבוקר, היה עוד חושך כי זאת הייתה תקופת החורף. עוד לא הספקתי להתיישב על הכורסא ופתאום שוב אזעקה, החלטתי גם הפעם לקום לממ"ד ואז היה פיצוץ מחריד, זה היה ברור שזה בבית שלנו. אני עד היום זוכר את הרעש של הזכוכיות המתנפצות שהיו בפטיו של לובי הבית. אני זוכר נהיה שקט וחושך, הייתי בלי נעליים אבל צעדתי בשקט בין הזכוכיות, אחד השכנים שלי השוטר ששון חן הגיע ראשון ושואל אותי "דני מה קורה הכל בסדר?" עוד לפני שידעתי מה קורה עם כולם אמרתי לו ששון תיגש מהר לסגור את בלוני הגז. בשלב הזה אני עוד לא יודע אם כולם בסדר, אחרי כמה דקות של מתח נשמתי לרווחה כי ראיתי שכולם בסדר".

כמה האירוע הזה מלווה אותך עד היום?

"את האירוע הזה מטבע הדברים אני לא שוכח, אני זוכר בשמשך מספר שנים אחרי אירוע נפילת הקסאם בבית שלנו היינו נוהגים לצאת כל המשפחה לחגוג ביום הזה כי הרגשנו שהרווחנו את החיים, הרי זה יכול היה להיגמר כמו אגב אינספור מקרים בשדרות באסון גדול, מספיק רבע מעלה של זווית זה היה נגמר אחרת, תודה לאל האירוע הזה הסתיים ללא פגע והוא יישאר כנראה חקוק אצלנו תמיד".

אם אותנו, הדור הצעיר של שדרות, המציאות הביטחונית כאן מאז ראשית 2000 תהיה כנראה הזיכרון שלנו לכל החיים, עבורו של גיגי, הרבה לפני הקסאמים, הזיכרון שלו בצעירותו הוא בעיקר מלחמת יום הכיפורים. בזיכרון שלו מסתבר יש סיפורים על סבא שלי יוסף גבאי ז"ל, "זה מזכיר לי שבשנת 73 הייתה הודעה של מלחמה. אני זוכר את סבא שלך יוצא ביום כיפור עם הטלית כדי להאזין לרדיו ברכב ולהתעדכן זה לא כמו היום שיש לך אינטרנט ופייסבוק ומה לא כדי להתעדכן.  אז טלפונים היו רק למקומבנים.  סיפור של מלחמה זו לא אותה עוצמה, זיכרון ילדות הוא חזק יותר מאשר בגיל מבוגר".

דני גיגי מעביר סקירה ליו"ר קק"ל דני עטר.

קק"ל ארגון מדהים שייסד את המדינה"

זמן לא רב לאחר אותה התפוצצות רקטה בבית מגוריו, משפחתו עזבה לאשקלון, לדבריו הסיבה לא הייתה המציאות הביטחונית. אגב, גם כשפורסם על דבר המינוי שלו לתפקיד וצוין שהוא תושב אשקלון מבחינתו הכתובת שלו עדיין שדרות.  "עד היום כששואלים אותי מאיפה אני, התשובה בלי לחשוב פעמיים היא "שדרות", זה שעברתי להתגורר באשקלון זה לא אומר שאני כבר לא שדרותי.  אתה אולי יוצא משדרות אבל שדרות לא יכולה לצאת מכאן כי אתה גדלת כאן, רוב חיי חייתי כאן, כמעט 40 שנה אי אפשר לבטל. אגב, אני שוקל לחזור להתגורר בעיר אני מאמין בקרוב".

כאמור, לקק"ל הוא הגיע במקרה בלי כל רקע מוקדם. "יש לנו בן שדרות בשם אלי שושן שנשוי לקיבוצניקית מקיבוץ צרעה והוא עבד בזמנו במחלקת הנוער של קק"ל" נזכר כיצד הגיע לקק"ל בפעם הראשונה. "כשנפגשנו במקרה הוא אמר לי אם אני רוצה לעבוד, שאלתי מה עושים, הסביר לי ואמרתי ננסה, כל חיי הבוגרים עבדתי בקק"ל, עם הזמן פשוט נשאבתי לתחום ובעצם מאז הצבא אני חי ונושם את העבודה של קק"ל. עם הזמן התקדמתי לעוד תפקידים מגוונים".

