שבת , 19 אוקטובר 2019
דף הבית / מגזין / "מקווה שהמחלה מאחוריי"
"היה לי הרבה יותר קל לבד". איפראימוב
"היה לי הרבה יותר קל לבד". איפראימוב

"מקווה שהמחלה מאחוריי"

בראיון ראשון מספר חבר עיריית שדרות מרק איפראימוב על המחלה הקשה שאיתה התמודד בשנה האחרונה ועל טיפולי הכימותרפיה וגם על המשבר הפוליטי עם ראש העיר, שהביא אותו ואת סיעתו לפרוש מהקואליציה

כשמרק איפראימוב התבשר לפני תשעה חודשים שהוא חולה במחלה קשה, כל הסובבים אותו חשו דאגה גדולה, אפילו תושבים רבים שקיבלו את המידע הביעו דאגה מרובה לאחד מנבחרי הציבור היותר מיוחדים שנכנסו לפוליטיקה המקומית, אבל בניגוד אליהם הוא היה הרבה יותר רגוע ושידר לכל אורך התקופה אופטימיות ראויה להערצה, לרגע הוא לא עשה לעצמו הנחות, המשיך לדחוף פרויקטים חשובים מאוד לעיר בתחום תיק הרווחה עליו הוא היה ממונה וגם שנולד המשבר הפוליטי החמור הוא הקפיד על הוגנות פוליטית, כשהוא חיוור לגמרי אחרי עוד טיפול כימותרפיה הוא התייצב בישיבת מועצת העיר וביקש מראש העיר שלא להאריך את כהונתו כסגן בשכר זאת בשל העובדה שסיעתו נותרה מחוץ לקואליציה.  "אני יכול לומר לך שאני מרגיש שהתנהגתי די בטבעיות, בטח שלא רציתי שירחמו עליי למרות שאני חייב להודות גם לי היו רגעים שדאגתי מאוד אבל המחשבות כל הזמן היו חיוביות" הוא מספר בראיון מיוחד. רגע לפני ראש השנה הוא התבשר על ידי רופאיו שמצבו טוב אחרי סדרת הטיפולים, על כך הוא בישר לעוקביו הרבים בפייסבוק. "לפני שבוע סיימתי את הטיפול האחרון וברצוני להודות לכל מי שדאג, התפלל וחשב עליי בתקופה כל כך מאתגרת עבורי. במהלך תקופה זו הרגשתי את כל החמימות המיוחדת של העיר שדרות, את התמיכה של התושבים, את הקהילתיות המיוחדת שלא נמצא בהרבה מקומות. אני מבקש סליחה מכל מי שלא יכולתי לענות, להגיב או להיות איתו בקשר. אני רוצה לציין ולהודות לרופא משפחה שלי, דר' דמיטרי גומזיאקוב, וכל צוות קופת חולים מאוחדת בנתיבות, שתמכו ועשו מעל ומעבר להצלחתי. כמו כן, רופאים ואחיות ממחלקות השונות בבית חולים "סורוקה", המצליחים לתת שירות ברמה גבוהה ביותר, למרות תנאים קשים. לבסוף אני רוצה להודות לכל החברים, ובמיוחד למשפחה שלי שעמדה איתנה והיוותה חוזק מיוחד עבורי".

הרופאים לא מצאו מה יש לו

את הראיון עם מרק איפראימוב ביקשנו לקיים כבר לפני מספר חודשים אבל איכשהו בכל פעם שרצינו לעשות את זה, הטיפולים הכימותרפיים הקשים ביטלו לנו את התוכניות. בסופו של דבר בפתחה של השנה החדשה זה התאפשר. "האמת היא שמאוד רציתי לסיים את כל הטיפולים עד ראש השנה כדי שאני אוכל להשאיר את השנה הקשה הזאת מאחוריי ולפתוח שנה חדשה עם דף חדש".

מתי כל הסיפור הזה התחיל?

"בחודש ינואר בערך אבל אני חושב שהכל התחיל עוד חצי שנה קודם רק לא ייחסתי לזה חשיבות.  כל הזמן הרגשתי עייפות, הרופאים שהכירו כנראה את אורך החיים שלי העריכו שזה בגלל זה, גם אני חשבתי שזה בגלל שאני עסוק  בתפקיד שלי כסגן ראש העיר ומחזיק תיק הרווחה מהבוקר עד הלילה, אפשר לומר שהתמסרתי מאה אחוז לתפקיד ולפעמים אף יותר".

