יום שני , 16 יולי 2018
דף הבית / כללי / "רוצה לעשות היסטוריה בשער הנגב"

"רוצה לעשות היסטוריה בשער הנגב"

אחרי קריירה צבאית עשירה של יותר משלושים שנה שבה הטביעה חותמה כשהפכה לאישה הראשונה בתפקיד קצינת חי"ר ובהמשך ביצעה עוד מגוון תפקידים בין היתר בגזרת עוטף עזה, אל"מ במיל נירה שפק מקיבוץ כפר עזה החליטה להיכנס לפוליטיקה ובבחירות הקרובות שיתקיימו בשער הנגב לראשונה מזה 30שנה היא תתמודד על כיסאו של אלון שוסטר שפורש.

את אל"מ במיל נירה שפק פגשתי לראשונה בסיטואציה לא ממש נעימה בחודש יולי 2014 בעת שרקטת קסאם פגעה בבית מגורים בשדרות ממנו יצאו בשלום אם ותינוקת ששהו בדירה, שפק שהייתה בתפקיד במסגרת שירות המילואים תפסה פיקוד ותועדה כשהיא מחבקת את התינוקת שחילץ אחד התושבים עד שפגשה את האם שטופלה כנפגעת חרדה.

זה  היה בשיאו של מבצע 'צוק איתן' שנמשך בקיץ, שפק תושבת קיבוץ כפר עזה המופגז לא היססה לרגע כאשר הוקפצה למבצע ובמשך 60 ימים כמעט ולא ראתה את הבית לטובת סיוע לתושבי העוטף במסגרת תפקידה ביחידת הנפה של פיקוד העורף בעוטף עזה, יחידה אגב שהיא הקימה בעצמה.  "האבסורד שבכל הארץ היה פיקוד העורף ודווקא ביישובים הצמודי גדר לא היה למרות ששם התושבים באמת היו צריכים את זה. הלקחים מעופרת יצוקה הובילו לכך שגם באזור הדרום צריך שיהיה וב-2010 התחילו לדבר על זה, כשהודעתי שאני משתחררת אחרי כמעט 26 שנים פנו אלי וביקשו ממני להקים את זה" נזכרת שפק השבוע בתחילת הדרך ביחידת העורף שהפכה למאוד משמעותית בשנים האחרונות בשדרות ועוטף עזה. "ואני אמרתי מה זה עורף, בחיים לא עבדתי שם. אמרו לי שצריך שמי שיקים את זה יכיר גם את הצד הצבאי הקרבי ולא איש עורף שלא מכיר את המשימות. לי היה ברור שאני עושה שירות מילואים, כשיצאתי לפרישה שאלתי היכן רוצים אותי במילואים, זה מה שעניין אותי. כשהציגו לי כמה תפקידים, אמרו לי צוותי ביקורות של סגן הרמטכ"ל אמרתי שלא בא לי לרדת ממסוק ולגרום ל'וואו נירה באה'. אמרתי שאהיה איפה שצריך ולא איפה שיפה וכשהציעו לי את התפקיד אמרתי שזה הכי מתאים במיוחד שאני מתגוררת בעוטף, התנדבתי לעשות את זה בהמון אהבה ומוטיבציה".

הוכיחה שיש לאישה מקום בתפקידי מפתח

שפק בת 51  גדלה בעיר רחובות,  נשואה לזהר ואם לדור (26 ,(ניב (23 (ולי (16 .(קרוב ל־26 שנים שירתה בצה"ל בתפקידי הדרכה, פיקוד ומבצעים בזרוע היבשה, והיתה האישה הראשונה שהתמנתה לארבעה תפקידים שונים שעד אז היו נחלתם של הגברים בלבד. כיום היא אל"מ במילואים, וגם בשירות המילואים היתה האישה הראשונה שפיקדה על גִזרה באוגדת עזה. היא הגיעה לנגב עקב שירותה הצבאי, התאהבה באזור, והשתקעה בכפר עזה. היא גמלאית של הצבא ועובדת כעצמאית בניהול פרויקטים.

כבר בתחילת הראיון כשאני תוהה בקול "את שירתת בצבא בפיקוד העורף?" היא ממהרת לתקן, "מצחיק אותי שבעוטף כולם מכירים אותי מהעורף ולא חלילה שיש לי בעיה עם זה רק עובדתית התחלתי את השירות הצבאי בגרעין נח"ל בהתיישבות. יצאתי למסלול פיקוד והתמניתי לקצינת חי"ר. ביצעתי תפקידים רק בשדה ואת העורף הכרתי רק בשירות המילואים".

איך בעצם הגעת מאזור המרכז רחובות לגבול עזה?

