שבת , 19 אוקטובר 2019
דף הבית / חדשות / ביטחוני / "מנהיגי הטרור בעזה ישבו אצלי בכלא, טעות נוראית הייתה לשחרר אותם"
אלברט אבוחצירא, פרש מהשב"ס אחרי 39 שנים ויש לו הרבה מסקנות.צילום: יח"צ

"מנהיגי הטרור בעזה ישבו אצלי בכלא, טעות נוראית הייתה לשחרר אותם"

אחרי 39 שנים בשב"ס, גונדר משנה אלברט אבוחצירא שמילא שורה של תפקידים בכירים ורגישים פשט את המדים. בראיון מיוחד ל'דין וחשבון' הוא מחזיר אותנו לגיל ההתבגרות שבו נעצר על התפרצויות לבתים ("המבט המבויש של אבא רודף אותי עד היום), הוא מסביר איך עשה את המעבר החד לתפקיד הסוהר ("מצאתי את עצמי שומר בכלא על חברי ילדות"), ומשחזר את תקיפת מחבל חמאס שהביאה לפציעתו הקשה בעת ששימש מפקד כלא נפחא.

אם יש אירוע שגם אחרי קריירה מוצלחת מאוד של  39 שנים בשירות בתי הסוהר לא יוצא מהראש של אלברט אבוחצירא זה היום שבו נעצר ונכלא בגין התפרצויות לבתי מגורים, יותר מהכל התחושה הקשה שמלווה אותו עד היום על שגרם לאביו ז"ל צער גדול. "הייתי נער צעיר שגדל בשכונת מצוקה בעיר בית שמש" הוא מספר בהתרגשות. "מה שהוביל אותי למצב הזה זה בעצם מצוקה כלכלית, אמא שאינה רואה ואבא שבקושי עובד ואין מה לאכול או לשתות, אין מה לחפש בבית, אתה מסתובב ברחובות, אין כסף ללימודים, ואתה מתחיל להסתובב עם אנשים מפוקפקים אבל זה מה שיש. עד היום זה רודף שהייתי רואה את אבא שלי בצער הזה שהוא בא לשחרר אותי, המבט הזה של אבא רודף אותי עד היום".

אני מוכרח להודות קצת מפתיע שכך התחילה קריירה של קצין בכיר בשב"ס?

"כל מי שהכיר אותי בתפקיד יודע שהייתי מפקד קשוח אבל מאחורי הסיפור שלי הסתתר לאורך השנים סיפור כואב ואת הסיפור הזה אני רוצה לספר כדי שאנשים יבינו שאפשר אחרת. אגב,  עד היום האחים שלי לא יודעים את הסיפור הזה. אני חייב לומר  שלא הייתי אלים, כל ההתפרצויות לבתים  היו רק בשביל לאכול".

הסיפור של אבוחצירא אמור היה דווקא להיראות אחרת בצעירותו על אף המצב הכלכלי הקשה במשפחתו משום שאחיו הגדולים כבר שירתו בשירות בתי הסוהר. "אפשר לומר שזה טבעי שתלך לשב"ס" אני תוהה בקול רם, "אני לא יודע כמה טבעי זה היה כי גדלתי במציאות כלכלית קשה שבה לא הייתה לי אפשרות לקנות מחברות לבית ספר, מה שהביא אותי הרבה פעמים להסתובב ברחובות חסר מעש ואז כתוצאה מזה גם הפכתי להיות עבריין אבל לא עבריין במושגים שאתה מכיר היום. בסופו של דבר הצלחתי לחזור לדרך הישר ולהיות כמו האחים שלי. אגב היינו חמישה אחים ששירתו בשב"ס, שניים מהם לצערי נפטרו. אם היית שואל את אבא ז"ל אם אני אהיה פעם סוהר או מפקד בית סוהר הוא לא היה מאמין, רק חבל לי שהוא לא זכה לראות אותי מגיע לתפקידים בכירים של מפקד כלא ועוד שורה של תפקידים רגישים, אין לי ספק שהוא היה חש גאווה גדולה".

