יום שני , 16 יולי 2018
דף הבית / חדשות / חינוך / חינוך עושים באהבה
דינה חורי. צילום: אורי גבאי
דינה חורי. צילום: אורי גבאי

חינוך עושים באהבה

היא בכלל לא חשבה ללמוד הוראה אבל רק כדי לא לאכזב את אמא שלה היא נרשמה לסמינר שם החליטו לתת לה הזדמנות. מהרגע שהתחילה ללמד תלמידים בכיתה היא פשוט התאהבה ומאז היא מקדישה את חייה לחינוך דור העתיד. דינה חורי, מנהלת תורני חדש, סוגרת תיכף 30 שנות חינוך ובראיון מיוחד היא מספרת מאיפה היא שואבת את האנרגיות להגיע כל בוקר עם מוטיבציה גדולה לחנך את תלמידיה.

כבר כמעט שלושים שנה שדינה חורי היא חלק בלתי נפרד מהנוף של מערכת החינוך בשדרות. המנהלת והמחנכת עם החיוך התמידי חינכה דורות של תלמידים והיד עוד כמובן נטויה. "אני לא אוהבת לדבר במספרים כי מצד אחד זה מזכיר לי כמה שנים אני חלק מעשייה חינוכית, מצד שני שאני כבר לא צעירה" הוא מוסיפה בחיוך רחב "מה שבטוח במרץ ובמוטיבציה אני מרגישה הכי צעירה כמו בתחילת הדרך, יש לי עוד המון שנים של עשייה כך שאני לא עסוקה במספרים אלא בעיקר בתלמידים שלי ואיך אני עושה עבורם את הכי טוב שאפשר".

למען גילוי נאות. את דינה גם אני מכיר כמעט 30 שנה, מהימים שבהם הייתי תלמיד בביה"ס הרוא"ה שם שימשה גם מורה, גם סגנית מנהל בגיל צעיר יחסית. בהמשך היא קיבלה לידיה את ביה"ס תורני מדעי שהיה בחיתוליו במבנה זמני בספרייה העירונית ומאז במשך 18 שנים היא הפכה אותו לאחד מבתי הספר המוצלחים והמבוקשים בשדרות שמכיל בתוכו תלמידים מכל קצוות הקשת.

אני תופס את דינה במשרדה אחרי שערב קודם היא סיימה עוד אירוע מוצלח של חגיגת בת מצווה משותפת לבנות כיתה ו', אירוע שהפך למסורת ייחודית של בי"ס. "אני עושה את האירוע הזה כבר 12 שנים וכל פעם זה מרגש יותר" היא מספרת בהתלהבות על חגיגת בנות מצווה. "זה התחיל מפנייה של אבא שאמר לי "הבת שלי מאוד רוצה בת מצווה אבל אנחנו לא חושבים שצריך לחגוג באירוע גדול, בואי נחשוב על בת מצווה כיתתית",  ואז אמרתי יאללה נזרום נשמע מעניין, התארגנו על אירוע ראשון כל אחד הביא את בני המשפחה והיה מאוד מוצלח ומפה אמרתי יש לנו משהו מאוד מיוחד של בית הספר ונהפוך את זה למסורת. היום אנחנו כבר מפיקים אירוע ברמה גבוהה שדורש המון ארגון ולא מעט מאמץ וזמן אבל זה שווה הכל לראות 15 בנות שמחות ומאושרות. מעבר לזה, אני חושבת שיש לאירוע הזה משמעות אחרת- מספיק שיש לי ילדה אחת שלא יכולה לחגוג בגלל קושי כלכלי זה שווה לי ואני יכולה לומר שבאירוע שהיה השבוע לפחות מחצית מהבנות לא תכננו לחגוג אז אני שמחה שבית הספר שלנו מאפשר לכולן ליהנות מהחוויה".