גיגי, החל את דרכו בקק"ל לפני 33 שנים באגף החינוך והנוער של הקרן בתפקידי הדרכה. גם בתפקידו הבא הוא המשיך לעסוק בחינוך כאשר ניהל וריכז את מרכזי שדה ויער, שהם מערך בתי ספר שדה של הקרן הממוקמים ביער יתיר, נס הרים, שוני, ציפורי ויער לביא. מתפקידי חינוך עבר גיגי לתפקיד ביטחוני והיה ממקימי יחידת הביטחון את קק"ל וכיהן כקצין הביטחון של מרחב מרכז ומרחב דרום עם הקמת היחידה. בתפקידו הבא הוא כיהן כמנהל מחלקת ארגון ותחזוקה של המרחב. בשמונה השנים האחרונות מילא גיגי תפקיד של מנהל אזור, תחילה של מנהל אזור הרב הנגב והערבה וב-4.5 שנים האחרונות כמנהל אזור הנגב הצפוני. בנוסף כיהן גיגי במשך 13 שנה כיו"ר ארגון העובדים במרחב דרום וכגזבר המועצה הארצית. כמו כן, הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה וגאוגרפיה ובוגר לימודי ארץ ישראל במכון אבשלום.

"האמת שהגעתי לתפקיד די במקרה. בהתחלה בכלל לא התמודדתי על התפקיד אבל אחרי פעמיים של מכרז לא נמצא אדם מתאים, בפעם השלישית אמרו לי "תגיש מועמדות זה טבעי לך התפקיד", אמרתי יאללה נלך על זה ולשמחתי נבחרתי לתפקיד, עבורי זה תפקיד משמעותי במיוחד כאחד שעובד בקק"ל כל חיי הבוגרים, כאחד שעבר את כל התפקידים המשמעותיים".

בציבור הרחב כשאתה אומר הקרן הקיימת מייד עולה פארקים יערות וכו…?

קרן קיימת לישראל זה ארגון מדהים עוסק בנושאים הכי חשובים חוץ מביטחון המדינה. זה ארגון שיזם אותו בזמנו "הרצל" בקונגרס הציוני הראשון כדי לבסס את עתיד המדינה, מישהו קיבל אז החלטה שהיום אנחנו מבינים כמה היא הייתה משמעותית. הרעיון היה בעצם לגייס את כל יהודי העולם שיתרמו ויאספו גרוש לגרוש כדי לרכוש חתיכת אדמה בארץ ישראל מתוך מחשבה שאולי יום אחד יצא משם משהו, אי אפשר לדעת. אז היו שקראו לאותם יהודים הוזים אבל היו חולמים שחלמו על הקמת מדינה ובזכות האמונה בתחילת הדרך הגענו לזה בסופו של דבר.

איך הצליחו בזמנו בעצם עוד לפני שקמה המדינה לגייס תקציבים?

"בהתחלה הציבו קופות כחולות בבתי ספר של יהודיים, בתי כנסת איפה שרק אפשר כדי לאסוף כסף. בעזרת הכספים התחלנו לרכוש אדמות.  תלוי באיזה שלב של ההיסטוריה אבל פעם אלה הערבים , הטורקים היו מוכרים ליהודים אדמות שנחשבו הכי פחות טובות. היהודים החכמים במיוחד של אז אמרו אנחנו קונים כל מה שהם מוכנים למכור גם אם מדובר באדמה בעייתית. ככה בעצם הפכה קק"ל עוד לפני קום המדינה לגורם מכריע ומשמעותי בהיאחזות שלנו בארץ ישראל".

למעשה, קנינו את המדינה בכסף.