"אבא לא האמין שראה אותי במדי סוהר"

מי שקורא על תחילת דרכו כעבריין יכול בהחלט להגדיר את מה שקרה לאבוחצירא כ"נס". למרות תנאי הפתיחה, הוא הצליח להתגייס לצה"ל, שירת שלוש שנים בסיני ולראשונה בחייו גם קיבל הצטיינות מה שדרבן אותו מאוד ביציאה חזרה לחיים האזרחיים. "האמת היא שעוד לפני הגיוס לצבא התחיל השינוי אצלי, התחברתי לכמה חבר'ה טובים ששיחקו כדורגל וככה הם השפיעו עליי להתגייס לצה"ל" הוא מספר, "בצבא ממש נהניתי, הייתי רחוק משכונת המצוקה שבה גדלתי בבית שמש, רק פעם בשבועיים הייתי חוזר הביתה, לפעמים גם פעם בחודש, הייתי מחליף חברים כדי להישאר שבתות בבסיס כי לא היה לי מה לחפש בבית. אחרי שסיימתי את השירות לא היו לי תוכניות אבל היה לי ברור שאני חייב לעשות עם עצמי משהו".

 אבוחצירא בתקופה הראשונה שלו בשב"ס. אבא לא האמין שראה אותו על מדים. צילום: אלבום אישי

אני זוכר שהגעתי לבית עם מדים אבא שלי לא האמין, תמיד היה קורא לי "סובס" (עבריין), עד אז כל הזמן סחבתי את הבושה שהייתי עבריין אבל ברגע שעליתי על מדי סוהר הרגשתי  סוג של תיקון , לצערי לא זכיתי שאבא שלי יראה אותי מנהל בית סוהר".

בסופו של דבר מצאת את עצמך בשב"ס כמו האחים שלך?

"בהתחלה חיפשתי את עצמי, עברתי הכשרה ועבדתי במנועי בית שמש שם ייצרו פרופלור  למטוסים, הייתי צריך לשבת על מכונה שחייבים להיות איתה מדויקים מאוד, שם התחלתי להרגיש סוג של גאווה ש"הנה אני מסוגל". יום אחד אחי בא והציע לי להתגייס לשב"ס, לא התאים לי הרעיון הרי רק לפני כמה שנים עצרו אותי על התפרצויות והיה לי שם של עבריין. הוא הכריח אותי לנסות, הלכתי עשיתי בדיקות ומבדקים, ראיתי את המשכורות, והתפתיתי, התלוש הראשון שקיבלתי היה בשבילי ים של כסף. אני זוכר שהגעתי לבית עם מדים אבא שלי לא האמין, תמיד היה קורא לי "סובס" (עבריין), עד אז כל הזמן סחבתי את הבושה שהייתי עבריין אבל ברגע שעליתי על מדי סוהר הרגשתי  סוג של תיקון , לצערי לא זכיתי שאבא שלי יראה אותי מנהל בית סוהר".

במהלך כל הראיון הוא חוזר לא פעם ולא פעמיים לסיפור ילדותו במשפחה קשת יום. "היום אני אבא לילדים וסבא לנכדים ועברתי כברת דרך ארוכה אבל לא משנה מה החוויות שחוויתי בילדות תמיד ילוו אותי, אם תשאל אותי היום איך הייתי רוצה שהסיפור שלי יראה אם יחזירו את הגלגל לאחור, מבחינתי אותו הדבר, הדברים שחוויתי בילדות בסופו של דבר עיצבו אותי, בכל שלב שהתקדמתי בחיים ידעתי להעריך, היום שאני שומע ילדים מתפנקים על ההורים שלהם אני בהלם, הדור הזה חייב ללמוד להעריך הרבה יותר את מה שהם מקבלים כי לי לא היה פסיק ממה שיש להם".

תתאר לי סיטואציות שמלוות אותך עד היום?