 בחרה בחינוך כי אמא ביקשה

על הלוח שהם במשרדה של דינה חורי תלויות עשרות תמונות מביקורים רבים שאירח ביה"ס, מנשיאי מדינה, ראשי ממשלה ועד שרים ורבנים. "יש כאן לא מעט זיכרונות מאירועים נפלאים וביקורים של מנהיגי מדינה  אבל אני חושבת שהכי מרגש אותי זה דווקא לראות תמונות של בוגרים שהפכו היום להורים בעצמם.  לעיתים קרובות מגיעים לבקר בוגרים, חלקם לומר שלום, חלקם ממש להתייעץ בהחלטות חשובות, אני אישית חשה גאווה גדולה לראות את ההצלחה שלהם.  לא מזמן יצא לי לפגוש בוגרת שלי שחלמה להיות רופאה והיום היא עוסקת בזה. זה סיפוק גדול לראות את התלמידים שצמחו כאן בבית הספר מצליחים".

מתי היה הרגע שבו הבנת שאת רוצה לעסוק בתחום החינוך?

"זה נשמע מצחיק אבל בתחילת דרכי לא חשבתי להגיע לחינוך. מאוד רציתי ללכת לכיוון של ראיית חשבון, מתמטיקה, יותר לכיוונים כאלה. זה הצריך ממני לצאת החוצה וללמוד מחוץ לבית כאשר אבי נהרג כשהייתי בתיכון. כשהייתי אמורה לצאת ללימודים אמא שלי ביקשה שאני אשאר בבית מכיוון שהייתי הגדולה בבית והיא ביקשה את עזרתי. ניסיתי ליצור מצב שאני מנסה ללמוד בחוץ כל מיני תחומים מעניינים, אפילו חשבתי על משפטים, כל מיני תחומים שלא ממש יש בנתיבות. בסופו של דבר הקב"ה מכוון את העניינים ואמא שלי מאוד ביקשה שאני אבחן לפחות למכללה ללמוד הוראה כדי לראות אולי בכל זאת אני אסתדר בחינוך והדברים התגלגלו כמו שהם התגלגלו. היא אמרה שאהיה מורה וכדאי לי, יש חופשות וזאת עבודה עם ילדים".

למה דווקא התחום הזה היה חשוב לאמא?

"במהות של המשפחה שלנו, אבי זכרונו לברכה, היה איש עבודה. הוא עבד במפעלים והחזיק בית כנסת שלם, הוא היה איש של תורה, חסד ונתינה והיה מרכז את קבוצת התהילים בבית הכנסת וגם גבאי, ולכן הכל סבב סביב נושא של חינוך לערכים ואיך אנחנו רוצים שהילדים יגדלו. אצל אמא שלי זה היה מאוד חשוב ולכן גם האחיות שלי הן גם מורות. כבר ניגשתי למבחן ועדיין אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ללמוד שם, אז ניגשתי למבחן והגשתי אותו מבלי למלא אותו. אמרו לי רגע, הגשת את המבחן בלי לעשות כלום, אמרתי שכן, שאני מעדיפה ללמוד בחוץ. גם אמרתי לאמא שלי שאם היא רוצה שאהיה מורה אלך ללמוד בירושלים או באוניברסיטה אבל היא התעקשה שהיא צריכה אותי פה לידה. בסופו של דבר בסמינר במכללה החליטו לקבל אותי והלכתי על זה, ככה לנסות. בסוף השנה הראשונה נבחרתי כתלמידה מצטיינת וכבר נכנסנו לעניינים ולאחר ארבע שנות לימוד התחלתי לעבוד בקריית גת ושם קיבלתי חינוך וריכוז מתמטיקה לאחר שנתיים-שלוש עברתי לשדרות ומאז אני כאן".

אחרי תקופה לא קצרה בביה"ס הרוא"ה קיבלת להקים בי"ס מן היסוד?