"היהודים של אז היו חכמים מספיק לקחת אדמות בעייתיות כביכול שבהם ידעו לטפל אם זה האדמות בעמק יזרעאל ששם היה צריך לייבש ביצות שהיו מביאות מחלות, לשמחתנו אותם יהודים האמינו שבעתיד זה ישתלם ואכן זה ישתלם היום האדמות של העמק הם חלק מדהים של המדינה שלנו. אגב, לפני הסכמי אוסלו לא הייתה רשות פלסטינאית, קק"ל  הלכה ורכשה אדמות במלא מקומות גם במקומות הללו, גם בסוריה, גם בירדן, קנינו אותם בכסף והם שלנו מגובים בעשרות מסמכים".

כיום מה עושים בקק"ל באופן שוטף?

"אם אני לוקח אותך לסיור, מראה לך ואדיות באזור שלנו, כל מיני ערוצי נחל שאנחנו מטפלים בהם ומונעים נזקים אדירים לקרקע כדי שזה לא יסחוף את האדומה, אם זה סוחף את האדמה לא נוכל לעשות חקלאות. אנחנו עושים שימור קרקע. אם אקח אותך לאזור  רוחמה אתה תראה שעם כל היופי של המקום המדהים הזה אם לא נעשה עבודת שימור בעתיד נהיה בבעיה. הביתרונות האלה סופגים כל שנה מים יוצרים סחף של אדמה כך שלא יהיה ניתן לא לעשות חקלאות, לא דרכים, לא כבישים, אפילו לא ניתן להקים ישוב".

כידוע הנגב הפך למערב פרוע, יש שם גניבה של קרקעות מהמדינה שמוצאת עצמה חסרת אונים מול תופעה זו.\  

"זה נכון. המדינה מנהלת כבר המון שנים מלחמה לשמור על הקרקע, הבעיה בולטת בנגב לכן מראשית המדינה קק"ל ביצעה פעולות של נטיעת עצים על מנת לשמור על הקרקע, בעצם העצים לאורך השנים שמרו לנו על קרקעות במדינה לכן אסור לנו להפסיק לנטוע עצים אם כי אין לי עוד הרבה שטחים פנויים שברשותנו.

מצד שני אלה שטחי טבעי שבהרבה מקומות אנחנו רואים שנהרסים לטובת בנייה?

"קודם כל אין ספק שיש פגיעה בשטחים הפתוחים ובטבע אבל זה לא משהו שמאפיין רק את מדינת ישראל כי בכל מדינה שאתה גדל ומתפתח אתה סולל כבישים, מניח תשתיות, בוודאי שזה פוגע אבל צריך לעשות את זה בצורה חכמה כמו למשל כפי שקורה בשדרות בשכונת הכלניות. אישרנו לכרות אזורים של עצים בצורה מבוקרת כך שעדיין זה ישמר וסביבו אתה בונה שכונה חדשה. כמובן שיש אזורים שאסור לפגוע בהם בכלל אבל יש מקרים שאתה לא יכול למנוע מעיר כמו שדרות לגדול ולהתפתח אז אתה בונה תוכנית בעזרת אנשי מקצוע שמצד אחד לא תסב נזק גדול מצד שני לא תמנע מעיר להתפתח. מה שבטוח העצים מסמלים את שדרות והם יישארו חלק מהנוף של העיר. אגב אזורים של נדלן משולבים עם הטבע אתה יכול היום למצוא בשדרות אבל אתה לא תמצא אותם בתל- אביב כי שם יש מלחמה על כל שטח לבנייה וכשיש ביקוש גבוה הקרקע יקרה יותר. אתה יכול להגיד לתל אביבים תשמעו תעברו לשדרות אתם יכולים לקנות דירה פי שלוש ממה שיש לכם ויישאר לכם מלא עודף אבל הם רוצים לגור בתל אביב. מי שכן רוצה איכות חיים במחיר שפוי מגיע להתגורר בשדרות וזאת גם הסיבה למה העיר הזו רק תמשיך לגדול, זה כבר יקרה באופן טבעי".

בשנים האחרונות אנחנו רואים מעורבות גדולה של קק"ל בשדרות?