"אני הייתי הולך לבית ספר, כלום, בלי תיק, אמא שלי לא הייתה רואה ואבא שלי עובד בעבודת פרך, ויום אחד מצאנו לאמא שלי עבודה, לשטוף בית של מורה בבית ספר, ואמא שלי לא הייתה רואה איך תנקה, אנחנו לא היינו הולכים לבית ספר עד שהבית לא היה מבריק, הייתי הולך לבית ספר וחוטף מכות רצח המורה היה שובר עליי מקלות בגלל שהייתי מאחר, מה אני אגיד לו שאני הולך לשטוף במקום אמא שלי. אמא שלי הייתה שואלת אותי אם לא אומרים לי כלום תמיד הייתי אומר לה שהכל בסדר, שתמיד מתחילים בעשר. הייתי הולך ברגל וחושב כל הדרך כמה מכות אני אחטוף היום. עד שיום אחד נשברתי ואמרתי, הם ישבו ובכו ונתנו לי להמשיך. עד היום הסיפורים הללו מלווים אותי. קח עוד סיטואציה, אין לך כסף אין כלום , אבא שלי היה רגיל להעיר אותי כל בוקר לבי"ס, ערב קודם אמרתי לו שלא יעיר אותי, שאל למה?,  סיפרתי לו שהכיתה יוצאת ליומיים טיול, אחרי כמה דקות הוא שאל מה הם אמרו להביא אמרתי לו שמיכה 2 מקלות וסנדוויצ’ים, הוא הלך הביא הביא 2 קרשים, שמיכה , ואמר לי לך ירחמו עלייך, אתה יכול לומר לו לא. הלכתי. הסתיימה התפילה כל הילדים שמחים, רצים, וכולם עומדים בשורה ואני עומד בצד ומחכה, וכולם עלו ולא קראו לי.  חזרתי הבייתה עם כל הדברים, אבא שלי מגיע בצהריים וראה אותי אז הוא שאל אותי למה לא לקחו אותי, והוא פשוט בכה. והתמונה הזו תלווה אותי עד יום מותי".

יחי ההבדל בין התקופה שלך לתקופה של היום?

"כשאתה מנתח את זה היום זה לא יכול לקרות. היום אתה משלם לטיול והילדים לא הולכים. בגלל חוויית הילדות אני זוכר שהילדים שלי היו בבית ספר כל הזמן אמרתי לכל המורות, איפה שיש ילד שאין לו כסף לטיול שנתי- אני הכתובת, אין דבר כזה שילד לא יצא לטיול בגלל כסף, לשמחתי זכיתי גם בזה לעשות תיקון והסיוע לילדים מילא אותי בתחושת סיפוק אדירה שאין לתאר".

אבוחצירא התחיל את דרכו בשב"ס כסוהר מן המניין בכלא רמלה שבזמנו היה הקשה ביותר בישראל. הסיטואציה המוזרה מבחינתו שאיתה נאלץ להתמודד זה פתאום לפגוש חברי ילדות מבית שמש, הם מאחורי הסורגים והוא שומר עליהם. "בהתחלה הייתה מבוכה מסוימת אבל אני כבר הייתי במקום אחר, כיבדתי אותם אבל עשיתי את העבודה שלי".

יצא לך להיות במקום שלהם, כמה היה לך קל יותר להבין אותם?

"יכולתי אולי להזדהות איתם אבל בוודאי לא להצדיק אותם. מה שכן העובדה שחוויתי את זה בצעירותי גרמה לי להסתכל על האסירים בצורה אחרת, בכל תפקיד שהייתי התעקשתי להראות להם שאפשר לבחור בדרך  אחרת, תמיד הקפדתי שהם ילכו ללמוד בכלא, ילכו לעבוד, להראות להם שהם מסוגלים להרבה יותר. יחד עם זאת החוויה האישית שלי שייכת לתקופה אחרת, למציאות שלא קיימת היום".

תסביר. מה ההבדל בין עבריין של אז להיום, עבריין זה עבריין לא?

"בתקופה של הילדות שלי, בתי הכלא בישראל היו מלאים בעבריינים בעיקר על התפרצויות לדירה וזה לא נבע מהרצון לגנוב אלא רק מהרצון להשיג אוכל כי לאנשים לא היה מה לאכול, היום אם יש מקרים של התפרצויות זה בעיקר כדי להשיג סמים. אם היית רואה את האסירים של שנות השבעים /שמונים, אני אומר התאכזרו אליהם, לא בתי הסוהר, הממסד ששלח אותם לכמה שנים התאכזר אליהם".

התאכזרות ממסדית הייתה קיימת לא מעט כלפי העולים, אתה מתאר מציאות שהייתה גם בכלא?

