יום שני , 27 מאי 2019
דף הבית / כתבות ראשיות / "רוצים לגדול בשקט"
גיל שלמה על הרקע של העיר שדרות. צילום: אורי גבאי
גיל שלמה על הרקע של העיר שדרות. צילום: אורי גבאי

"רוצים לגדול בשקט"

כשהטלפון הסלולארי של גיל שלמה, תלמידת תיכון שער הנגב ובת להורים ממשפחות של מייסדי שדרות צלצל היא הופתעה לשמוע מעבר לקו את שרת התרבות והספורט מירי רגב מבשרת לה כי נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות. "יש התרגשות גדולה, כבוד גדול בשבילי" היא אומרת בראיון לעיתון 'דין וחשבון' שהפגיש את הסבים והסבתות שלה לתמונה משותפת.

יום ראשון, חול מועד פסח, שעת צהריים. גיל שלמה בת ה-17 הופכת לאחר שיחת טלפון אחת מנערה אנונימית שרק מבקשת לנצל את חופשת החג לקראת תקופה עמוסה במבחני בגרות, לנערה שהופכת מקור גאווה לעיר לשדרות שבה הוריה נולדו ולמועצה האזורית שער הנגב שבו היא מתחנכת בתיכון ומדריכה בתנועת הנוער "הצופים" בקיבוץ כפר עזה. "כשמירי רגב התקשרה אני מוכרחה לומר שברגעים הראשונים הרגשתי קצת מוזר" היא אומרת החיוך, "ברגעים הראשונים תהיתי אם זה אמיתי ולמה מגיע לי כל הכבוד הזה, חשבתי אולי שזה יותר מדי טוב כדי שזה יהיה נכון בשבילי אבל אחרי שזה חלף התחלתי להבין יותר את המשמעות הגדולה של טקס המשואות".

יש לציין כי לגיל לא היה יותר מדי זמן לעכל כי תוך זמן קצר הטלפון לא פסק לקבל שיחות טלפון והודעות ווטסאפ. "אפילו לא הספקתי להתרגש או לעכל, הכול קרה בשנייה. קיבלתי הרבה טלפונים מהתקשורת בבקשה לראיונות, טלפונים ממשפחה ומחברים גאים. אגב, אני מוכנה לוותר על הדלקת המשואה – רק שייתנו לי לחיות בשקט".

שום דבר לא הכין אותך לשיחת הטלפון?

"היה איזה דיבור על כך אבל לא משהו שייחסתי לו חשיבות גדולה. לא חשבתי שאני אקבל שיחת טלפון מהשרה רגב, כאשר העבירו לי את שיחת הטלפון זאת הייתה הפתעה גדולה מה שכן בגלל שידעתי שמדובר בתקופה שנערכים לטקסי יום העצמאות אז הייתה לי השערה באותם רגעים שאולי היא הולכת לדבר על זה. בוא נגיד שלא הייתה סיבה אחרת שיכולתי לעלות על דעתי  כשמירי רגב התקשרה. אין ספק זה היה מרגש והודיתי לשרה על הבחירה ועל הזכות לקחת חלק במעמד החשוב ומה שקרה אחר כך פשוט מדהים".

בהודעה מיוחדת שהוציאה לתקשורת, השרה מירי רגב סיפרה על הבחירה בגיל שלמה." גיל היא נציגתו של הדור הצעיר בעוטף עזה, שעל אף התקפות ואיומים מצד החמאס, ממשיך ובעוצמה לתרום מזמנו וממרצו לזולת, לומד ומגשים חלומות, הנישאים על גבי רוח ההתנדבות והאמונה בצדקת הדרך. גיל מסמלת את רוח המנהיגות המפעמת בנוער הישראלי בכלל ובנוער בעוטף בפרט. גיל, פעילה בתנועת "הצופים העבריים", מייצגת את מיטב הנוער, האוהב את הארץ הזאת, מתנדב בשורותיה וחולם ולוחם למען עתיד טוב יותר לכל אחת ואחד מאיתנו".

"אני מייצגת את כל קהילת העוטף"

כאשר התפרסם בתקשורת דבר בחירתה להיות בין מדליקי המשואות בטקס שיתקיים ביום רביעי בערב היה בלבול מסוים לאיזו רשות לשייך אותה. מצד אחד היא נולדה וגדלה במציאות הביטחונית של קיבוץ כפר עזה, תלמידה בתיכון שער הנגב, מצד שני כיום היא מתגוררת בשדרות אבל שני הוריה, אמי ודודו, משתייכים למשפחות מייסדות של שדרות. כנראה שאין ממש צורך להמשיך בדיון את מי גיל מייצגת. "אני קודם כל מייצגת את תנוער הנוער של הצופים ואחר כך את כל הנוער בעוטף עזה, יש לי תחושת שייכות עמוקה גם לשדרות וגם לכפר עזה שם אני פעילה בתנועת הנוער עד היום. באמת שמבחינתי זה לא משנה".

נדמה כי גם ראש עיריית שדרות אלון דוידי וגם ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין הסכימו עם גיל. "גיל הובילה עם בני נוער נוספים את צעדת 'תנו לגדול בשקט' לירושלים בדרישה לשקט מוחלט באזורנו, שהיא דרישה לגיטימית של כולנו" ציין בין היתר דוידי ואילו ליבשטיין ציין:"בשם ילדי שער הנגב והעוטף, שלמרות המצב הבטחוני אותו חוו כל חייהם, בחרו באקטיביזם ערכי והצליחו באותנטיות שלהם, בכנות ובישירות שלהם לסחוף את כל הארץ בקריאה- "תנו לגדול בשקט!"

