יום חמישי , אוגוסט 24 2017
Home / כללי / לכל חפץ יש סיפור

לכל חפץ יש סיפור

ארגז הכלים שירש יהודה בן חמו מהוריו משמש אותו עד היום, זמירה מימון בת ה-102 שומרת על תמונה משפחתית שצולמה כשהייתה קטנה בטריפולי,   מזל נזרי מדליקה נרות שבת בפמוטים בני תשעים שנה ששייכים לאמא שלה, ובובות המטריושקה שעוברות במשפחה של טטיאנה פרפלדוברר כבר כמה דורות. במסגרת פרויקט חברתי מיוחד "בחפץ לב" דיירי שכונת בן גוריון מוצגים בשלטי חוצות שמספרים סיפור משפחתי ואישי על החפץ שמלווה אותם.

כשדוד מימון מביט על התמונה של אימו שתלויה בתערוכת הענק שהושקה השבוע בלב שכונת בן גוריון בשדרות הוא היה נרגש במיוחד, אימו שתיבדל לחיים ארוכים, זמירה מימון בת ה-102 זכתה לכבוד הראוי לה בפרויקט קהילתי מיוחד "בחפץ לב" שמציג את הסיפור של 30 דיירי השכונה שהוקמה בתחילת שנות ה-90, באמצעות החפצים האישיים שלהם. "אמא שתהיה בריאה עדיין צלולה באופן מעורר הערצה אבל הגיל קצה מקשה עליה ללכת לכן היא גם לא יכולה להגיע ולראות איזה כבוד עשו לה" הוא מסביר כשהוא נלהב, "אמא הקימה משפחה גדולה, עברת כברת דרך ארוכה ובנתה מורשת מכובדת, לנו חשוב שהסיפור שלה יועבר הלאה לדור העתיד, אני שמח שבפרויקט הזה שהוא מדהים בעיניי  היא זוכה לספר במעט את סיפורה שהוא כמובן הרבה יותר מורכב וארוך ועם המון היסטוריה, מי שיזם את הרעיון ראוי להערכה, בלי הדור הזה מי אנחנו בכלל וחשוב שנספר את הסיפור ונשמור על המורשת של ההורים שלנו".

שכונת בן גוריון קיבלה צבע

מאחורי המיזם הקהילתי הזה עומדות מיקי מוזל מנדל ומיכל שטיינר,  נשות תקשורת וותיקות לשעבר שעזבו את עולם הטלוויזיה והעיתונות כדי לקדם יוזמות קהילתיות-חברתיות. גם אני וגם מיכל היינו נשות  תקשורת בעבר במשך שנים רבות, לפני 12  שנים נקעה רגלי מהטלוויזיה והחלטתי להתמקד באהבה הגדולה והאמיתית שלי -הקהילה. פיתחתי תוכנית שנראית 'מראה מקום' שהיא תוכנית  לפיתוח חוסן ותוכן קהילתי , דהיינו הקהילה יוצרת תרבות קהילתית בשיתוף פעולה מילדים קטנים ועד אנשים מבוגרים, הפרויקטים שלנו באים במטרה לחולל שינוי והעצמה בתוך הקהילות" מספרת מוזס ומוסיפה "החוכמה שעיר לא רק תביא הופעה של אייל גולן, תזמין הצגות, החוכמה היא שהקהילה עצמה תייצר תהליכים שלא קורים ביום או יומיים ומתחילים לפתח שפה קהילתית אותנטית, שמביאה לידי ביטוי את אנשי הקהילה".

