היום תיערך ההילולה לזכרו של הצדיק, שעצמותיו הועלו ממרוקו לשדרות בשנת 1998, במעמד מאות מאמינים, רבנים וראש העיר, החל מהשעה 16:30 במתחם הקבר בבית העלמין העירוני. סיפורו של הצדיק שלמד עם הבבא סאלי והגשמת החלום של בנו לעלות עצמותיו לארץ ישראל
היום יציינו בשדרות 17 שנים להילולה המסורתית השנתית לזכרו של הרב יעקב שטרית המכונה ה"בבא יגו" שעצמותיו הועלו לשדרות ממרוקו וחלקת קברו המהודרת הפכה מקום עליה לרגל שלאלפי מאמינים מכל הארץ.
באבא יגו- הרב יעקב שטרית נולד בעיר זריגאת-תפילאלת בשנת 1892 (התרנ"ב). את הידע הרב שצבר בתורה הוא למד בישיבת "אביר יעקב" שם למד עם שני צדיקים גדולים: האחד מוכר לכולם-הבבא סאלי והשני הוא הבאבא חאקי לימים רבה הראשי של העיר רמלה.
על-פי המקובל באותם ימים, בתום לימודיו בישיבה הוסמך הבאבא יגו לרבנות ולדיינות והפך למוהל ושוחט מוערך בקרב הקהילה היהודית במרוקו. לאחר ששרביט ההנהגה של הישיבה הועברה לידיו של הבבא סאלי הוא ביקש מהבאבא יגו למלא את תפקיד הרב הראשי של העיר ריש. "באבא יגו נחשב לידען מופלג בתלמוד, בזוהר הקדוש, בפוסקים ובתורת הקבלה" העידו עליו חכמים במרוקו. בחייו הספיק הצדיק לכתוב במפורט בכתב ידו ביאורים על הלכות שחיטה וטריפות שיצאו לאור בספר מהודר בשני חלקים בשנה האחרונה.
"בערי מחוז תפילאלת ובצפון אפריקה בכלל, כל קהילה הייתה מייסדת חברה ללימוד הזוהר הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי, כך נהג הצדיק בעיר ריש ובערים נוספות אליהם נשלח. הוא היה מפרש את הזוהר משפת הקודש לשפה הערבית המרוקאית המדוברת והיה מצליח לרתק את שומעיו שהיו שותים את דבריו בצמא" מספר משה בן שטרית, בנו של הצדיק שנזכר בילדותו במרוקו במחיצת אביו והצדיק הבאבא סאלי. "כילד, בערך בגיל 12 אני זוכר את אחד הביקורים של הבאבא סאלי בביתנו. הוא ישב עם אבי כדי לפתור בעיה הלכתית סבוכה ואני משרת אותם בקודש. בשלב מסוים הציע הבאבא סאלי לאבא שייתן לי ללמוד אצלו בישיבה והוא ידאג לכל מחסוריי, אבא נדהם מעוצמת הבקשה וביקש את אישורה של אימא שאישרה. לאחר שלוש שעות אני מוצא את עצמי עם צרור בגדים במכוניתו של הבאבא סאלי בדרך להיות תלמיד ישיבתו יחד עם בנו הבאבא ברוך".
מלבד הידע הרב בתורה, עסק הרב יעקב שטרית בשחיטה. בימים שבהם לא היו תנאי קירור חשיבותו של השוחט הייתה בעלת ערך עליון בקרב הקהילה היהודית במרוקו. "קהילת העיר ריש מנתה למעלה משש מאות משפחות, וצריכת הבשר הייתה לחלק העיקרי במזונם. בהיעדר תנאי קירור היו צריכים לשחוט יום יום ולהביא לקהילה בשר טרי, עבודה זו הייתה מתבצעת בדרך כל בשעות הקטנות של הלילה בבית המטבחים המיוחד ליהודים שהיה נמצא מחוץ לעיר" מספר בנו של הצדיק משה בן שטרית.