ובכל זאת מתי החלטת שצריך להיבדק?

"יום אחד חזרתי מאירוע משפחתי איך שנכנסתי הביתה פשוט התיישבתי כי התקשיתי לנשום, הבנתי שהכאבים האלה לא תקינים וניגשתי לרופא שחשב אולי שמדובר בכאבי שרירים שמקשים בין היתר על הריאות. לאחר מכן ניגשתי לבית חולים. ברוב המקרים בבתי החולים היו אומרים שהבדיקות שלי תקינות. למזלי ב'סורוקה' הרופאים לא היו מתייחסים לנתונים היבשים ושאלו מה אני מרגיש מעבר לבדיקות. למרות זאת, בשלב הזה אף  מה יש לי".

"שמחתי שגילו". איפראימוב
"שמחתי שגילו". איפראימוב

"כשבאתי לעלות במדרגות הרגשתי שאני פשוט לא מצליח לעלות, החזקתי מעמד עד הצהריים ואז מיהרתי לרופא המשפחה שלי בקופת חולים מאוחדת בנתיבות, אני חושב שבזכותו פשוט ניצלו חיי,  הוא אומנם לא הצליח לאבחן אבל אמר מראש אני לא יודע מה יש לך אבל מה שיש לך זה לא טוב"

הייתי אומר שזה קצת מטריד שכואב לך ולא יודעים ממה?

"גם אותי זה הטריד, עשיתי כל מיני בדיקות כדי להבין מה יש לי, בסוף חודש ינואר החליטו לעשות לי בדיקה בקיבה כדי להבין אולי זה משם, בינתיים למחרת חזרתי לעבודה בעירייה כרגיל. כשבאתי לעלות במדרגות הרגשתי שאני פשוט לא מצליח לעלות, החזקתי מעמד עד הצהריים ואז מיהרתי לרופא המשפחה שלי בקופת חולים מאוחדת בנתיבות, אני חושב שבזכותו פשוט ניצלו חיי,  הוא אומנם לא הצליח לאבחן אבל אמר מראש אני לא יודע מה יש לך אבל מה שיש לך זה לא טוב. אתה חייב לגשת למיון ולעשות את כל הבדיקות עד שימצאו מה יש לך".

בסופו של דבר מה הצליחו לאבחן?

(הוא מחייך) הגעתי למיון ושוב אמרו שהכל בסדר אבל אני כבר כעסתי איך הכל בסדר ואני מתקשה לנשום. שוב שוחררתי הביתה ושוב הגעתי לרופא משפחה שהחליט לתת לי 10 הפניות ל-10 רופאים, תוך יומיים קיבלתי את כל התורים. במרפאה בנתיבות פשוט הייתי מעולף, רציתי לחזור הביתה אבל הרופא השכיב אותי בכוח ואמר לי מפה אתה הולך ישירות למיון, הוא הזמין לי אמבולנס. ב'סורוקה' רופא נירולוג נתן  לי תרופות קשות ששחררו לי את הלחץ בחזה וכבר התחלתי להרגיש יותר טוב. שוחררתי שוב ואחרי שבוע חזרתי כי שוב לא הרגשתי טוב,  בסופו של דבר הבעיה הייתה בלב, זה היה משהו הזוי, האק"ג היה תקין תמיד, הרופאים לא עלו על זה. שללו בעיה לבבית. בגלל שהלב הפסיק לפעול בצד ימין, הוא מתחיל להפסיק לגרום לאברים לפעול. קודם כל קיבה, אחרי זה כבד. כל אלו שפחות נחוצים להישרדות היום יומית. הכבד גדל, הקיבה הפסיקה לפעול ובגלל זה לא יכולתי להמשיך לאכול. בבית חולים נמשכו הבדיקות, 4 סטודנטים לרפואה תרגלו עליי ובדקו כל איבר בגוף. פתאום אחד הסטודנטים אומר "אני שומע קול שלישי" סטודנטית אחרת מקשיבה ולא מצליחה לזהות. אז הראשון אמר לה כנראה שטעה. 4 סטודנטים חזרו כדי לשמוע . חלקם שמעו, חלקם לא שמעו. לא עברו 3 דקות ורץ אליי אחראי על מחלקה פנימית עם אקו לב. הוא אומר לי הלב שלך מתמוטט, צד ימין מתמוטט צד שמאל עובד בחוזקה, המצב הזה הציל את חיי. הופתעתי, כי לא יכול להיות שאף אחד לא גילה. אי אפשר להאשים את הרופאים ובאמת אצלי הבדיקות היו תקינות. עם הזמן אני הבנתי שהמקרה אצלי היה לא שיגרתי, אצלי בקרום הלב התנקז ליטר וחצי של נוזל. המים התחילו ללחוץ על הלב ויכולתי למות מזה. מאז העולם שלי השתנה. תוך חצי שעה החזירו רופאה מומחית. שמו לי נקז הוציאו את הנוזלים. פתאום כל העולם ואחותו היו סביבי. הזמינו דחוף קרדיולוג ממרכז הארץ לבדוק אם המים חזרו כדי לעשות ניתוח לב. היו לי מים בלב ובריאות מה שהפריע לי לנשום".