"לחלוטין כן, הקיפוח היה בכל מקום. אחד הדברים שעד היום אני מנתח אותם, מי שרוצה לחזור לשנות השבעים או השמונים, מי היה בתוך בתי הסוהר רק עדות המזרח, אבל על מה, היום אתה מסתכל על אחד שעשה איזה 30 פריצות, מה עושים איתו נותנים לו עסקה מקסימום מקבל שנה אבל אז שופט היה שולח ל7/8/9 שנים על אותם התפרצויות, במקום לטפל באוכלוסייה. ובכלל איזה עברות היו אז לא תגיד רצח או משהו, נטו אוכל. פעם היית גונב בשביל אוכל, בשביל כרטיס לסרט או לבריכה, היום מי שפורץ הוא לרוב נרקומן, היום אין סיבה לפרוץ, יש עבודות יש הכל, אין סיבה לפרוץ בשביל אוכל. מי שמכיר את הסרט הישראלי "המובטל בטיטו" זאת בדיוק הייתה המציאות פעם".

אחרי שהשתלב בשב"ס, מהר מאוד זיהו מפקדיו  את יכולות המנהיגות שלו שהביאו אותו לצאת מאוחר יותר לקורס קצונה.  "עברתי בתחילת הדרך עליות ומורדות, היה שלב שאפילו הודעתי שאני עוזב".

עד כדי כך?

"הרגשתי שאני לא יכול יותר, היה לי קשה.  זה היה בשנת 1986. הוזמנתי לשיחה אצל מפקד הכלא והוא אומר לי אתה לא עוזב ושכנע אותי לעבור לתפקיד במודיעין, קיבלתי את הצעתו ויום למחרת התחלתי בתפקיד מאוד מאתגר שבו אתה נחשף למידע הכי רגיש, אתה מכיר את העבריינים הכי גדולים מכל הכיוונים. אחרי חודשיים נשארתי לבד, הפכתי לקצין מודיעין של כלא רמלה למרות שלא הייתי בדרגת קצין, אגב באותם ימים אפשר לומר הייתה תפנית גדולה לקריירה שלי בשב"ס,  הייתה בריחה מכלא נפחא של שלושה אסירים. אני מגיע הביתה לשדרות ואומרים לי "הנציב רוצה לפגוש אותך עכשיו", הגעתי אליו בשמונה בערב והוא מספר לי שהייתה בריחה בכלא נפחא. והכי מצחיק שלא ידעתי אפילו איפה זה, הוא סיפר שהייתה בריחה של 3 אסירים ואמר לי שנקראתי לדגל, שאני אהיה קצין ביטחון מודיעין של כלא נפחא , 2 תפקידים בבן אדם אחד, הסכמתי, למה אני יכול להגיד לנציב לא, אחרי שיצאתי קיבלתי טלפון ממפקד הכלא, הודיע לי שהוא בא לאסוף אותי, אחרי שנה שמו אותי קצין מחקר עיבוד והערכה, שאתה עובד מול כל הגופים, ואתה הופך להיות קצין מודיעין של מחוז דרום, אחרי כמה שנים טובות שלא רצו שאני אעזוב מינו אותי לסגן מחלקת מודיעין  של שירות בתי הסוהר, ואחר כך אמרו לי יש בעיה מעבירים  את היחידה המיוחדת ללוחמה בסמים לרשות המודיעין, קצין מודיעין ראשי אמר לי שהוא רוצה שאני אפקח על היחידה, אמרתי לו שזה לא נעים שאני בדרגה שלי אפקח על מישהו בדרגה שלי, אני אעשה את התפקיד שלי שהוא גם מודיעיני ואני גם אפקד על יחידת דרור כיחידה מודיעינית, ולקחתי אותם ואיזה תעודות לי מה שקיבלתי בזכות היחידה הזאת. בהמשך התמניתי לסגן מפקד יחידת מודיעין של שירות בתי הסוהר, סגן מפקד כלא באר שבע ומשם התמניתי למפקד כלא נפחא, פיקדתי על עוד מספר בתי כלא, האחרון שבהם כלא סהרונים עד שפרשתי".