"אם נהיה מדוייקים קיבלתי אותו כשנתיים לאחר שהוא נולד, כשאני קיבלתי אותו עברנו לספריה. היה לו שם מאוד יפה – תורני מדעי -ד אבל לא הרגשתי שיש בו איזשהו תוכן. התחלנו ליצוק לו ייחודיות ותוכן מיוחד, בשנה שהיינו בספריה בעצם לא הייתה ספריה בעיר שדרות והתלמידים שלנו למדו בתוך הספריה, אני חושבת שאם זה היה קורה בעידן של היום הייתה קמה קול זעקה מאוד גדולה. בהחלט היה בינוי במקביל ואז נכנסנו למבנה החדש עם חלומות מאוד גדולים וברוך ה' זכינו להגשים הרבה מהם, ובית הספר התקדם לתוכניות של עומק במדעים, רובוטיקה, אסטרונומיה וחינוך סביבתי, זכינו לתעודות, מדליות וגביעים בתחרויות שונות ברחבי הארץ. אני אישית מאמינה מאוד במצויינות, אני מאמינה שאם אתה מאמין במשהו וחולם עליו תעשה אותו הכי טוב שאפשר, אל תתפשר בדרך, גם אם זה יקח קצת יותר זמן. תגדיר את החלומות שלך, תאהב ותרגיש אותם".

מה נשנתה בכל השנים שאת במערכת החינוך?

"מערכת החינוך היום יותר מאפשרת, אני יכולה להחליט לאיזה תחומי דת אני רוצה לתת יותר דגש. הלמידה היא הרבה יותר מגוונת. למשל אתמול בשיעור שנכחתי בו הילדים היו אמורים ללמוד את נושא הטבע והחיבור שלו לחודש ניסן ולהלכה. השיעור לא התנהל בכיתה אלא בחצר עם ברקודים והילדים היו עם טאבלטים והם ניגשו לכל מיני מקורות מידע שהיו בחצר, אספו אותם וישבו בקבוצה לנתח מה קורה שם והגיעו למסקנות. תפקידו של המורה היום זה לא להיות מקור הידע, המקור קיים בעולם רחב של מחשבים, יש רבנים בגוגל. התפקיד שלנו זה לדעת לנתב, להוביל, להיות מנטור לתלמידים ולאפשר מקורות חשיבה וידע. לכן אני אומרת שהכל השתנה. אם אני חוזרת אחורה שנים רבות הייתה מערכת ברורה ומסודרת והיינו צריכים לתת איקס שעות בכל מקצוע, אתה לא יכול לסטות ימינה ושמאלה. היום ניתן לאפשר, אם אני החלטתי להכניס לימודי אסטרונומיה זאת בחירה שלי, אם החלטנו שאנחנו נותנים דגש לרובוטיקה זה לא מופיע בתוכנית הלימודים, זאת בחירה שלי. אם החלטנו שתהיה לנו שעה שעוסקת בנושא של חינוך ערכי, ארץ ישראל ומורשת ישראל זה לא מופיע, זאת בחירה של בית הספר. אנחנו בכל פעם חושבים מה נכון לעשות, ילדים של היום הם מאוד סקרנים מצד אחד ומצד שני צריך לאתגר אותם, אני רואה לפעמים ילדים קטנים בני 3, 4, 5 ואני מתפללת בשבילם שהם יגיעו למקום שהמערכת לא תבלום אותם, שתאפשר להם לצמוח כי לפעמים אתה יכול להכניס אותם לכיתה שהם יושבים ולא זזים אבל מהצד השני אם כן תאפשר להם ללמוד ולחקור לבד ולעשות ניסויים אתה מגלה ילדים שהידע הוא שלהם וזה נשאר גם".

איך מערכת החינוך מצליחה להתמודד עם עולמם של התלמידים שממוקדים היום בעיקר במסך?

"אני חושבת שהרבה תלוי בהורים. בכלל כל נושא סמכות הורית מאוד מעורערת היום. ילדים יש להם היום יותר מדי כוח, קובעים מדיניות בבית והורה שלומד להבין את העניין שהמקום שלו בראש ובראשונה להחליט מה קורה בבית ומי מחליט בבית והילדים צריכים להישאר ילדים. מכאן זה מתחיל. כל ילד שנולד מקבל ישר טלפון, הורים צריכים לחשוב אם זה נכון ולא מה הילד רוצה, צריך לחשוב מה הערך המוסף מה הילד לוקח איתו אחר כך,  למה ילד בן 6 צריך פלאפון? צריך לבדוק כמה זמן מסך הילדים נמצאים במסך, זה אומנם בייבי סיטר מעולה אבל זה המענה שהילד צריך לקבל. אני גם מבינה הורים שמאוד עסוקים בעבודה ודואגים לפרנסה אבל הם חייבים למצוא את הזמן להיות עם הילדים, לבנות את הסמכות וארח חיים אחר, מי שיעשה את זה ירוויח לטווח הרחוק".