"לכל מקום שהלכתי בשירות הצבאי המשפחה שלי באה איתי, אם זה פיקוד צפון וכל מקום אחר. כשהייתי סגן רציתי תפקיד מסויים וכולם צחקו ואמרו 'בשביל זה את נשארת בצבא? אז תשתחררי', כי אין מצב שאישה עושה אותו. התפקיד היה קצינת אגף מבצעים במל"י, כולם צחקו ואמרו שאין סיכוי, והנה אני סגן אלוף והגעתי לתפקיד הזה. אני תמיד אוהבת את האנשים שמסבירים לי למה לא. זאת התפיסת עולם שלי. ארבע חודשים לפני שהגעתי לתפקיד קצינת אגף מבצעים של מו"ס, הסיירות והפלס"רים,  נכנסתי לבית חדש ברחובות. את התפקיד הזה נורא רציתי ואמרו לי שאין סיכוי אז הלכתי לאודי אדם שאז היה התת אלוף שאחראי על השיבוצים בזרוע היבשה, ביררתי מי אמור לקבל את ההחלטה וזה היה אלוף יפתח רון טל שהיום הוא יו"ר חברת חשמל, ישבתי אצלו במשרד בכניסה מהבוקר עד הלילה במשך שלושה ימים, הייתי מסיימת לעבוד והולכת לשבת לו בכניסה למשרד. הוא כל פעם היה עובר ושואל 'את לא צריכה ללכת לאנשהו? שמעתי שיש לך תינוקת', אמרתי לו שהכל בסדר ואני מתעסקת בשלי. באיזשהו ערב הוא אמר לי טוב בואי תיכנסי, דיברנו ועניתי לו על כל השאלות, גם על הרלוונטיות והלא רלוונטיות אבל שורה תחתונה חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שאני בטוחה שהרשמתי אותו אבל אני יודעת באינסטינקט שלי שהוא לא יתן לי את התפקיד הזה אם אני לא אעבור לגור קרוב, כי שאלו אותי אם יש לי ילדים ומה קורה כשהם חולים. לא עזר לי להסביר שגם לגבר ממולי יש ילדים חולים וכנראה שזה אמור לעניין גם אותו ולא רק את אישתו. אמרתי לזוהר שאם לא נעבור לכאן לאזור כנראה שלא נקבל את התפקיד, זאת התחושת בטן שלי. הבעל המדהים שלי אמר שבכל מקום שיש צבא יש גם משטרה, הרי הוא קצין משטרה, והוא זורם איתי. הוא שירת במקומות מאוד מרכזיים ועזב יחידה חשובה, הוא שם אותי בפרונט וזה מדהים. כתבתי ליפתח שאני עוברת לגור קרוב ולמחרת קיבלתי טלפון, 'קצינת אג"מ מו"ס, מתי את מתחילה תפקיד?'. עברתי לפה מפוחדת, השכרתי את הבית שלי כל חודש. הייתי בטוחה שאני באה למרכז ילידים. כל מי שלא גר כאן ולא מכיר מרגיש ככה. אמרתי לזוהר שאם קורה משהו שיחזור עם הילדים לרחובות. התחלתי להסתובב בקיבוצים ולחפש, הלכתי לצאלים שזה הכי קרוב לבאלי"ש, בדקתי גם באורים ולבסוף גרתי בעין השלושה 6 שנים כי היו שם עוד אנשי צבא. התאהבתי באזור והחלטתי לבנות כאן את ביתי והגעתי לכפר עזה, אני כבר למעלה מ-20 שנה באזור".

מה גרם לך להתגייס לכל היחידות הקרביות? הרי בתקופות ההן זה לא היה משהו שנשים היו עושות.

"חלק מהמקומות היו לי הצלחות להשיג את התפקידים שרציתי ובחלק לא, למרות שפתחתי ארבעה תפקידים לנשים, הייתי האישה הראשונה שעשתה אותם. אף פעם לא ראיתי את עצמי פורשת מהצבא, תמיד הסתכלתי וראיתי היכן הערך המוסף שלי. ביום שבו הייתי מבינה שאני יכולה גם להיות מנהלת בנק וזאת התרומה שלי בצבא אז הייתי הולכת למקום אחר. אותי עניין שאם אני עושה משהו אז מה התרומה ואם אני באה לצבא אז מה התרומה שאני עושה, ממש כמו במילואים. יש כאן כמה דברים – האופי של האתגר וכמובן כשראיתי מה התפקידים שאני כן יכולה לעשות ומיציתי. בכל התפקידים האלה ניהלתי מאבק שלם על למה כן אישה יכולה לעשות אותם. לא חשבתי ולא ספרתי בכמה תפקידים אני הייתי האישה הראשונה שעשתה אותם, אף פעם לא שמתי על עצמי מדליה כי פרצתי עוד משהו, כי גם בחיים הפרטיים שלי אני פורצת הרבה דברים, הצבא הוא עוד פן מתוך הדברים שאני עושה. יש עוד דברים שאני חושבת שצריך לעשות ולקדם".

