מספר ימים אחרי שהתגייס לצה"ל לקורס החובלים היוקרתי סגן אביתר כהן מנתיבות קיבל את הבשורה כי אימו נלחמת על חייה לאחר שעברה תאונת דרכים קשה בכניסה לעיר. אחרי לא מעט לבטים, בדחיפת בני המשפחה החליט להמשיך. ביום רביעי האחרון בטקס מרגש הוא קיבל את הסיכה והפך לחובל מן המניין.
"הייתי ילד מאוד בעייתי בכל מה שקשור לבית ספר, אבל תמיד ידעתי שלא משנה מה יהיה כשיגיע השלב שלי להתגייס זה יהיה שירות משמעותי" מתוודה סגן אביתר כהן (21) על תקופת נערותו המבולבלת שהשפיעה גם על ספסל הלימודים בבית ספר, בין היתר הוא הספיק ללמוד במספר בתי הספר במהלך 12 שנות לימוד. "האמת שנדדתי לא מעט אבל זה לא קשור בהכרח לעובדה שלא היה לי תחת לשבת וללמוד, לא התחברתי לזה בכלל למען האמת אבל אנחנו כמשפחה עברנו לא מעט בתים. הספקתי ללמוד בבית ספר ליד קרית מלאכי, למדתי בשדות נגב, גם שנה אחת בתיכון שער הנגב, בסופו של דבר סיימתי תיכון בקיבוץ נירים. גם מבחינת מגורים התגוררנו גם במושב בית הגדי ובשנים האחרונות רק בנתיבות כך שהחיבור שלי הוא בעיקר לעיר הזאת שבה עברתי שלבים מכריעים וחשובים בהתבגרות עד שהתגייסתי לצה"ל".
"אני אוהב את הים"
לאחר שסיים את לימודי התיכון בקיבוץ נירים, תקופה שבה חווה גם מקרוב את המציאות הביטחונית, החליט כהן שלא ממש התחבר לחומר העיוני בבית ספר אבל התחבר מאוד לכל מה שקשור למדע, טכנולוגיה והטבע, להירשם למכינה קדם צבאית בבית ינאי. "בהתחלה כשהציעו לי לא ממש התלהבתי אבל אמרתי לעצמי שאם אני מאוד רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר בצבא יכול להיות שדרך המכינה זאת הזדמנות מצוינת, גם להתחבר לצבא. ניגשתי לקורס ופשוט התלהבתי, המשכתי למכינה ומשם נסללה הדרך לגיוס לחיל הים" מספר השבוע כהן, "אני יכול לומר לך שהיו לי שאיפות גבוהות גם להגיע לקורס טייס וגם לשייטת 13, אפילו עשיתי מבדקים ואת חלקם עברתי, בסופו של דבר חיל הים מאוד קרץ לי, כל העיסוק הזה בטכנולוגיה מדהימה בכלי שייט מטורף סקרן אותי מאוד והיום אני ממש שמח שהגעתי למקום שבו אני משרת כיום".
יש לציין כי קורס חובלים נחשב לאחד היוקרתיים בצה"ל ולא רק בגלל המדים הלבנים המרשימים של חיל הים אלא גם בגלל שמדובר באחד הקורסים הקשים. "קורס חובלים של חיל הים הישראלי הוא קורס קצינים התנדבותי, ייעודי לקציני ים, המתקיים בבית הספר לקצינים של חיל הים. הקורס מכשיר את בוגריו לתפקיד קציני נשק, גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר), מכונה ואלקטרוניקה בספינות הטילים ובצוללות של חיל הים הישראלי ולפיקוד על כלי הבט"ש של החיל" מסבירים בצה"ל, "אורכו כשנתיים וחצי, ובסיומו מקבל הבוגר דרגות קצונה (סגן) ותואר אקדמי במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. בוגרי הקורס מתחייבים לחתום על 61 חודשי שירות מתום הקורס. הקורס הוא אחד הקורסים הקשים, התובעניים, המאתגרים והיוקרתיים בצה"ל, לצד קורס טיס של חיל האוויר. מבין אלפי המועמדים בשנה נבחרים בקפידה מעטים לתחילת המסלול המפרך, שבסופו כ- 30% יסיימו אותו ויזכו לענוד את סיכת הקצין הימי".