לפני 14 שנים בעת שפיקד על כלא רימונים, כותב שורות אלה זכה להתלוות אליו לעבודה למשך מספר שעות. אי אפשר היה שלא להתפעל מהתנאים של בית הכלא שכלל, מפעל ייצור,  חדר כושר, אולם כדורסל, חדר אוכל ברמה של בית מלון ואפילו מעלית ששימשה את הסוהרים בעבודה.

נדמה שהתנאים שיש היום לאסירים זה מטורף?

"פעם אסירים היו נמצאים בתא מעצר שהוא כולו צחנה, היום התנאים אחרים לגמרי, השב"ס היום ארגון מדהים שעושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אני בתפקידים שלי תמיד הקפדתי על לימודים ותעסוקה. לימודים-אין דבר כזה שהמרכז חינוך שלי יהיה ריק, כל בוקר הייתי מוציא את האסירים מהמיטות, חייבים ללמוד לעבוד, ענישה קשה אבל הייתה משמעת וסדר. ככה רציתי לעזור להם, אל תשב, קום. ובגלל זה הם כיבדו אותי, אני הייתי מפקד בית סוהר שלא בא להתנכל לאסיר אלא נותן לו פתחים, כשהייתה מסתיימת שנת לימודים של האסירים הייתי מספר את הסיפור שלי, והאסירים היו באים ומחבקים אותך, להיות מפקד בית סוהר זה מקצוע איך לדעת לבנות אנשים, לחנך אותם לעשות מהם משהו, היום לא מלמדים, היום בא אדם מסיים קדנציה וזהו שם נגמר. אם אתה יושב על הכיסא שלך ומחכה שיעברו לך השנים בשביל להתקדם אז זה לא זה".

 אבוחצירא בטקס פרידה מהשב"ס. צילום: יוטיוב

כמה באמת ההשקעה בכלא מחזירה אותם לאזרחות אנשים טובים יותר?

"לצערי אחד הדברים שכואבים לי, שאתה משקיע באסיר נותן לו את הנשמה, שב"ס נותן לך את כל המשאבים בשביל לקחת שבר כלי ולהפוך אותו לבן אדם, קם בבוקר, משמעת סדר , דרכי נועם, מלמדים סדר יום, איך לדבר עם בן אדם, זה כמו לראות אדם מת ושאתה מחייה אותו וברגע שהוא יוצא החוצה גמרת עליו.  אין בחוץ מספיק תוכניות שיקום לאסירים. רק מי שיש לו כסף יכול להשתקם, אבל שאין לך כסף ועכשיו אתה צריך לצאת החוצה, אין לי אוכל, יש לי משפחה, אין לי מה לתת להם לאכול, איפה שאני לא הולך לא מקבלים אותי אז אני חוזר לבסוף לפשע, אבל אם הייתה יד שלוקחת אותך וממשיכה איתך תהליך ומפקחת עלייך ומקבלים אותך והרשויות צריכות להשתתף והמפעלים, כי ברגע שאתה מתחיל תהליך עם אדם כזה הוא ייתן לך את הנשמה שלו , כשהייתי לוקח אסיר גמור והייתי אומר לו בוא שטוף את המשרדים, ונותן לו סיגריה, נותן לו הרגשה הוא ייתן לך את הנשמה".

השיחות עם יחיא סינוואר

אם יש תקופה שהוא פחות אהב זו התקופה שבה פיקד על כלא 'נפחא' שמוכר לכולם כבית כלא לאסירים ביטחוניים, בתקופה זו הוא גם כמעט שילם בחייו. "כמה שזה ישמע מוזר, בפלילי אתה נהנה, אתה עושה עשייה שאתה רואה אותה, אתה הולך הביתה עם סיפוק, אסירים אוהבים אותך, בתקופה שלי כל בוקר אני מסתובב באגפים מוציא אותם מהמיטות, רק שלא יישארו במיטה, ניקיון, סדר משמעת. הולך למפעלים מדבר עם האסירים שואל מה חסר? בגלל זה האסירים אוהבים אותך לצד זה משמעת סדר, מה מגיע לך תקבל לא מגיע לך לא תקבל. החזקתי את כל ראשי משפחות הפשע בכלא, אפילו עד 3 דורות, אבל כולם ידעו לכבד, שהיו רוצים להוציא אסיר כבד, הם היו רוצים לבוא רק איפה שאלברט. כשאתה לוקח אסיר קשה ובעייתי אתה מסגל להמיס אותו לרכך אותו, שלפני שהוא עושה מעשה הוא יראה אותך מול  הפרצוף ויחשוב פעמיים. בכלא ביטחוני אתה פחות יכול לחזור מסופק מה גם אתה פוגש טרוריסטים".

