במסע לזכרו של הלוחם שנפל בקרב בעזה השתתפו ילדים, בני נוער, חברים קרובים ביניהם בוגרי ישיבת ההסדר בנתיבות שמנציחים מדי שנה את דמותו המיוחדת ולא שוכחים את החיוך והמאור פנים שכל כך אפיינו אותו
מאת: מיתר באיו, חניכת קורס עיתונות ותקשורת באגף הנוער
עשר שנים נערך מסע לזכרו של דביר עמנואלוף ז"ל מנתיבות אשר נפל בשדה הקרב במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. בכל שנה מגיעים מאות בני נוער לאותה נקודה ביער נתיבות כדי להנציח את סיפורו המיוחד ומעורר ההשראה של לוחם ביחידה מובחרת של גולני, שהקריב את חייו למען מדינת ישראל למרות שעמדה לו אפשרות אחרת.
נתן רובין, חבר קרוב לספסל הלימודים בישיבה התכונית, מספר את הסיפור המופלא שמאחורי המסע לזכרו של חברו הקרוב. השנה עשה רובין את המסע הזה יחד עם בנו הקרוי על שמו של חברו דביר שנפל במבצע בעזה.
"דביר הוא מלח הארץ הזו", אומר רובין, דקות ספורות לפני שיצא למסע לזכרו של חברו הקרוב יחד עם בנו דביר ובני הנוער ביער נתיבות, "היה לי לכבוד לקרוא לבן שלי על שמו, דביר. הוא מסמל ערכים יוצאי דופן שאפשר רק להתגאות בהם".
דביר עמנואלוף ז"ל יכול היה לוותר בקלות על שרות קרבי, בעקבות מותו של אביו, אולם חבריו מספרים כי הוא בחר להתנדב ליחידה מובחרת ולהתגייס ליחידת החבלה של גולני, "הוא היה אדם מאוד ערכי. הוא אהב את שבילי הארץ ונהגנו לטייל יחד באזורים שונים כמו נחל הבשור. למרות שהיה לו פטור מיחידות קרביות הוא בחר להתנדב ליחידה מיוחדת. אימא שלו נאלצה לחתום עבורו כדי שיוכל להתגייס ליחידה מובחרת", מספר רובין.
מתחקיר שערך צה"ל עולה כי דביר עמנואלוף, שהיה סמל מחלקה במהלך המבצע בעזה, סגר את הכוח וצעד בסוף הטור כאשר צלף פלשתיני ירה בו מאחור והרג אותו במקום.
מאז נפילתו של דביר ז"ל, אגף הנוער בנתיבות לקח על עצמו משימה לקיים מסע לזכרו בהשתתפות תושבים, חניכי תנועות הנוער ותלמידי ובוגרי ישיבת ההסדר בנתיבות בה למד. מדי שנה מצטרפת אימו דליה עמנואלוף למסע ומספרת על דמותו המיוחדת של דביר והדברים בהם הצליח להשפיע הלאה על אנשים אחרים.
המסע השנה נערך בסימן עשור לנפילתו של דביר ז"ל. מארגני המסע יועד ענתבי, רכז חוגי סיירות קק"ל , אריק פלהיימר, רכז הכנה לשירות משמעותי באגף הנוער ומוטי מטלון, ר"מ בישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות, הצליחו להפוך את המסע הזה למסורת חשובה מבחינה ערכית במטרה להטמיע את מורשתו וערכיו של דביר ז"ל בקרב בני הנוער בנתיבות.
המסע החל בפעילות חוויתית לילדים שהופעלה על ידי מדריכי תנועות הנוער בעיר, בפעילות שכללה טיפוס על חבלים ואומגות, הצטרכו החניכים לגלות אומץ ומסירות נפש, ממש כמו שגילה דביר עצמו ועל ידי כך למדו החניכים על דמותו.
לאחר הפעילות התקיימה תהלוכה עם דגלי ישראל ומסע אלונקות ל'בית דביר', מבנה הפנימיות של ישיבת ההסדר שהוקם על שמו. בבית דביר נערך טקס לזכרו, שם דיבר ספי בן חיים חברו הטוב על דמותו המיוחדת ומאירת הפנים של דביר, הרב דוד אסולין ראש ישיבת ההסדר שהיה רבו של דביר סיפר עליו ועל הדברים שקיבל ממנו כמי שהיה קרוב אליו. השנה נבצר מאימו של דביר, דליה להגיע למסע בשל השתתפות בפרויקט אמהות שכולות בסימן 70 למדינה, אולם אישיותה המיוחדת הורגשה במהלך המסע והטקס והנוכחים אף צפו בשיחה שלה שהוקרנה במהלך הטקס.
דביר משמש מודל לחיקוי ברמה הערכית. לפני שנהרג הוא הספיק לכתוב לאימא שלו שהוא גאה להיכנס לעזה כדי לפעול להפסקת הירי על נתיבות וישובים נוספים. הוא היה מוכן לשלם מחיר כבד למען מטרה זו וחשוב שבני הנוער יבינו את המשמעות של ההקרבה שעשה דביר ולוחמים אחרים למענם. נוער נתיבות ממשיך בדרכו וצועד לזכרו.