מה משך אותך דווקא ליחידה קרבית?

"אף פעם לא הייתי לוחמת קרבית, בחלק מהתפקידים הייתי מוגדרת כמפקדת לוחמת. יש לי הרבה בדיחות בנושא על גברים ונשים לוחמות כי כשבעלי היה מקבל מכתב מארגון מרגישות משתפות מדברות והוא הגבר היחידי כי רק אישתו מפקדת לוחמת בהגדרה, והבן שלי מעיר שאבא משתף את מרגישה משתפת אז הוא כתב מכתב לאשת הרמטכ"ל שהוציאה לו את המכתב שיקימו את מרגישים משתפים כדי שגם גבר ירגיש בנוח, כי הוא כל הזמן היה הבעל היחיד של המפקדת הלוחמת, כשבאנו לנופש צבאי אז מביאים מתנה לנשות המפקדים ושמים שם איפור לאישה והבעל שלי בא למפקד הבסיס ואומר לו הסומק נגמר לי… זה עניין של תפיסה שזה גם היה חשוב לי, לא בשם זה הלכתי אבל זה היה כלי באמצעותו. נשים יכולות לקבל יותר אם יעשו כמוני ויקריבו. נשים שלא עושות מילואים הן יוצאות מנטוורק כלכלי מטורף, כי כשאני הגעתי לראשונה למילואים שאר המילואימניקים ישבו, הוציאו כרטיסי ביקור וסגרו עסקאות. הייתי האישה היחידה מתוך 400, אז הנשים שלא עושות מילואים כי מתחתנות ויש להם ילד ומקבלות פטור פוגע בשוויון, כי אנחנו רוצות שוויון אבל מצד שני חושבות שהתפקיד של הגבר יותר חשוב במילואים אז שולחים אותו ויושבות בבית. השיח הזה חייב להיות שינוי תודעתי".

מתחילת הדרך שלך לפני המון שנים ועד היום השתנו המון דברים.

"נכון, ויש נשים שהתקדמו הרבה יותר ממני. אני רואה קצינות שהיו תחתי והתקדמו מאוד וכל אחת כזאת אני מסתכלת, אומרת וואו ונהנית ממנה. במחקרים מדברים על תסמונת מלכת הדבורים בהקשר לאישה שהגיעה לפסגה ואומרת אל תעלו אני רוצה להיות כאן לבד. אני לא כזאת, אני אקדם נשים אם הן רלוונטיות, בסופו של דבר לא יתכן שנשים הן 52% מהאוכלוסייה ורק 2% מגיעות לתפקידי מפתח. יש 89 רשויות בלי אף ייצוג אישה במדינה. לא יכול להיות שיש משאב שלא ממומש בהסתדרות הרלוונטית שלו. זה יכול להיות בדואי או אישה או כל דבר, מזרחים, מבוגרים. עשיתי מחקר על כך וקיבלתי גם נתונים מהמרכז לשלטון מקומי, אתה מת כשאתה רואה את הנתונים. כמה חברות דירקטוריון וכמה ברשויות המקומיות. כל אחד מאיתנו נשוי למישהי אבל עזוב, בוא נגיד שאתה לא מפרגן לאישה שלך אבל לפחות לילדה, לא היית רוצה שהיא תהיה שם? אתה לא רוצה לחנך אותה? אני בכל מקום בדקתי מה רלוונטי ומן הסתם תפקידים שיותר משמעותיים הם תפקידים שקשורים לשדה".

למרות שפרשת מצה"ל את ממשיכה לעשות שירות מילואים בתפקידים משמעותיים חלקם לנו תושבי העוטף?

"קודם כל הקמתי את היחידה ואני מפקדת נפת נגב מערבי הראשונה בצה"ל וביחידה שלי יש את הייצוג נשים הכי גדול. אני עזבתי את היחידה לפני שנה וחצי ועברתי להתעסק ברמת הגולן, לקחו את הניסיון שלי כדי להתעסק בגבול הסורי, במקום לנסוע לאוגדת עזה אני נוסעת לעמיעד, זה המילואים שלי היום, כל נסיעה זה לשם. זה עניין של תפיסת חיים. דיברו על זה המפקדים ביחידה שהם ברגשות מעורבים אם לאחל לי בהצלחה או לא. אמרתי להם חצופים, למה? הם אמרו כי ביום שאהיה ראש רשות תצטרכי לעזוב אותנו. קודם כל מילואים אני אעשה כל עוד יצטרכו אותי, גם אלון שוסטר עושה היום מילואים ביחידה מיוחדת אבל בהדרכה ולא במבצעית. אין סיבה שאני לא אעשה את זה, כל עוד ירצו אותי אני אתרום".

