יום רביעי , אפריל 26 2017
Home / כללי / רופאה מזן אחר

רופאה מזן אחר

למרות שהייתה יכולה כבר לצאת לפנסיה, ד"ר מרינה דחטר, רופאת הילדים הוותיקה ממשיכה להתייצב מדי יום במרפאת 'מכבי' כדי להעניק טיפול רפואי לילדים. על האהבה למקצוע והאכפתיות לחולים הקטנטנים בראיון מיוחד.

"היום היו לי 50 ילדים מהבוקר" משחררת ד"ר מרינה אנחת רווחה אבל שלא תטעו , היא לרגע לא מעמידה פני סובלת, למרות העומס הרב, החיוך לא יורד ממנה לרדת מלבד הצילומים שם פתאום הפכה לרצינית, "האמת היא שאני תמיד משתדלת לחייך כי זו מי שאני" היא מסננת לפני שהיא מצטלמת שוב, הפעם עם חיוך רחב "טוב אני כבר לא צעירה אבל אני מרוצה מהתמונה".

ד"ר מרינה דחטר (65), רופאת הילדים של קופת חולים 'מכבי' בשדרות, הפכה כבר מזמן לשם דבר בעיר. 32  שנים היא פוקדת מידי בוקר את המרפאה הקטנה ברחוב הורד בעיר, וגם היום אחרי שנים של עבודה היא עושה זאת עם חיוך והמון מסירות. את קירות המשרד שלה מעטרות אינספור תמונות של תינוקות וילדים, אותן היא קיבלה כמזכרת וכאות הוקרה מהורים אסירי תודה. נדמה שכל השנים הללו מתנקזים באיזשהו אופן אל תוך הקירות הללו, שמספרים את הסיפור של ד"ר דחטר. בחלקן גם היא נמצאת, צעירה הרבה יותר אך על פניה אותו חיוך שנותר שם עד היום. הילדים גדלו, חלקם כבר הפכו להורים בעצם והם פוקדים את המרפאה עד היום עם ילדיהם ומספרים לכל מי שרק לשמוע שד"ר דחטר הייתה גם הרופאה שלהם.

היא למדה רפואה ברוסיה בשנת 1973, עלתה ארצה בשנת 1990 והשתכנה עם משפחתה בקריית אונו. עם עלייתה עברה את מבחני ההסמכה בארץ והחלה לעבוד במרכז לרפואת ילדים, המוכר כיום בשם 'מרכז שניידר לרפואת ילדים'. ב-1994 עברה המשפחה להתגורר באשקלון ודחטר הגיעה לסניף 'מכבי' בשדרות, בו היא נמצאת עד היום. "23 שנים זה המון זמן" היא אומרת "אבל זה עבר כמו יום אחד, אני עדיין מתקשה להאמין שעברו כל כך הרבה שנים". למרות שיכלה כבר לצאת לפנסיה בחרה דחטר להישאר ולצמצם מעט את שעות העבודה שלה במרפאה. "רציתי לעזוב אבל לא משחררים אותי" היא צוחקת ומיד מרצינה ואומרת: "האמת, שאני לא יכולה בלי העבודה הזאת ומרגישה שלא רק שצריכים אותי, אלא שאני חייבת להישאר פה כל עוד אני יכולה". נדמה שאין בשדרות הורים שלא מכירים ומוקרים את ד"ר מרינה, כפי שהם קוראים לה. לכל אחד מהם יש סיפור אישי עליה, על השירות האישי והאדיב או על אירוע כזה או אחר שנחרט עמוק בזיכרון. יש כאלה שמספרים על שיחת טלפון מפתיעה, אחרים על ביקור בית ונוספים על מתן סיוע ומענה בשעות בלתי שגרתיות. כזאת היא ד"ר דחטר, כל המטופלים שלה זוכים ליחס אישי והקשבה ומרגישים כאילו הם היחידים. "אני בקשר מעולה עם כולם ויש לי מערכת יחסים טובה וקשר כמעט אישי עם כל המטופלים. אני מכירה את הילדים אחד-אחד, יודעת מה כל אחד אוהב ומאיזו בדיקה מעדיפים להימנע. תמיד משתדלת לקבל את כולם בחיוך והבנה, הם מגיעים אליי במצבים הכי פגיעים ורגישים והם צריכים את זה" היא אומרת.

למה בחרת ללמוד רפואה?

"אמא שלי רופאת ילדים, אז אני חושבת שזה בגנים ושלא הייתה לי דרך אחרת ללכת בה. היום אמא שלי כבר בת 92 צלולה ופיקחית בדיוק כמו פעם. אם אני שוכחת משהו או צריכה תזכורת אני תמיד מתקשרת אליה, למרות גילה היא זוכרת הכל מצוין".