"לצערי במשך שנים שדרות הייתה מחוץ לטווח של קק",, אני זוכר שיחות שלי עם ראשי העיר מויאל ובוסקילה שקק"ל מחלקים לא מעט כסף לרשויות ואתם אדישים לא עושים כלום כדי לקבל", כתושב שדרות זה צרם לי ואני גאה שבמסגרת תפקידיי בעשור האחרון הצלחתי להחזיר את קק"ל לפעילות בעיר. קק"ל תרמה ועדיין תורמת תרומה אדירה לעיר שדרות בעשרות מיליונים של השקעה בפרויקטים. יש לך את גן החמישה, פארק עזריאלי, פארק קנדה, משחקייה ממוגנת, גן בורוכוב, כיתות לימוד ואני חושב שהיד עוד נטויה".

נאבקים בטרור העפיפונים

בשבועות האחרונים עסוק גיגי בעיקר בטרור החדש שמאיים על עוטף עזה- טרור העפיפונים. "העצים של קק"ל נפגעו קשה מאוד מטרור העפיפונים. עד היום נפגעו 5,500 דונם שטחי יער שזה המון, כדי להכניס אותך לפרופורציה מסביב לעוטף עזה, רצועת היערות שלנו היא בערך 21 אלף דונם כך שאפשר לומר ש-25 אחוזים כבר נפגעו וזה נורא בעיניי,יש עצים שיודעים לשקם את עצמם כמו האיקליפטוסים אבל עצי אורן מתים מוות סופית וזה עצוב.

הבעיה היא שזה לא הסתיים?

"נכון עד היום העפיפונים עפו  והצליחו להגיע לקו המערכת שזה טווח של 5000 מטרים, עכשיו הם התחילו לשים דגש על בלוני הליום וזה עלול להחמיר את המצב אם לא נצליח להפסיק את זה. לצערי הם מצליחים בעזרת כלי פרימיטיבי לגרום לנו וגם לחקלאים שמתפרנסים מזה נזק אדיר.

מה המענה שיש לכם לטרור הזה?

קודם כל הטיפול בטרור הזה של הבלונים והעפיפונים זה בעיקר של הצבא,  מה שאנחנו כן עושים כדי להיאבק בתופעה שמסכנת לנו את היערות זה להציב עמדות תצפית גבוהות, אנחנו עובדים 17 שעות כל יום עם כלים הנדסיים אדירים כדי למזער נזקים. זה מטורף מה שהולך בשטח כל יום אנחנו מתמודדים עם כמות לא הגיונית של 30 אירועי שריפה, מה שהציבור לא יודע שבהרבה מקרים בזכות הפעולות הללו נמנע נזק הרבה יותר גדול. הפגיעה היא קשה כי היא פגיעה גם בעצים, גם בחקלאים אבל גם בבעלי החיים שחיים בטבע. אגב אנחנו מתמודדים כבר כמה שנים עם שריפות לאומניות אבל לא נותנים לזה ביטוי כדי שחלילה לא יעודדו את אותם טרוריסטים"

אנחנו רואים שנגרמו המון נזקים, יש הערכה מה מידת הנזק?

"בימים אלה אנחנו אוספים את כל הנתונים של הנזקים הישירים והעקיפים, של הפגיעה בבעלי חיים וערכי הטבע כדי לתבוע את החמאס בבית הדין הבינלאומי בהאג.  זה מהלך תקדימי אבל הוא הכרחי כדי להילחם בארגון הזה שלא בוחל בשום אמצעי, פעם טרור נגד אזרחים וכשיש כיפת ברזל ולא הולך להם הם פוגעים בטבע ועוברים על כללים בינלאומיים שאסור בתכלית האסור לעבור עליהם, לכן הם צריכים לשלם מחיר כבד. אנחנו מנהלים מלחמת של ממש בשטח. במקום להיות עסוקים בטיפול ביערות אנחנו עסוקים כל היום בפעולות כיבוי כדי למנוע עוד נזק גדול. יש לנו חומר מיוחד שאיתו אנחנו עובדים במטרה למנוע בערה גדולה בשמורות הטבע. לצערי עד היום גם לא יכולנו להשתמש במטוסי כיבוי כי הצבא אוסר מהחשש שהטרוריסטים ינסו לפגוע בהם, המטוסים יכלו למזער את הנזקים.

לכתבה הבאה:

הילד מרחוב אלפסי

  עד לפני מספר שנים הוא עבד בעבודות מזדמנות ותואר ראשון היה רק בגדר חלום רחוק …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.