מחלת הלימפומה

"פרויקטים נתקעו". איפראימוב
"פרויקטים נתקעו". איפראימוב

"אני יכול לומר לך שלעתים תופעות הלוואי ממש השפיעו עליי, היו רגעים שלא רציתי לצאת מהמיטה, מנטלית כבר הרגשתי שכבר אין לי עוד כוחות להתמודד עם המחלה אבל עבדתי קשה עם עצמי לא להיכנע, גם אשתי כל הזמן דחפה אותי חזק ולא נתנה לי ליפול"

בהמשך התברר לאיפראימוב שהאבחנה על בעיות בליבו שהביאו למצב בריאותי לא יציב הייתה רק ההתחלה של הסיוט שאיתו התמודד בחודשים האחרונים. "אחרי יומיים בבית חשבתי שהסיפור הזה מאחוריי אבל שוב מצאתי את עצמי מתקשה לנשום ובעיקר מתוסכל" הוא מספר, "שוב ניגשתי לבית חולים ועשו לי עוד ניקוז של מים, העניין הוא שלא ידעו מה הסיבה שהנוזלים חוזרים לאזור הלב כי זה לא אמור להיות כך".

מתי התחלת להבין שזה הרבה יותר חמור מבעיות בלב?

"בשלב מסוים כשהרופאים לא ידעו ה מקור הנוזלים החליטו לעשות לי ביופסיה, אחרי חודש וחצי של כאבים בלתי נסבלים, דר' כרמי שנחשב לאחד המומחים הטובים בארץ, הוא אמר שיש  בעיה או המטולוגית או אונקולוגית (גידול) זה סוג של מוטציה בגן, בשפה הרפואית קוראים לזה "סרטן-לימפומה", הרופא הרגיע אותי ואמר שאפשר לטפל בזה ואני צריך לקוות לטוב".

איך מגיבים לבשורה על מחלה שיכולה להסתיים גם במוות?

"את האמת שהוא אמר את זה, אני נשמתי לרווחה כמה שזה נשמע מוזר. אבל היה חשוב לי שעכשיו לפחות יודעים. כי לפני זה הייתי בחוסר וודאות וזה היה מתסכל מאוד. אני חשבתי שיושב לי גמד ומשחק לי עם הלב. עכשיו הכל מתחיל להיות ברור, בפעם הראשונה הייתי מאושפז בהמטולוגיה נתנו לי טיפול כימותרפי הטיפול תמיד היה אינטנסיבי כמו בחיים הפרטיים שלי בית חולים בית הלוך ושוב ללא הפסקה".

כשאבחנו מה אמרו, מה הסיכון?

"הם מצאו לימפומה, העדפתי לא להקשיב לאף אחד ולא לקרוא. אני מכיר את עצמי, אני יודע להתמודד עם עצמי. לכל אחד יש את התופעות שלו ואי אפשר לדעת מה נכון ומה לא נכון. כל אחד מגיב אחרת למחלה. אני לקחתי את זה בפן חיובי".