במסגרת פרויקט של היחידה לשירותים חברתיים, עיריית שדרות, מרכז חוסן שמימן את הפרויקט יצאו השתיים לפני כשנה וחצי למסע שהגיע לשיאו בתחילת השבוע האחרון בתערוכת רחוב ראשונה מסוגה בעיר שמוצגת בטיילת של שכונת בן גוריון על גבי קיר שבעבר היה מעוטר בכתובות גרפיטי ומעשי ואנדליזם. כל מי שחלף שם השבוע לא יכול היה להסיר את העיניים מהמראה הצבעוני שיחד עם חידוש פינות הישיבה והנחת המדשאות הפך ממקום שהיה מוזנח עד לפני 4 שנים למקום מטופח. רק חבל שמטעמי תקציב הגלריה מוצבת באופן קצת חובבני על החומה, ראוי היה לבנות שבלונה קבועה של מסגרות עם פלסטיק דמוי זכוכית (בדומה לתחנות האוטובוס) כדי לשמר את זה, מה שבטוח זה מוסיף המון צבע  לשכונה האפרורית.

הרעיון לצלם עם חפץ אישי כדי לעבור מהחפץ אל הלב ולגרום להם ולעוד תושבים להצטרף לפעילות בקהילה ואין אדם שידבר על עצמו ולא יעשה את זה דרך חפץ כלשהו שמספר איזה סיפור משפחתי" מספרת מוזס על התהליך שעבר הפרויקט שנמשך כשנה וחצי עד שיצא לאור בתערוכת חוצות, "כשאתה בא ומראיין אדם על חפץ משמעותי בחייו הוא מתחיל לספר לך סיפור שלו דרך התמונה כמו למשל יש גברת שמספרת את הסיפור המשפחתי שלה דרך הסירים שהורישה לה חמתה שלימדה אותה לבשל ודרך הפריט הזה היא מעבירה מורשת חשובה מאוד שאסור שתישכח ותעבור מדור לדור, או למשל מצאנו שהיה חיבור מיוחד בין אישה מרוקאית משדרות לניצולת שואה, הם היו חברות טובות ומסתבר שלפני מותה היא הורישה לה מפות שסרגה ולימדה אותה על אומנות הסריגה ובעצם הצליחה ליצור המשכיות דרך מישהי אחרת גם לסריגה וגם לסיפור המדהים שמסתתר על כך שאותה ניצולת שואה הוסתרה בזמן מלחמת העולם השנייה במרתף  מפני הנאצים והעבירה את זמנה שם באמצעות סריגה ואת אותן מפות היא העבירה לחברתה שמשתמשת בהם עד היום".

דוד מימון ליד התמונה של אימו זמירה שתיבדל לחיים ארוכים

בין האורחים הרבים שהסתקרנו מהתערוכה היה סגן ראש העיר לשעבר מרק איפראימוב שבזמנו החזיק בתיק האגף לשירותים חברתיים (הרווחה) וכיום מחזיק בתיק הקליטה. "לפני כשנתיים וחצי ביוזמתה של לירז כהן מיחידה קהילתית קידמתי את הפרויקט המיוחד הזה",מספר איפראימוב, "הפרויקט הצטרף למאגר תכניות שהובלתי במסגרת יחידה קהילתית לשינוי תפיסה במטרה לקדם מעורבות ושיתוף התושבים בתהליכים שכונתיים, קהילתיים ועירוניים בשדרות. באופן אישי ראיתי במשימה זו עדיפות ראשונה כי רק עבודה משותפת והרגשה של מחויבות הדדית יכולים להביא לשיפור וקידום קהילתי, אישי וסביבתי.  שמחתי לראות שלמרות היעדרותי בתקופה הקריטית הפרויקט נשמר ואף הצליח. יישר כוח לאבנר חי, מנהל יחידה קהילתית, על ההובלה ותודה לכל השותפים שתרמו להצלחת האירוע ופרויקט כולו".

גנאדי חנוכייב בן 92 עם ראש העיר דוידי ליד התמונה שלו עם מדי הצבא הרוסי.