"נשבעתי לו שאני יעלה את עצמותיו"
"במסגרת המשלחת יצא לי להיפגש עם אישים בכירים במרוקו, ביניהם שר הפנים והתחלתי להתעניין כיצד אפשר לקבל אישור לעלות את עצמותיו. נאמר לי שצריך אישור של המלך. החלטתי לא לוותר ופעלתי בכל דרך אפשרית במשך שש שנים עד שהצלחתי לקבל את האישור"
בסוף שנות החמישים החלה העלייה של יהודי מרוקו לישראל אבל זה לווה בהמון קשיים. הקושי הגדול היה הסלקציה שהונהגה על-ידי הסוכנות היהודית. "העולים נתבקשו לעבור בדיקות רפואיות ורק בעלי כושר גופני טוב הורשו לעלות לארץ" מתאר משה בן שטרית בספר שחיבר על אביו. "לצערנו הודיעו לצדיק באבא יגו שהיות והוא סובל משבר במפשעה לא יוכל לעלות לארץ. כל הסבריו ותחינותיו על כך שהוא כן מסוגל למלא תפקידים רבים לא הועילו".
את העובדה שהיה מסורב עלייה קיבל הצדיק קשה והסתובב עם מועקה גדולה בליבו. בשנת 1957 בעת שליחות שהוטלה עליו על-ידי הבבא סאלי הוא נסע לעיר אלקסאבי כדי לסייע לקהילה היהודית בתקופת חגי תשרי. במהלך שהותו שם הוא חלה ועם שובו לביתו הוא נפטר במיטתו. פטירתו הפתאומית של הצדיק הכתה בתדהמה את בני משפחתו ואת תושבי העיר והאזור כולו- שכן בטרם צאתו מעירו למלא נאמנה את השליחות הקדושה שהוטלה עליו, היה הצדיק יחסית לגילו .
עצב רב ירד על העיר ריש והאזור בהיוודע דבר פטירתו של הצדיק, בני העיר ושכנותיה התקבצו ובאו מיד לבית הצדיק והמקוננות התגודדו סביב לאלא יקות (אשתו) שעטתה שק ואפר כמנהג המקום על מות רב וצדיק – הן נטלו חלק ביגונה ובצערה של האלמנה הטרייה.
את חלומו לעלות לישראל לא הצליח להגשים הצדיק אבל אשתו ומשפחתו עלו לישראל בשנת 1962 ועברו להתגורר בשדרות. בנו של הצדיק משה בן שטרית השתלב היטב בעיירה המתפתחת והפך למורה בבית הספר הרוא"ה. בנוסף, הפך לפעיל ציבור והיה שותף בשנת 1992למשלחת שנסעה לאתר את חללי אגוז במרוקו (ספינת מעפילים שטבעה בדרך ממרוקו לישראל בשנת 1961). כבר אז קונן בליבו הרצון לפעול להעלאת עצמותיו של אביו. "בביקור במרוקו עליתי לקברו, השתטחתי עליו ונשבעתי לו שאני אעלה את עצמותיו", סיפר בן שטרית. "במסגרת המשלחת יצא לי להיפגש עם אישים בכירים במרוקו, ביניהם שר הפנים והתחלתי להתעניין כיצד אפשר לקבל אישור לעלות את עצמותיו. נאמר לי שצריך אישור של המלך. החלטתי לא לוותר ופעלתי בכל דרך אפשרית במשך שש שנים עד שהצלחתי לקבל את האישור".