איך הייתה ההתמודדות עם טיפולי הכימותרפיה?

"לא נעים בכלל, אני זוכר בתחילת הדרך בטיפולים הראשונים היו לי תופעות מאוד קשות, הייתי מגיע למצב של אנמיה, ערפול מוחלט אבל אחרי יומיים שלושה הייתי קם וממשיך,  ואז כל מי שהיה רואה אותי פוגש אותי מחייך ולא ממש יודע מה עובר עליי. מה שכן כל התקופה הזאת לא רציתי להקשות על המשפחה שלי לכן הייתי מרחיק אותם ממני כי היה לי הרבה יותר קל לבד.

איך התמודדת עם המראה שהשתנה, שיער נשר, צבע העור שלך הפך לסיד?

"התנהלתי כרגיל, כשהיה צריך לצאת החוצה עשיתי את זה עם מסכה, השתדלתי באמת כל הדרך ככל יכולתי להמשיך לתפקד ולשרת את הציבור.  אני רוצה לומר שלכל אורך ההתמודדות עם המחלה קיבלתי חיבוק חם מהתושבים, זה לא מובן מאליו בכלל, היו רגעים שפשוט נדהמתי מכמות האהבה והפרגון כך שהמראה שלי לא ממש הטריד אותי".

תגיד, מאיפה אתה שואב את האופטימיות שלך?

"כנראה זה עניין של אופי אני מטבעי תמיד אוהב להסתכל על חצי הכוס המלאה, לכל אורך הבדיקות והטיפולים למדתי יחד עם הרופאים מה נכון לי.  למרות כל האופטימיות שהייתה לי, אני יכול לומר לך שלעתים תופעות הלוואי ממש השפיעו עליי, היו רגעים שלא רציתי לצאת מהמיטה, מנטלית כבר הרגשתי שכבר אין לי עוד כוחות להתמודד עם המחלה אבל עבדתי קשה עם עצמי לא להיכנע, גם אשתי כל הזמן דחפה אותי חזק ולא נתנה לי ליפול, היא תמיד אמרה לי "מרק כבר עברת בחיים מצבים הרבה יותר קשים" ואני שמח שהצלחתי לצאת מהמצב הזה".

מה מצבך כיום, בסופו של דבר סיימת את הטיפולים?

"נשארו לי עוד שלושה טיפולים ביולוגיים  עליהם רציתי לוותר, באתי בצורה לוחמנית, בסופו של דבר השתכנעתי על ידי הרופאים שחייב לסיים את הטיפול האנטיביוטי . עכשיו זו שנה חדשה בשבילי בכל המובנים גם בניקיון מכל התרופות.  כמובן שאני אהיה נתון לביקורות כדי לראות באמת שהמחלה מאחוריי, אני מקווה שהמחלה מאחוריי, היום אני מרגיש הרבה יותר טוב, השיער צמח בחזרה, הצבע חזר לי לפנים, לאט לאט אני מאמין אחזור לעצמי כמו קודם".

כידוע יש הרבה ביקורת על מערכת הבריאות בישראל, מה אתה יכול להעיד?

"בדרך כלל אנחנו רק המבקרים של מערכת הבריאות שלנו אני גם הייתי בצד של המבקרים אבל אחרי התקופה שעברתי היום אני יודע שלא הייתי רוצה להיות רופא במדינת ישראל, לא רוצה שהילדים שלי יהיו אחים או אחיות. לא בגלל שזה לא חשוב, זה חשוב מידי. מה שקורה שם זה הזוי , העבודה שלהם זה תת תנאים אתה לא יכול לצפות מרופא טיפול, אחראיות, לא היה לי כבר נעים לקרוא להם, הם מגיעים ל- 8 שעות מטורפות זה כמו מאפיית לחם ואתה חייב לשים עוד ועוד. אמרתי לעצמי וואו זה מלא חולים והם נותנים שירות סביב השעון. מה שהם עושים שם זה דבר ענקי, הם היו לצידי לפי המצב האישי שלי, בהתחלה שמו אותי במקום שהיו כאלה שהלכו לצערי כבר לעולם הבא. אחרי זה  שמו אותי במקום של צנטורים. היו שם 2 אחיות והיו שם מטופלים מכל הגוונים- רוסים יהודים, ערבים, מרוקאים, ישראלים, כולם יחד. ואתה רואה את הנחישות שלהם,  לא אשכח לידי הייתה אישה בת 90 פשוט התייאשה אמרה תעזבו אותי לנפשי. אבל הם התעקשו האכילו אותה למרות שהיא הייתה יורקת עליהם.  לפני שאנחנו באים בטענות לרופאים צריך לזכור שהם בני אדם כמונו אבל זה שהם מחזיקים מעמד וזה שהם עדיין מתייחסים באדיבות עם כל מה שאנחנו לא נטיח בהם,  הם מתייחסים בצורה מכובדת . רוב הרופאים לא עוזבים אותך גם אחרי 36 שעות ללא שינה וזה ראוי להערכה".