לאחרונה שומעים יותר ויותר על רופאים חסרי סבלנות ולא נחמדים. יש לך הסבר לזה?

"אין לי הסבר לזה, אבל אני חיה פה וגם אני שומעת את הדברים הללו מידי פעם, לצערי. אני חייבת לציין שבמרפאה שלנו אין תופעה כזאת, וגם לא משהו דומה לזה. כשאני מסתכלת מסביב אני רואה רופאים נהדרים שעושים עבודה מצוינת. מדברים הרבה על זה שמדובר בתוצאה של העומס ושעות העבודה הרבות. אני יכולה להגיד באופן אישי שגם אני עמוסה, במיוחד מאז שקיצצתי בשעות העבודה שלי, אבל אף אחד מהמטופלים שלי לא מרגיש עליי תחושה של עייפות או לחץ, הם לא אמורים להרגיש. באופן כללי במהלך כל השנים שבהן אני עובדת מעולם לא נתתי לשום דבר שאני עוברת להשפיע עליי בעבודה או על הטיפול שאני נותנת לילדים, אין לזה מקום".

את זוכרת תקופות קשות בעבודה?

"היה לי מאוד מאוד קשה בתקופות של מבצעים צבאיים, או כשהיו מטחי רקטות בלתי פוסקים על העיר. אני חייבת להודות שפחדתי מאוד והייתה לנו הנחיה שמי שמפחד יכול לא להגיע, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להשאיר את המטופלים שלי ללא מענה, לא החסרתי אפילו יום אחד. בתקופה שבה הרקטות עדיין לא הגיעו לאשקלון, עיר מגוריי, הופעל עליי המון לחץ מצד הילדים והמשפחה לעזוב את העיר, מעולם לא שקלתי אפילו לעזוב. יש בשדרות משהו מיוחד, שאחן באף מקום אחר ואני מאוד מחוברת לעיר הזאת".

את סבתא לשני נכדים, הילדים שלך מתייעצים איתך בנושאים רפואיים שקשורים אליהם?

"בוודאי, תמיד. היום הנכדים כבר גדולים , בני 16ו-12 , אז ההתייעצויות פחתו, אבל כשהם היו קטנים הייתי מקבלת שיחות טלפון כל חמש דקות. הילדים שלי מאוד סומכים עליי, הם חכמים ומוצלחים אבל כשזה נוגע לבריאות של הנכדים הם תמיד פונים אליי".

את מרגישה שחל שינוי בהורים של היום לעומת ההורים של פעם?

"כן, ללא ספק בכלל. היום ההורים מגיעים כבר עם המון ידע ואינפורמציה שהם אספו מהרשת. הם מגיעים אליי הרבה פעמים כשהם כבר יודעים מה בדיוק יש לילד ואיזה טיפול אני צריכה לתת לו. היו גם הרבה ניסיונות ליצור קשר בטלפון ולקבל מרשמים או הפניות, כי הם כבר איבחנו את הילד. אני לא עובדת בצורה כזאת וכולם כבר יודעים את זה, אני תמיד דורשת לראות את הילד ולתת את האבחנה שלי. כשהם באים אליי הם יכולים להגיד כל מה שנראה להם, אבל אני אתן את האבחנה שלי ואמליץ על הטיפול המתאים. ההורים של היום מביעים את דעתם הרבה פעמים ומבקשים לדעת יותר, אבל הם תמיד מקבלים את ההמלצות שלי ומעולם לא נתקלתי בהורים סרבנים שהתנגדו לטיפול אותו הצעתי".

מרפאת "מכבי" שדרות

בתקופה האחרונה עולה לכותרות כל עניין החיסונים, מתייעצים איתך לגבי העניין הזה?

"בוודאי. אנחנו נותנים במרפאה חיסונים לשפעת, אז ההתייעצות היא בעיקר סביב העניין זה. אם שואלים אותי אני מביעה את דעתי וממליצה לעשות, הרוב מקבלים את דעתי".

יצא לך לבשר בשורות לא נעימות להורים?

"לשמחתי אני לא זאת שמבשרת בשורות קשות. כשעולה אצלי חשש כלשהו ואני נותנת הפניות למומחים אני ברוב הפעמים כבר יודעת והם חוזרים אליי כבר עם הבשורה. אני לוקחת את הדברים הללו מאוד קשה, כרופאה, כאמא, כסבתא. אני מכירה את המטופלים כאן באופן אישי והרבה שנים ואני כואבת איתם את השורות הללו ועוברת ביחד איתם את התהליך. בשלבים האלה מעבר להיותי רופאה אני הופכת גם לפסיכולוגית ולחברה".

כמה זמן נראה אותך עוד במרפאה?

(צוחקת) "אני לא יודעת לענות על זה, אני עדיין פה ומאוד אוהבת להיות פה ואין לי כוונה ללכת לשום מקום".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.