אני בינתיים כותב את הכל ופתאום הכל עניין של שנייה אני מרגיש כבר 2 סכינים, הוא קפץ על כל השולחן ודוקר אותי. אתה צריך להבין באיזה מצב אני נמצא- אני יושב על כיסא והוא בא והוא דוקר ואנחנו מתהפכים והוא ממשיך, רוצה לדקור ואתה מתעשת מחזיק לו את הידיים, הוא העיף את הסוהר שאבטח אותו, העיף אותו וקפץ עליי ואני ממשיך להתעמת איתו".

אני רוצה להחזיר אותך לאותו בחודש יוני 2002 אז מחבל חמאס פצע אותך קשה?

"ערב קודם אני יישן ואבא שלי כל הלילה מזהיר אותי בחלום, ואני הגוף שלי היה בתוך הבאגז , הייתי מתעסק במשהו והוא היה עומד, מזהיר אותי ומזהיר אותי, אני קם בבוקר אני אומר לאשתי אני לא יודע מה אבא שלי רוצה ממני  ואז היא אמרה לי טוב אתה יודע איפה אתה עובד תיזהר.  מתניע את הרכב ויוצא משדרות לכיוון ב"ש שם הייתי אוסף סוהר שלי,  כל הדרך אני מספר לו מה עבר עליי, בדרך לבית הסוהר התקשר אליי קצין המשמרת ואומר לי אלברט קרה משהו חריג שאף פעם לא היה, 3 אסירים לא קמו לספירה, עכשיו קצין ביטחון לא נמצא הסגנית לא נמצאת, אף אחד לא נמצא, אני אמרתי לו תכין אותם אני מגיע לשפוט אותם, הגעתי, התפללתי במשרד כמו שאני רגיל כל בוקר, הגיעה השעה 10 בבוקר, אסיפת בוקר כמו שאני רגיל, ואני אומר לו להביא אותם למשפט. מביאים את הראשון "למה לא קמת לספירה" והוא התחיל להתנצל פעם ראשונה סליחה וכו'. הזהרתי אותו ואמרתי לו לחזור לתא, השני אותו הדבר. השלישי עומד, פתאום אתה רואה מולך מפלצת, הר אדם כזה , הוא נכנס,  מחייך אליי והתחלתי לשאול אותו מה קרה, ואז הוא אומר לי אין ביקורי משפחות, ומתלונן, אני בינתיים כותב את הכל ופתאום הכל עניין של שנייה אני מרגיש כבר 2 סכינים, הוא קפץ על כל השולחן ודוקר אותי. אתה צריך להבין באיזה מצב אני נמצא- אני יושב על כיסא והוא בא והוא דוקר ואנחנו מתהפכים והוא ממשיך, רוצה לדקור ואתה מתעשת מחזיק לו את הידיים, הוא העיף את הסוהר שאבטח אותו, העיף אותו וקפץ עליי ואני ממשיך להתעמת איתו".

איך זה נגמר?

"אז זהו שלפני המשפט הזמנתי כוס קפה ואז בדיוק האסיר הפלילי בא הביא את הקפה ראה את כל מה שקורה, היה שולחן ממתכת והוא פשוט לקח את הכורסא והביא לו אותה לראש, ואז כבר בא כוח ותפס אותו. משם הבהילו אותי לבית חולים, הרגשתי סוג של מוות קליני, אתה לא יודע כלום, אתה רק שומע קולות רקע "אני אציל אותו" , בתחושה שלי אני יודע שהייתי למעלה וירדתי. למזלי בסורוקה הצליחו לייצב אותי ואחרי יומיים התעוררתי והמשכתי לשיקום וכן הלאה".

אחרי הפציעה חזרת לשירות מלא אפילו לאותו תפקיד, לא חששת?