כספת האוצרות של משפחת בן חמו

האוכלוסייה בשכונת בן גוריון מגוונת במשפחות מכל המגזרים, 30 מדיירי השכונה הצטלמו לפרויקט המיוחד שמתנוסס מעל גבי שלטי חוצות. "מרגש לראות את התמונה שלי תלויה כאן" מספר יהודה בן חמו שמציג גם הוא חפץ אישי שמלווה אותו מילדותו וקיבל אותו בירושה מהוריו. "מדובר בארגז כלים ישן בצבע ירוק שאני זוכר אותו מילדותי שהיה משמש את אבא, בשלב מסוים הוא שימש את אימי ככספת, לפני מותה היא העניקה לי את המפתח והארגז למשמורת, רק לאחר מותה עשיתי סדר ופתחתי אותו, אז התברר לי שזאת הייתה קופסת האוצרות של ההורים, מצאתי שם את צוואתה של אימי, כסף ששמרה לקבורתה, מתנות לילדים ומסמכים חשובים, עבורי הארגז והמפתח הם מסר מהוריי כי עליי לשמור את המורשת המשפחתית".

לדבריו של בן חמו הסיפור האישי של החפץ לוקח אותו דווקא לדור שגדל היום, "היום אתה יכול לקנות ארגזים כאלה בשפע, יש לך מלא סוגים, לארגז הירוק הזה יש קסם משלו, פעם ההורים שלנו היו שומרים בארזים כסף שחסכו זה היה הבנק שלהם, היום אני רואה צעירים שיש להם בנק ובמקום חיסכון הם במינוס גדול, כשאני הייתי ילד בבית ספר הסתפקנו בתיק פשוט, רק השבוע הילדה שלי ביקשה ממני לקנות לה תיק חדש ולא סתם של חברת אדידס, אם הדור של היום היה לומד מהדור של ההורים הכל היה נראה אחרת, לצערי הכל זה מותגים ושטויות לכן כשיש רעיון כזה נפלא של פרויקט שנותן במה להיסטוריה זה מרגש וחשוב שנזכור את ההיסטוריה כי בלי זה אין לנו ממש עתיד".

התמונה הראשונה שפותחת הגלריה למי שמגיע מכיוון הספרייה העירונית מביאה את סיפורה של זמירה מימון בת ה-102, החפץ שמלווה אותה עשרות שנים זאת תמונה בת יותר מ-80 שנה  שצולמה בטריפולי שבלוב. "בחרתי בתמונה הזאת כי אין כמו המשפחה, זכיתי ב-8 ילדים, 45 נכדים, 15 נינים ו-2 ריבעים שיהיו בריאים" מספרת זמירה.  בהמשך הגלריה תמצאו גם את הנין של זמירה, אורי מימון בן ה-10 שהצטלם עם קוביה הונגרית. "המורה הביאה קוביה הונגרית לכיתה, ניסיתי לפצח אותה עד שהצלחתי,  הקוביה מסמלת עבורי את השאיפה הגדולה שלי למצוינות. אני משקיע, לומד מתמטיקה במכללת בר אילן באשקלון עם תלמידים בוגרים ממני ויודע שבעבודה קשה, התמדה ומחשבה, אצליח להגשים את חלומי- לזכות בפרס נובל.

בצד השני של התערוכה פגשנו את גנאדי חנוכייב בן ה-93 שהתרגש לראות את תמונתו מתנוססת בשכונת מגוריו ומציגה את מדי הצבא הרוסי עם הסיכות שמהעטרות אותו. "בגיל 17.5 גויסתי לצבא הרוסי, למלחמה מול הנאצים באוקראינה. השתתפתי בקרבות רבים ועמדתי בניסיונות קשים. כל המדליות להן זכיתי מכילות זיכרון, תחושת כוח וניצחון. אני גאה להיות אזרח ישראלי". במהלך התערוכה הוא פגש את ראש עיריית שדרות אלון דוידי והודה לו על הכבוד לו הוא זוכה. באותה הזדמנות הוא הביע את מורת רוחו מהפיגועים שמתרחשים במדינה ורצח המשפחה בישוב חלמיש. "אנחנו עברנו את השואה כדי להיות במדינה שלנו, צריך לחסל את מי שרוצה להשמיד אותנו" הסביר בהנפת ידיים.