"צרם לי שהפרויקטים שבניתי נתקעו"

בצל ההתמודדות עם המחלה, סיעתו במועצת העיר בשדרות נקלעה למשבר קואליציוני חמור שהוביל בסופו של דבר אותו, את חווה נחשונוב וסבטה שטרית לעזיבת הקואליציה.

דווקא בתקופת האישית הקשה שלך היה את המשבר עם ראש העיר?

"אם יש משהו שצרם לי לכל אורך התקופה, שבה התמודדתי עם המחלה, שמספר פרויקטים חשובים מאוד לעיר שעבדתי עליהם מאוד קשה בשנתיים הראשונות של הקדנציה היו בשלב האחרון לפני מימוש, בתקופה הזאת הייתי אמור לקצור את הפירות של העבודה הקשה ומאוד היה חבל לי לראות שהם לא מתממשים, כמובן שיש כמה דברים חשובים שכן קרו אבל הדברים החשובים לא וזה קצת הפריע לי".

אפשר היה לומר על זה, ברוך הבא לפוליטיקה?

נכון שזאת פוליטיקה אבל אני התייחסתי לזה יותר כעבודה מקצועית . יכול להיות שאני טועה יכול להיות שבגלל זה אני הפסדתי במקומות מסוימים,  באתי לעבודה בשביל לעבוד בשביל לקדם נושאים חשובים לעיר ולא כדי להעביר זמן"

בא ראש העיר וטען שהסיפור הוא אי עמידה בהסכם, פתאום באתם ודרשתם תיק קליטה שהוא מחוץ להסכם?

"מאחר ולא הייתי במצב בריאותי תקין, נתתי לשותפה שלי חווה נחשונוב לנהל את כל העניינים. כמובן שהיא הייתה מעדכנת אותי בכל, אני חושב שבאותה תקופה היינו נפגשים יותר בבית חולים מאשר בבית. מבחינה עובדתית דברים השתנו מבחינה פוליטית, אני חווה וסבטה הצטרפנו ל'ישראל ביתנו" זאת עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה לכן גם באה דרישה מצד המפלגה לקבל את תיק הקליטה, בעיניי דרישה לגיטימית ואני לא חושב שזה קשור להפרה של הסכם קואליציוני".

התאכזבת מראש העיר?

"אני לא יודע אם זה מה שצפיתי מראש העיר אבל כל מה שקרה לא היה מקובל עליי. לכל אורך תקופת המחלה אני העדפתי לשמור הכל על אש נמוכה אבל תוך כדי כשראיתי איך דברים שבניתי התמסמסו להם וגם הטיפולים שעברתי לא הוסיפו, אני זוכר שאחרי הטיפול הרביעי כל המוטיבציה שהייתה לי קרסה, חווה עוד ניסתה להילחם אבל זה הלך".

מה קורה היום יש שמועות על כניסה חזרה לקואליציה?

"אני רק יכול לומר לך שיש עדיין מו"מ, להגיד לך לאן זה מוביל כרגע אני לא יכול אבל הכל פתוח. אנחנו באנו לעבוד לא להתעסק בפוליטיקה ואם יאפשרו לנו נעשה את זה בשמחה".

 

 

 

 

 

 

לכתבה הבאה:

"גם אם אין פיתרון קסם בוודאי יש אופציה של מבצע צבאי"

בראיון חגיגי לראש השנה, ראש עיריית שדרות אלון דוידי עונה לביקורת שהופנתה לעברו שהוא רך …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.