לצאת מאזור הנוחות ולהביא לשינוי

בשנים האחרונות לצד שירות המילואים באזור העוטף נירה שפק בולטת מאוד במגוון פעילויות ציבוריות ואף מאבקים חשובים לטובת תושבי המועצה, בין היתר הסכנה בצמתים וכבישים מרכזיים שבתחום המועצה העוטפים גם את העיר שדרות. "אני עומדת בצומת ורואה תאונה ואחרי זה עוד תאונה ולא בא לי להיות בהלוויה ולהגיד וואו כתבתי על זה סטטוס בפייסבוק" היא מסבירה, "אם אני חושבת שאני יכולה לעשות אז אני אעשה. פניתי למועצה וזה לא זז, עשיתי עצומה באתר 'עצומה', כתבתי מכתבים אישיים וכחלק מתפקידי כיו"ר פורום הורים והצלחתי לגרום לזה שהייתה ישיבה בכנסת במהלך הפגרה על נושא תימרור באזור הזה. הבאתי את מנכ"ל אור ירוק וסיירתי איתו. כשרוצים עושים, פשוט הזזתי את עצמי".

קשה לדבר על שער הנגב ופוליטיקה, כי לאורך השנים הפוליטיקה הייתה בשדרות ובשער הנגב, בעצם לא היו בחירות מאז חרמש. למה החלטת להיכנס לזה?

" כשאמרו לי שלא היו בחירות בשער הנגב, זה נתון שלא ידעתי ונדהמתי ממנו. יש לי הבנה שאני גרה כאן, אני רוצה להזדקן ולסיים את חיי פה. אני רוצה שהילדים שלי והילדים שלהם יהיו פה, כדי שזה יקרה צריך לעשות שהאזור הזה יהיה בעדיפות להיות בו, שימצאו פה את החינוך, התרבות, המסחר והפיתוח, אני יודעת לעשות".

אמרת שאת מבצעת תפקידים שיש בהם אתגר ומה לתרום, מה מאתגר אותך במועצת שער הנגב?

"לתת שירות לתושב. אנשים כבר לא נותנים שירות בכל מקום, ההבנה שלי שהתושב צריך להיות במרכז העשייה וצריך לתת לו שירות על מנת להביא אותו למצב שיהיה לו איכות חיים ויישאר לחיות פה. הסתכלתי ימינה-שמאלה ואמרתי שאני יודעת לעשות את זה. אגב גם כאן כבר עשיתי היסטוריה, כשבאתי ואמרתי שאני מתמודדת היו כאלה שתמכו ואחרים אמרו אי אפשר. מה זה אי אפשר? מבחינתי כמו שעשיתי היסטוריה בצה"ל גם בשער הנגב אני רוצה לעשות היסטוריה ולהיות ראשת המועצה".

את מצפה שהיותך אישה המתמודדת על התפקיד תוסיף לך תמיכה בקרב הבוחרים?

"זה שאני אישה לא עושה אותי מוכשרת לתפקיד. כל אדם נבחר לתפקיד עקב כישוריו ויכולותיו, ויש לי יכולות וכישורי הובלה וניהול. עם זאת, צריך לנצל את המשאב האנושי הנשי, 52 אחוזים מהאוכלוסייה. לא ייתן שלא יימצאו נשים מוכשרות שיוכלו להתמודד על כל תפקיד".

לדעתך זה מעיד על אדישות מצד התושבים?

"כן, אני אומרת את זה כל הזמן. אנשים כותבים בוואטסאפ, בפייסבוק ובאינסטגרם. אבל כמה מאיתנו באמת קמים ועושים משהו כשמפריע להם? קח את מחאת הצמתים, אם לא הייתי עוברת ישוב-ישוב ודופקת על דלתות אנשים לא היו יוצאים. ובסוף מי נפגע בתאונות? הילדים שלנו. אנחנו מחכים שמישהו יהרג ואז נגיד שלא עשינו די בשביל זה. אז אני לא מוכנה להיות ככה. קודם כל יצרתי היסטוריה כי הכרזתי אז יש בחירות ושיש בחירות אז המתמודדים צריכים להצהיר את האג'נדה שלהם כי לפני זה מי היה צריך לחשוב על זה? בא מועמד ואומר אני הבא בתור וזהו. פתאום צריך להילחם על הקול של התושבים".