"בערך אחרי חודש חזרתי כבר לתפקיד ולעבודה, היה לי פסיכולוג שבזכותו התרוממתי. היה יום שפשוט הנעתי ונסעתי לכלא בלי להודיע לאף אחד, נכנסתי לכלא אתה יודע לאן ישר הלכתי? לאגף, עמדתי מולם ואמרתי להם הנה אני פה ואני חי ולא תצליחו להפיל אותי, קיבלתי הרבה מסרים טובים שהייתי מאושפז מצד ראשי ארגוני הטרור בכלא שביקשו סליחה אבל זה לא עניין אותי, לא מאמין למחבלים".

והכי מדהים שדווקא אסיר הציל אותך ממוות?

"אנחנו מציירים את האסירים כמפלצות, אתה לא יודע איזה נשמות טובות יש בבית הסוהר, הבחור שהציל אותי ישב על התפרצויות וכאלה. והאסיר שתקף אותי היה אמור לשבת מאסר עולם וקיבל עוד 17 שנים על מה שהוא עשה לי אבל אז השתחרר בעסקת שליט".

על סינוואר: לרבים היה נדמה כי הוא איש "צל" חסר משמעות אבל כאיש מודיעין ידעתי עליו הכל ידו הייתה בכל, ראיתי את זה מקרוב. אם ראש הממשלה היה שואל אותי תאמין לי הייתי יכול לספק לו את המידע הכי מדויק את מי נכון לשחרר, מה שבטוח את סינוואר בשום אופן לא היה נכון לשחרר ואת התוצאה אנחנו רואים היום".

אם יש משהו שכנראה הרגיז את אבוחצירא יותר מהכל זה עסקת גלעד שליט, במסגרת העסקה שוחררו 1000 מחבלים, את הקשים ביותר הוא הכיר היטב הן מתפקידו כקצין מודיעין והן מתפקידו כמפקד כלא נפחא. "עסקת שליט גם  אם היו מאיימים לחתוך לי את הידיים  לא הייתי חותם, עסקת שליט זו טרגדיה, מי שחתם על הרשימה הזו לא ידע כלום מהחיים שלו, מה שיש היום ברצועת עזה זה רק  בגלל זה, אם לא זה היום רצועת עזה הייתה נראית אחרת".

מה ההבדל גם קודם היה טרור?

"ברור אבל ברגע שהחזרת לשם את המנהיגים, ראשי הנחש, התוצאה היא אחרת.  אני הכרתי את כולם היטב מיחיא סינוואר שכיום מנהיג את הטרור בעזה ואת תואפיק אבו נעים, כאמל אבו נעים, חאסן סאלמה שהיה שפוט ל-47 מאסרי עולם על פיצוץ אוטובוסים, רשימה מטורפת של טרוריסטים שוחררו לעזה. אני זוכר בתקופה שלי כדי למנוע מהם לעשות פעילות מהכלא כל היום היינו מוציאים אותם מכלא לכלא ברכב מתישים אותם. על כולם ידעתי הכל כולל מה הם אהבו לאכול אצל האמא שלהם".

מיהו באמת יחיא סינוואר?

"קודם כל הוא טרוריסט. בכלא היו לי שעות רבות של שיחות עם האיש הזה והיה לי ברור ברגע שהוא חוזר לעזה הוא ינהיג את ארגון הטרור חמאס. לרבים היה נדמה כי הוא איש "צל" חסר משמעות אבל כאיש מודיעין ידעתי עליו הכל ידו הייתה בכל, ראיתי את זה מקרוב. אם ראש הממשלה היה שואל אותי תאמין לי הייתי יכול לספק לו את המידע הכי מדויק את מי נכון לשחרר, מה שבטוח את סינוואר בשום אופן לא היה נכון לשחרר ואת התוצאה אנחנו רואים היום".

 יחיא סינוואר בעת שחרורו בעסקת שליט

אם היית פוגש אותו היום מה היית אומר לו?

"האמת היא לפעמים בא לי ללכת לגדר ולדבר איתו משם ולהגיד לו תשמע הטרור לא יוביל אתכם לשום מקום גם אם זה נדמה לכם.  לצד העובדה שמדובר בטרוריסט מדובר באדם חכם שמנהיג את המאבק נגד מדינת ישראל, יכול להיות שאיתו אפשר לדבר, אני לא יודע".