הגשים את החלום של הצדיק
17 שנה. בבא יגו צילום: אורי גבאי
לאחר קבלת האישור החל משה בן שטרית לעסוק במרץ בהעלאת עצמותיו של אביו. "העלאת העצמות של הצדיק הייתה כרוכה בכמה ניסים, לאחר שהתקבלו כל האישורים הנדרשים מהמלך ומהמושל הגענו למקום אני, הבת שלי, שתי אחיותיי, מושל המקום ואנשי חברת קדישא של קזבלנקה" מספר משה ומגולל את הדרמה שהתחוללה בהליך הוצאת עצמותיו. "כשרצו להתחיל בגילוי העצמות, הגיעו משפחות היהודים שבמקום ואמרו כי הם אינם מסכימים שיוציאו את העצמות מכיוון שהקבר הוא בעל הקדושה של המקום הוא אבן היסוד של העיר, לאחר שכנועים רבים הגיע אחד ממנהיגי המקום ואמר כי אם נסכים שישימו את הגניזה של העיר בתוך הקבר הם יסכימו שנוציא את העצמות. התקשרתי לרב הראשי של ראל"צ והוא אמר לי קדושה על קדושה מותר. התקשרתי עוד באותו לילה לאותו המנהיג והוא אמר לו שזה אפשרי, למחרת בבוקר הביאו את כל הגניזה ואז העבודה החלה".
על מנת לאמת שאכן אביו בבא יגו קבור שם משה מספר "בעבר הרחוק היו מגיעים שליחים מקרן הקיימת לישראל לאסוף כסף עבור קניית אדמות ליהודים ורק ליחידי סגולה הם נתנו לקנות חלקת אדמה על-מנת להיקבר בה ובבא יגו היה אחד מהאנשים שקנה אדמה בישראל להיקבר בה וקיבל על כך קבלה כשמת. ביקשתי מהאחים שלי לשים את הקבלה על החלקה שקנה ביד של אבי בתוך הקבר וכך הם עשו, כשפתחו את הקבר אני התרחקתי ממנו כי לא הייתי מסוגל לראות את העצמות של אבי, אבל ביקשתי ממי שפתח את הקבר שילך לצד ימין ויבדוק עם יש שם את הקבלה ואכן מצאו את הקבלה הביא לי אותה בן אחותי ושמתי אותה בכיס של החולצה, לאחר כמה דקות רצו לסגור את הקבר ואני רציתי לראות מה כתוב בקבלה, החלטתי להוציא את הקבלה מהכיס והקבלה איננה. הפכנו את המקום כל האנשים שהיו שם כמה שעות אל ללא הועיל. נכנסתי לחרדה וביקשתי מהאנשים שם להחזיר אותו לקבר בגלל שהוא לא רוצה שנוציא אותו, הגיע אלי אחד הרבנים שליוו אותי ואמר לי תחשוב מה היה כתוב בקבלה? בקבלה היה כתוב שיש לו חלקת אדמה להיקבר בארץ ישראל, את הקבלה הזו שהיא בעצם צוואה אתה מממש היום והוא הולך להיקבר בארץ ישראל הוא לא צריך יותר את הקבלה התפקיד שלה הסתיים".
לאחר שהושלמה הוצאת עצמותיו החל הליך הטסתו וקבורתו בארץ. "הסגירה הייתה עם חברת התעופה שביום ראשון הארון מגיע ממרסי צרפת וביום שלישי הוא ייקבר בארץ. חזרתי לארץ והתחלתי לעשות את הסידורים לקבורה ואני מקבל טלפון ביום חמישי בערב מחברת אל על ששואלים אותי האם אני מחכה לארון אמרתי כן ביום ראשון. מעבר לקו הודיעו לי שהטיסה הוקדמה והארון מגיע למחרת (יום שישי) בשעה 17:00. נכנסתי ללחץ מה אני יעשה איתו כשהשבת עומדת להיכנס?. התקשרתי לחברת קדישא בשדרות ואמרתי להם מה נעשה איך נקבור אותו בשבת, הם ענו לי שלא נקבור אותו בשבת אלא נשים אותו במחסן עד למוצאי שבת. לא הסכמתי לכך והחלטתי להתקשר למועצה הדתית של ירושלים מכיוון ששם היה להם חדר קירור גדול ואז הם אמרו לי "אתה רואה, הוא רצה להיקבר בירושלים ואתם לא רציתם וכך הוא אילץ אתכם להביא אותו לירושלים. אין בעיה תביאו את הארון לפה, נשים אותו בקירור בהמתנה עד שתקברו אותו בשדרות".
עצמותיו הקדושות הובאו למנוחת עולמים בשדרות בחודש אייר תשנ"ח מאי, 1998.