במשך שנים ראינו ישובים בשער הנגב שלא נעשה בהם הרבה מבחינת התפתחות, כאילו הכל עמד מלכת?

"האנשים נמצאים באזור הנוחות שלהם. אתה שואל אנשים למה הם גרים במועצה אזורית, בקיבוץ או בישוב שיתופי? כי הם רוצים את הערך של הקהילה. אבל אם אתה סגור בתוך הבית שלך אז למה שיהיו חדרי אוכל וחגים? אני רוצה שזה יהיה. לא יתכן שאנשים לא מכירים אחד את השני. מזל שהחבר'ה הצעירים הקימו את טורניר הכדורגל, זאת יוזמה מלמטה ולא מלמעלה ותראה מה זה עושה. זה מגיע לרדיו ולכל מקום. אני יושבת באולטראס של כפר עזה ואני לא מגיעה לשם כדי להצטלם כי אני מתמודדת, אני שם מהיום הראשון. השם שועלי כפר עזה מגיע מכך שעשיתי להם לוגו והשועל בא כי היה לי לוגו של פיקוד דרום, הייתי רכזת תרבות ורציתי לחסוך כסף. אז קראנו להם שועלי כפר עזה ולאמהות שועלות כפר עזה ועשינו טורניר מקומי. זאת התפיסה. עכשיו פתאום באים מהמועצה ועטים על זה, באים מועמדים שלא ראינו אותם ומצטלמים שם. הכל בסדר מבחינתי".

כרגע יש רק שני מועמדים.

"היו שלושה, אחד פרש. אבל הכל פתוח עד לרישום, יכול להיות שיהיו עוד שיכריזו על מועמדות. אני הבנתי מה נדרש ממני, לא סתם הכרזתי בתאריך שיצאתי בו. אני יודעת מה נקודות החולשה שלי ואיפה חסר לי ידע, אני יודעת מה אני צריכה להשלים ובמקביל להתעסקות בבחירות יש לי צוותי עבודה ליום שאחרי כי שם המבחן האמיתי. הצוותים לומדים ומתכוננים, בודקים מה החוקים ואיך העבודה במועצות אזוריות אחרות ומה קורה אצלנו. אני יושבת כל שבוע עם כל צוות ולומדת נתונים".

מה את חושבת על כך שיותר ויותר עירוניים עוברים בשנים האחרונות להרחבות בקיבוצים?

"זה לא מעניין אותי הרחבות ושכונות קהילתיות, אותי מעניין התושב וזה לא רלוונטי אם הוא במקור משדרות ועבר לקיבוץ. היו כאלה שבאו ואמרו שאני לא חברת קיבוץ ולכן זה מלחמה. מה השטויות האלה? מי מתייחס לזה? זה בולשיט. מה שחשוב זה שאני גרה כאן ולא דווקא מה הסטטוס שלי".

כמה חשיבות את רואה בשיתוף הפעולה בין שדרות לשער הנגב?

"חשוב מאוד. צריך להיות שיתוף, שדרות מתפתחת ובתור אזור מוניציפלי שנותן שירות לשער הנגב צריך לאפשר לה להתפתח. אנחנו רואים שהתקבלו החלטות בזמן האחרון ואני לא רוצה להיכנס לביטויים של 'כיסחנו את שער הנגב', כל השיחה הזאת לא רלוונטית. שדרות סגורה וצריך לפתוח אותה כדי שהיא תוכל להתפרץ, להתפתח. יהיו שיתופי פעולה ובתור עצמאית ויזמית הבאתי לכמה פרויקטים של שיתופי פעולה ולא רק עם שדרות אלא גם עם שדות נגב, חוף אשקלון ואשכול. אפילו עם שי חג'ג' ממרחבים אני מדברת, אני מכירה את ראשי הרשויות ומדברת איתם לא רק על עשייה, גם פיקדתי על כולם, כולם בסוף היו תחתי בתפקידי הצבאי, אני חתומה על האישור כשירות שלהם במשרד הביטחון, אני מכירה את כולם וחושבת שיש כאן ראשי רשויות שאפשר לעשות איתם שיתופי פעולה מדהימים בכל התחומים".

 

לכתבה הבאה:

ראש הממשלה נפגש הבוקר בשדרות עם ראשי רשויות מעוטף עזה

עקב הביקורות הרבות ותחת איפול תקשורתי כבד, הגיע הבוקר ראש הממשלה בנימין נתניהו לשדרות ונפגש …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.