אחרי כמעט 30 שנה במערכת החינוך, זה לא מעייף? מאיפה את מצליחה להביא כל כך הרבה אנרגיות כל יום מחדש?

"אין ספק שזו עבודה לא קלה אבל אני חושבת שרק אהבה למקצוע, אהבה לתלמידים מביאה המון סיפוק, לכן אני חושבת כי מי שעוסקת בתחום החינוך צריכה לעשות את זה באהבה גדולה.זה סוד ההצלחה.כשאתה עושה משהו תעשה אותו הכי טוב ונכון. ביום שהייתי כבר שם אז שאר הדברים היו פחות רלוונטיים. מעבר לכך אי אפשר להיות ולדרוך במקום. חייבים לצעוד קדימה כדי להביא את בית הספר להישגים. למרות שבית הספר זכה בפרס חינוך והישגים תמיד יש מוטיבציה ורצון לתת את הכי טוב שאפשר עבור התלמידים".

 

"אני לא מאמינה בכפייה דתית בבית ספר"

בשנים  האחרונות ביה"ס של דינה חורי הפך למבוקש מאוד מה שהוביל לכך שהייתה מלחמה של ממש על כל כיסא, המצב החריף עוד יותר כשהוחלט לבטל את מבחני הקבלה שיצרו מצב שרק התלמידים הטובים מוצאים מקום בתורני מדעי. מבחינתה של חורי זו הייתה החלטה נבונה מבחינה חברתית.

הייתה תקופה שהייתם מקבלים רק תלמידים מצויינים לפי מבחני קבלה. יש מקום היום לתלמידים שהם פחות מצויינים להשתלב בבית ספר כזה?

"עד לפני 8-10 שנים תלמידי בית הספר שהגיעו לכאן עברו מבחנים של מכון ארז, הייתה החלטה שהיא צודקת ואני מסכימה לה שאין מצב של היבדלות, יש מצב לאפשר לתלמידים ברבדים וברמות השונות להיות חלק מקבוצה. אני חושבת שזה היופי, כי גם ילד שיש לו קושי לימודי יש לו נקודות כוח. התפקיד שלנו זה לקחת את נקודות הכוח ולהיות שם. אם ילד מאוד מוכשר בתחום היצירתי והאומנותי וקשה לו מאוד בתחום של שפה או מתמטיקה אז צריך לקחת את התחום היצירתי שלו ולהביא אותו לידי ביטוי בצורה חזקה כדי שהוא ירגיש שהוא שווה, שהוא מסוגל. אני יכולה לספר על תלמיד עם קשיים לימודיים שיודע ליצור מפלסטלינה דמויות מופת. העלנו לו סיפור והוא יצר את כולו מפלסטלינה והציג אותו בכיתה. מעבר לזה שיש לנו הרבה חברותות בכיתה של תלמידים חזקים שחונכים תלמידים חלשים, אנחנו גם מלמדים בקבוצות ואז גם החלשים יותר למדים מהחזקים יותר, זה לא מתוך מקום של התנשאות אלא ממקום של חברות. אז אני אעזור לך בתחום הזה ואתה תעזור לי בכדורגל או במשהו אחר שאני פחות טוב, החברותות זה משהו שאנחנו עושים הרבה גם בתוך הכיתות וגם מחוץ לכיתות. אני מאמינה שילד יכול לצמצם פער אלא אם יש ילדי קצה שיש קושי שהוא באמת אובייקטיבי, זה מספר מאוד מועט. לרוב ניתן לצמצם את הפער, ילד שמגיע אלי ואומר לי שהוא אף פעם לא יכול להצליח אז אני יודעת שהבעיה היא באמונה ביכולות שלו להצליח, לא להביא לו עוד יחידת לימוד. ברגע שהוא שם באמונה שלו שהוא יכול להצליח והשמיים הם כבר לא הגבול אז הכל הופך להיות קטן".

מה מיוחד בבית הספר שהפך אותו למוצלח ומבוקש?