בתערוכה תמצאו עוד סיפורים מגוונים, את אתי עזרן, מנהלת ביה"ס גיל-רבין שממוקם בשכונה, אתי מציגה את תעודת ההסמכה שהפכה את בי"ס לירוק אשר מחנך את תלמידיו לאיכות הסביבה ושמירה על הקהילה. הילד שמעון אשורוב מספר על האהבה שלו לכדורגל ועל החלום לשחק בקבוצה המקומית "מכבי שדרות", שי לי מלירי מציגה את קופסת התכשיטים שקיבלה מאימה שקיבל את זה מדודה שלה, הקופסה מסמלת עבורה את התבגרותה והחיבור למשפחה, הילד שי אלאיב מספר על הרצועה שמחברת בינו ובין הכלב שלו שבזמן ירי קסאמים מתריע לכולם ונכנס ראשון לממ"ד,  נטליה ויירוב מציגה את המאפרה שרכשה בשוק בלילינגרד בשנת 1921,  מילנה נזרוב מציגה תלבושת מסורתית שמחברת אותה למסורת הקווקזית- עם התלבושת "אזרני דיוובצ'אתה" היא רוקדת בלהקת "רתמי קווקז שדרות". שרית בן חמו מציגה את סיר מרוקאי עתיק שקיבלה מחמותה ובאמצעותו מכינים את לחם הפרנה הידוע "מגע הבצק, ריח הלחם והטעמים מזכירים לי אותה. זו הדרך שלי לשמור על נוכחותה איתנו, קרובה אל ליבנו".

אלאונורה שילוב מציגה ציור שבעלה צייר ומזכיר לה את נוף ילדותה בכפר בצפון רוסיה, שרה מימון מספרת על מפה שהעניקה לה חברתה ניצולת השואה "סאלי ז"ל הייתה ניצולת שואה, הכרנו כאן בשכונה, ילדותה עברה עליה במלחמה כשהיא מוסתרת  במרתף. האישה שהסתירה אותי לימדה אותי את אומנות הסריגה. כך סאלי העבירה את שנות המלחמה בסריגת מפות. בצוואתה הפקידה בידי את המפות הנדירות. כל שבת וחג, אני פורשת אותן ומרגישה שהיא איתנו".

נתנאל נפתלייב מציג סכין יקר ערך שקיבל מסבא ז"ל שהיה  קצין בצבא הקווקזי, "החדר שלי נראה ממש כמו מוזיאון, יש לי 23 חרבות והן לתצוגה בלבד".  יעל לוי הציגה כלים של סבתא זלדה שאותם היא הייתה ממרקת ביסודיות עד כדי כך שהן שימשו ליעל כמראה שמולה היא הייתה מסתרקת ועושה צמות לעצמה, כיום בסירים האלה היא אופה עוגות לשבת ובכך היא מנציחה את זיכרונה של סבתה המיוחדת.

מזל ניזרי מציגה את הפמוטים של אמא שלה ז"ל שהם בני תשעים שנה. "בזכרוני צרובות תמונות של אמא מדליקה נרות בחגים, בערבי השבת ובאירועים משפחתיים. 24 שנים שהפמוטים ברשותי, ואני מקפידה על המשך המסורת, בדיוק כפי שאימא נהגה לעשות".

טטיאנה פרפלדוברר מציגה את בובות המטריושקה שמזכירות לה את הבית שעזבה ברוסיה "הבובות הללו הן סמל לנשיות ולתרבות הצבעונית העוברת בין הדורות, מסבתא, לאמא, לבת. אין בית רוסי שאין בו בובות מטריושקה".

מוריאל יחזקאל מציגה את בובת הכלב שלה שמלווה אותה מאז הגיחה לעולם מבטן אימה, "כשאבא בא לבית היולדות לראות את אמא ולהכיר אותי לראשונה הוא נכנס עם זר ענק לאמא ובובת הכלב בשבילי. אני שומרת על הבובה שמלווה אותי כל החיים. הכלב נמצא על המיטה שלי, קם איתי והולך איתי לישון".

דניס ביטון מציגה את"הראבוז" כלי להבערת אש ממרוקו. "כשנסעתי למרוקו אבל כבר לא היה בין החיים. היה לי ברור שאני מביאה ראבוז למשפחה. לזכרו של אבא ולשמחתי, הבנים שלי משתמשים בראבוז ולאוכל יש טעם וריח של זכרונות. אני שומרת עליו מכל משמר הוא חלק מחיי".