"אני אוהב את הים מאוד לכן היה לי קל יחסית להתחבר לשירות הצבאי בחיל הים, שירות שרוב רובו בעצם בתוך ספינה" מספר כהן על מה שכן מותר לו. "כל מי שמגיע לשירות צבאי על ספינה יודע שלא מדובר בשירות רגיל. אתה יודע ביחידות קרביות של חיל רגלים חיילים רואים נופים משתנים, יכולים לנסוע ממקום מקום, נוסעים בתוך בסיס, בקיצור יש להם טיפה יותר תנועה וחופש פעולה מאשר על ספינה אבל אני יכול לומר לך שזה מאתגר מאוד שירות בים, הפעילות שלנו שאני לא יכול לפרט עלייה חיונית מאוד לביטחון המדינה ואפשר לומר שאנחנו עושים לא מעט פעילות כדי שהאזרחים במדינת ישראל יוכלו לישון בשקט".
התאונה הקשה של אמא
ימים ספורים לאחר שהחל את קורס החובלים היוקרתי עמד סגן כהן בפני דילמה לא פשוטה. לאחר שכבר התייתם מאביו בגיל 41 הוא התבשר כי אימו נלחמת על חייה לאחר שעברה תאונת דרכים קשים מאוד בצומת הכניסה לעיר נתיבות. "כשקיבלתי את הבשורה שאמא שלי במצב לא פשוט הראש שלי היה רק במקום וזה בית חולים, כמובן שלא חשבתי שאני אמשיך בתפקיד כי מישהו צריך להיות לצד אמא, ללוות אותה. גם אחי הגדולה שמשרת כקצין לוחם היה באותה סיטואציה אם כי הוא היה לקראת סיום השירות והצבא כמובן נתן גם לי וגם לו את כל התמיכה והחופש להיות לצד אמא" הוא מספר וממשיך, "אני כמובן יצאתי להיות לצד אמא, אני זוכר שהיה רגע שהרופאים כבר אמרו לנו להתכונן לגרוע מכל כי היא לא תשרוד את התאונה. לשמחתי כמובן היא נשארה בחיים, עברה תהליך שיקום, בעצה אחת עם בני המשפחה וגם הצבא החלטנו שאני לא מוותר וממשיך בקורס. יש רגע אחד שמלווה אותי עד היום זה הרגע שבמהלך הקורס קראו לי לטלפון ואמא הייתה מעבר לקו. אחרי שהיא התעוררה מההרדמה היא ביקשה לדבר איתי, לחזק אותי ולעודד. היא אמרה לי שעשיתי את ההחלטה הנכונה והיא מאוד גאה בי על כך, זה כמובן נתן לי מוטיבציה וכוחות להמשיך עד לסיום הקורס".
סגן כהן חש גאווה גדולה לומר שהוא תושב העיר נתיבות. "למרות שלא כל חיי התגוררתי בנתיבות אני יכול לומר שהמציאות הביטחונית שבה גדלתי הגבירה אצלי מאוד את המוטיבציה להתגייס לשירות משמעותי. אין ספק שהמציאות הזאת שחוויתי גם בתיכון נירים מלווה אותי עד היום. אני מאוד שמח דווקא מהמקום הזה לסיים את הקורס ולקבל את סיכת החובל. ברמה האישית זה מרגש מאוד, אני חש גאווה גדולה. במסגרת התפקיד שלי אני מפקד על חיילים כך שאני מסופק מאוד מהשירות. כמובן שמצפה לי עוד תקופה ארוכה של שירות על הים ואני רק רוצה ליהנות ולהתקדם הכי גבוה שאפשר".