"אני חושבת שזה נוגע בכמה היבטים, הראשון הוא הקשר, אחד הדברים שמאוד חשובים לי הוא ליצור קשר אישי עם כל ילד וילד, לגרום לו לתחושת שייכות כך שהוא ירגיש שבית הספר זה בית. אני חושבת שאנחנו ממשיכים בעניין הזה עד היום. יש לי בוגרים רבים שאנחנו נפגשים והם מתקשרים ומבקשים להתייעץ איתי, אם זה בהכוונת הדרך בהמשך. לפני כשבוע הייתה אצלי בוגרת שסיימה שירות צבאי והיא התלבטה מאוד מה לעשות, ולאחר דין ודברים היא הגיעה להחלטה שהיא רוצה ללכת למסלול של משפטים, והיא תתחיל בשנה הבאה. יש תלמידה אחרת שליוותי המון זמן כי החלום שלה הוא להיות אחות מוסמכת ובאיזשהו שלב הדברים התעכבו קצת אבל היום היא כבר במסלול. הקשר שאנחנו יוצרים עם התלמידים הוא מאוד חשוב. היבט נוסף הוא תחום המדעים בבית הספר שמתפתח. הוא התחום שמוביל אותנו, בשנים האחרונות לקחנו את תחום הרובוטיקה, אנחנו מעמיקים בתחום הזה ויש לנו מורה מקסים שמוביל את זה. הצלחנו להגיע גם למקומות ראשונים בארץ בתחרויות. תחום האסטרונומיה שהוא מעבר לתוכנית הלימודים שלקחה על עצמה רכזת המדעים שלנו שפיתחה תוכנית ייחודית בתוך בית הספר וילדים מכיתה א' ועד ו' לומדים אסטרונומיה. לקחנו את תחום חינוך הקיימות והובלנו צעד אחר צעד ואנחנו בית ספר ירוק מתמיד. אלה תהליכים שאתה צריך להאמין בהם ולדעת שזאת הדרך, תחום המנהיגות להעצים כל ילד, יש לנו תלמידים משכבת ה' שהפכו להיות מנטורים ומפעילים ילדים מכיתות נמוכות בתחומי הלימודים השונים. האקלים של בית הספר זה משהו שעובדים עליו כל הזמן והוא לא נגמר. נכנסנו לתוכנית עתיד והקמנו פרויקטים כגון ליגת ערכים, בוטיק ערכים, תעודות לתלמידים מצטיינים וגם לתלמידים שעוברים שינויים, דבר מקסים שאנחנו עושים בכל יום שישי בכינוס מציינים תלמידים הראויים לשבח, אני עושה 'הראלה ממדעים תורני' ומתקשרת בשידור חי במהלך הכינוס להורים ויש התרגשות רבה, זה כיף לשמוע שהילד שלך מצטיין שבועי ואנחנו בוחרים כל שבוע עשרה ילדים".

בשדרות קרה דבר מעניין, לבי"ס שלך יש ביקוש לא קטן מצד משפחות חילוניות?

"אין ספק שאנחנו מתמודדים עם סוגיות לא פשוטות בגלל שאנחנו קולטים ילדים מבתים דתיים, בתים תורניים ובתים מסורתיים וגם מבתים לא דתיים. כולם מחוייבים להישמע לכללי בית הספר, לערכים שלנו, לגבולות שלנו ולסמכויות שלנו. השאלה היא מה קורה הלאה בהמשך, כי חשוב לנו מאוד שהילדים ימשיכו בחינוך הדתי. זה לא תמיד מגיע למקום שאנחנו רוצים ולכן יש לנו עבודה נהדרת עם התיכון הדתי כדי לקדם כמה שיותר ילדים ולהביא אותם לתיכון הדתי ובכלל לחינוך הדתי בארץ ובשדרות".

זה מפתיע אותך שמשפחות חילוניות בוחרות חינוך דתי?