הודיה בניאל מציגה את הספר 'בגן האמונה-מדריך מעשי לחיים' "הוא מנחה ומחזק אותי, נותן לי אמונה והשראה. בשבת אני קוראת אותו כל פעם מחדש. הספר הזה משרה עלי שקט והבנה שהכל קורה לטובה".

זינה מושאילוב מציגה קומקום תה שקיבלה מהוריה כמתנה לחתונה לפני 30 שנה. "המתנה עלתה כפול ממשכורת חודשית בקווקאז, הקומקום הזה שמור לימי הולדת ולאירועים חגיגיים. עבורי הוא סמל לבית ולמשפחתיות".


טליה יפרח, בת 4.5, בחרה להצטלם עם הבובות שלה. "אני אוהבת בובות, אוהבת לשחק איתן בדימיון, הן כמו חברות", סיפרה. "ראיתי אותן בחנות ובחרתי בשתיהן. קראתי להן: הלל וזהר, על שם בנות הדוד שלי, אותו אני אוהבת. לפעמים, הן ישנות איתי בלילה".

פרידה סלצקי מציגה מילון עתיק שמחבר אותה לתרבות ממנה היא באה, לנה פרדז'ב מציגה שעון שרשרת שקיבלה במתנה מסבתה בת ה-91, דוד מימון מציג את המזוודה שתמיד מוכנה ליציאה לנופש,  מילה פינקלשטיין מציגה שיר שבעלה כתב על הגבעה ליד שדרות,  טובית יחזקאל כדים שמסמלים את החיים החדשים והמאושרים להם זכתה כשהכירה את מי שהפך לבעלה, אריה פרפלדוברר מציג אבן שאסף מילדותו במוסקבה, נטליה רזניקובסקי מציגה קערה שקיבלה כמתנה לחתונתה.

יש לציין כי לתכנית שותפים רבים, בהם ראש העירייה,  אלון דוידי, מנכ"ל העריה, טל טורן, אגף הרווחה והשירותים החברתיים, היחידה לעבודה קהילתית, מרכז חוסן שדרות, הקואליציה הישראלית לטראומה, משרד הרווחה – השירות לעבודה קהילתית, מינהלות העיר שדרות, מתנ"ס שדרות, מינהלת שכונת בן גוריון, אגף שפ"ע, קהילת תושבי שכונת בן גוריון, הפעילים והמתנדבים.

מיקי מוזס-מנדל סיכמה את הפעילות המרגשת "מרגש היה להיכנס לבתים וללב של תושבי השכונה, לגלות את הכוחות, להקשיב לסיפורים, להריח זכרונות ממקומות רחוקים, מילדות ובית. תושבים מכל הגילאים, ממבוגרים ועד צעירים, משתפים בכל השפות, מוכנים לפתוח את הלב אל השכנים ואל הקהילה. התהליך היה ארוך, לעורר את הקהילה זהו אינו תהליך שנעשה ברגע. המשאב החשוב ביותר שיש לעיר, זו הקהילה. תערוכת חוצות זו היא תחילתו של תהליך יצירת שפה קהילתית, גאווה מקומית והנעה לשותפות ועשייה. הנכחת התושבים במרחב השכונתי, תוך יצירת תרבות מקומית אותנטית, היא חוויה ומתנה של התושבים לעצמם, לשכונה ולעיר כולה".

גם ראש עיריית שדרות שיבח את היוזמה "מדובר במיזם יוצא דופן ועל כך תודתי למיקי ולמיכל על השקעתן הרבה, השיח הפורה עם התושבים, היכולת להוציא מהם את המירב והמיטב לטובת התושבים, השכונה והעיר. מיזמים קהילתיים מסוג 'בחפץ לב' רק תורמים לעשייה היומיומית שלנו להמשך התפתחותה של העיר והמשך הטיפול בחוסן של התושבים שעברו כאן שנים קשות מאוד".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.