עוד ארכי טרוריסט מפורסם שהכיר אבוחצירא מצוין זה סמיר קונטאר שהשתתף בפיגוע בנהריה ב-22 באפריל 1979, שבו נרצחו בני משפחת הרן ושני שוטרים.  "את קונטאר הכרתי לעומק בנפחא באחד הניסיונות של האסירים לפתוח במחאה סביב שטיח התפילה שבאמצעותו היו מסתירים דברים אז אז החלטתי שעושים חיפוש בכל יציאה, הם איימו בשביתת רעב.  אז מי שהיה מתווך מולי היה סמיר קונטאר הוא היה מדבר עברית אמרתי לו תקשיב טוב תגיד לכל האסירים קודם כל ביטחון, אתה לא תעטוף לי טלפון בשטיח ותגיד לי יש הסכם, אין בעיה אני לא נוגע בשטיח אם אין בו כלום תנער אותו, עכשיו קונטאר מכיר אותי שנים אמרתי לו אם אתה רוצה טיול זה בתנאים שלי ,אתם לא רוצים-אל תצאו. יום אחד הם החליטו לרדת מהעץ וכך הסתיים הסיפור הזה".

גם קונטאר שוחרר בסופו של דבר בעסקה עם חיזבאללה. איך התחושה לשמור על רוצחים מתועבים שלא מרצים את כל העונש?

"תחושה נוראית, אני חד וחלק נגד כל עסקה. תחשוב על המשפחות שאיבדו את יקיריהם בגלל רוצחים מתועבים. גם התוקף שלי שכמעט הרג אותי שוחרר בעסקת שליט, הם פשוט קיבלו פרס. לגבי קונטאר הוא היה נבלה. אני זוכר בשיחות איתו הוא היה אומר לי  "אלברט אני לא רוצה שחיזבאללה ישחררו אותי אני דרוזי בכלל, אני הגעתי בגיל 14 עשו לי שטיפת מוח זרקו אותי, עשינו את הפיגוע, ישבתי כל כך הרבה שנים, אני בעד שלום לא רוצה מלחמה, הדעות שלו תמיד היו מתונות בכלא , היה מדבר איתך מנתח לך דברים והוא אומר לך אני רוצה להשתחרר לא רוצה שהם ישחררו אותי כי אם הם ישחררו אותי לא תהיה לי ברירה אני חייב להיות שלהם וזה מה שקרה, חטפו 3 חיילים שחררו אותו הוא היה חייב להם וצה"ל היה צריך להשקיע כדי להוריד אותו אז למה. הרי שחררנו עבור גלעד שליט אלפים כאלה".

 אבוחצירא, קריירה של 39 שנים הפכה להרצאה מבוקשת. צילום: יח"צ

איך ההרגשה לא ללבוש יותר מדים? בנוסף, את כל 39 שנות קריירה אתה מביא כיום בהרצאה מיוחדת?

"האמת קצת מוזר לי לא להיות בתעסוקה. בימים אלה אני מתעורר בבוקר לסליחות מה שהייתי עושה אגב עם האסירים.  בסך הכל פיקדתי על 7 בתי כלא, היום אני מנצל את החופש כדי לנוח כנראה לא לעוד הרבה זמן. בינתיים אני משקיע בהרצאות.  קודם כל אני רוצה לדבר עם בני נוער על כל הנושא הפלילי, יש לי המון ידע. איך שיצאתי לאזרחות אמרו לי יש בית אבות בתל אביב , אמרו לי לבוא להרצות בפניהם ואני בא ומספר להם בדיוק כמו שאני מדבר איתך ואני רואה 300 אנשים מרותקים,, זה מדהים. וקם איזה אחד ואומר לי אני הייתי מכיר אותך באופן אישי אני הייתי מפקד בית ספר לסוהרים שאתה היית שם. אותי זה ריגש".

 

לכתבה הבאה:

הבוקר: שני הרוגים בתאונת דרכים קשה בצומת איבים, סמוך לשדרות

שני הרוגים ופצוע בינוני כתוצאה מתאונת דרכים קשה שאירעה הבוקר (חמישי) בצומת איבים סמוך לשדרות. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.