"כל עוד זה בבית הספר היסודי זה נכון, כשזה בתיכון עמדת ההורים היא לא מאה אחוז כי לסביבה של הילד יש השפעה – החברים, השכונה וכדומה. יש הורים שאומרים לילד בפירוש שזה לא נושא לדיון – אתה ממשיך בחינוך הדתי כי אנחנו רואים אותך ואת המשפחה גדלה וצומחת שם. יהיו הורים שיגידו – נשמע מה הילד חושב. לילד קשה לראות את הטווח הארוך, הוא רואה את הכאן ועכשיו ומבחינתו זה מה שהוא רוצה עכשיו. בסופו של דבר חשוב להורים שהילד ידע מה זה תפילה וברכה, שיפגוש רבנים. זה גם משפיע על ההורים, לדוגמא התקשרה אלי לא מזמן אמא לתלמיד שאמר לה שצריך במוצאי שבת להבדיל, היא ביקשה לדבר עם הרב כדי שיסביר לה מה צריך לעשות, יש ילדים שיש להם כוח השפעה מאוד גדול על ההורים. אתה יודע כמה ילדים הולכים היום לבית הכנסת בזכות בית הספר? זאת דילמה לפעמים האם לקלוט ילדים ממשפחות לא דתיות? אני חושבת שכן כי זה עם ישראל ואנחנו צריכים לאפשר לכל ילד את ההזדמנות השווה הזאת".

יש גם כאלה שלא ממשיכים בחינוך הדתי למרות ההשקעה והגישה?

"יש כאלה שמחליטים לא להמשיך, אבל כשהם מתחילים לבנות ולהקים את הבית שלהם הם פתאום מרגישים שהם רוצים לחזור למקורות ושהילדים שלהם יתחנכו בחינוך הדתי ואז הם מתחילים לשמור שבת, לעשות קידוש ולאט לאט בונים את המרקם המשפחתי ויוצרים בית מסורתי פחות או יותר. אני פוגשת הורים שהיו תלמידים שלי, שאני יודעת שהם עשו כברת דרך, הם התחילו אצלי בבית ספר הרא"ה ובאו ממשפחות מסורתיות ואני יודעת שהם שינו כיוון וחזרו לחינוך הדתי והאבא היום חובש כיפה כי החיים הם מאוד דינאמיים כי אנחנו לא יודעים מה קורה בהמשך, אבל ברגע שאתה יודע שדת זה ערך מאוד בסיסי בקיום של הילד שלך, ההורים מחפשים את זה".

יש מקומות, בין היתר גם בשדרות שלא ממש מכילים מי שבא מבית דתי וכופים עליו חינוך דתי מה שמשיג את האפקט ההפוך?

"אני לא מאמינה בכפייה דתית, במיוחד בתחום הלימודי. אתה צריך שהילד יאהב ללמוד, לי חשוב שבכל יום הילד יגיע לבית הספר בחיוך ובשמחה ויסיים ככה גם את היום, למד יותר או פחות זה משהו שאנחנו יכולים לשנות בהמשך. אבל אם להגיע לבית הספר זאת חוויה טובה מבחינתו זה מה שחשוב. כשאני מגיעה בבוקר לבית הספר הילדים מתנפלים עלי – 'המנהלת אפשר לקחת לך את התיק? את המפתחות? את הפלאפון', כלומר הדינאמיקה בינינו של המון קבלה, אהבה וחיבוק. אבל באופן כללי אני לא מאמינה בכפייה ולא רק מבחינה דתית- היה לי מקרה של ילד ואבא שהיו אצלי, אני שואלת את הילד באיזה חוג הוא פעיל אז הוא עונה "כדורגל", אני אומרת לו "איזה יופי תחום שהרבה ילדים אוהבים" אבל אני שמה לב שהילד לא מתלהב. מסתבר שהוא בכלל לא אוהב ללכת לשם, הוא מתחבר יותר לגו'דו. כשאני שואלת את האבא התברר לי שהחלום שלו שהבן שלו ישחק כדורגל כמו שהוא שיחק. הילדים של היום בוגרים יותר לקבל החלטות וההורים צריכים לאפשר לילדים מה שהם אוהבים ולא מה שההורים אוהבים".

 

לכתבה הבאה:

האיש שלנו בקק"ל

מעט אחרי שהשתחרר מצה"ל קיבל דני גיגי, בן העיר שדרות הצעה לעבודה זמנית בקק"ל שהפכה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.