גדלת בקיבוץ, כמה באמת את מחוברת לשדרות, לשורשים של המשפחה המורחבת?

"אני גדלתי בקיבוץ כפר עזה אבל מילדות שדרות הייתה חלק בלתי נפרד, ראשית מהסיבה כמובן שהסבא והסבתא שיהיו בריאים גם מהצד של אמא וגם מהצד של אבא מתגוררים בשדרות מהתקופה הראשונה של העיר. מעבר לזה כל פעם שאנחנו מסתובבים באוטו אבא מספר לי בהתרגשות חוויות ילדות ומעלה זיכרונות".

מה לדעתך את מייצגת?

" קודם כל אני מייצגת את תנועת הצופים שחוגגים השנה 100 שנה ואני מאוד מודה להם על ההמלצה עליי ושהם נתנו לי את ההזדמנות המדהימה הזו להדליק משואה ביום העצמאות  ובעצם לייצג לא רק את הצופים אלא קהילה שלמה שזו קהילת העוטף  ובעיקר את נוער העוטף שהוא נוער חזק ותורם, ומגשים  ורוצה להצליח, ואנחנו פה ואנחנו רוצים  שייראו אותנו".

סיפרת בראיונות שמבחינתך לוותר על הכבוד הגדול בשביל שקט. תסבירי?

"בשיחת טלפון מירי רגב אמרה שההחלטה לבחור בי  קשורה לעשייה בצופים, לרגל 100 שנים לתנועה, וגם כי אני נערה מעוטף עזה שממשיכה לקיים שגרה למרות המצב. כל מה שאנחנו רוצים זה באמת לגדול בשקט. שוב, זה כבוד גדול שנותנים במה כל כך מכובדת לנוער המדהים שיש בעוטף, זה לא מובן מאליו".

כמה לדעתך מחאת התיכוניסטים הצליחה להמחיש את מה שאתם עוברים?

"אני הגעתי לתמוך בהם במשך יומיים ואני חושב שהייתה הצלחה אדירה להעביר את המסר שלנו. תנו לגדול בשקט מסר שהגיע לאלפי בני נוער ברחבי ישראל. אני חושבת שזה עשה שינוי בתפיסה של הרבה בני נוער מכל הארץ, כי בסוף הצטרפו אלינו בערך כ- 6000 אנשים מכל הארץ בניסיון להבין מה עובר עלינו. אני לא יודעת כמה באמת מבינים את המציאות שבה אנחנו גדלים אבל לפחות הצלחנו לעורר מחאה".

הייתה לך ציפייה שאותה מחאה תפסיק את השקט המיוחל? מאז היו עוד כמה סבבי הסלמה לא נעימים במיוחד?

"המציאות היא באמת מורכבת ובגלל זה כל השנים לא מצאו פתרון למצב. קשה לי לחשוב על פתרון ולהציע אותו. אני בטוחה שהממשלה עושה את כל מה שהיא יכולה בשביל למצוא פיתרון שיהיה טוב בשביל שני הצדדים במדינה. אני מלאת תקווה שאולי יום אחד אז כן יהיה שקט ונוכל להסתובב בחופשיות ולא נהיה בסטרס כל הזמן".

ספרי  על זיכרון הכי משמעותי מבחינתך של לגדול במציאות ביטחונית כה מורכבת?

"משאני ילדה קטנה אני חווה את המציאות הביטחונית גם בקיבוץ וגם אצל סבא וסבתא בשדרות. אני חושבת שבערך לפני שנה היה אירוע שממש מלווה אותי בזיכרון עד היום. אפשר לומר שזו הייתה חוויה מטלטלת. לילנ אחד בקיבוץ כפר עזה היה צבע אדום, אני התעוררתי מהפיצוץ, בהתחלה לא הבנו מה קורה עד שהבנו שהרקטה נפלה בבית של השכנים. אין ספק המציאות בפני עצמה היא מלחיצה כי תמיד צריך להיות מוכן שיהיה צבע אדום, וגם אם אתה יוצא שנייה מהבית אתה תמיד צריך להיות בקשר עין עם מיגונית או ממ"ד קרוב".

אני מניח שבמסגרת התנדבותך בצופים פגשת לא מעט בני נוער שגדלים במציאות אחרת לחלוטין?

"פגשתי בני נוער מכל הארץ, כמובן שהחלפנו חוויות ואני חושבת מי שלא חווה מקרוב לא יכול באמת להבין, אפילו חברים שפגשתי מב"ש מביעים הזדהות ולא באמת מבינים. אין ספק שכל נער ונערה שגדלים בעוטף עזה היו רוצים לגדול במציאות אחרת. למרות המציאות שבה גדלנו אנחנו משתדלים לחיות חיי שגרה".

 

גיל שלמה עם סבא וסבתא משני הצדדים. צילום: אורי גבאי, שדרונט

סבא בכה מהתרגשות

הבשורה על בחירתה של גיל שלמה להדליק משואה ביום העצמאות גרמה להתרגשות גדולה לא רק בקרב חבריה לתיכון שער הנגב ומכריה בתנועת הנוער 'הצופים' אלא לסבא וסבתא שלה מצד אביה ומצד אימה בשדרות. "גיל היא למעשה דור רביעי של המשפחה שלנו בשדרות" מסביר אביה דודו שלמה, "כמובן את סבא שלי רפאל שהתגורר בשדרות עוד בתקופת האוהלים ברחוב יוספטל כולם מכירים, את אבא שלי רחמים שלמה שכולם מכירים כפייטן, כמובן אני והבת שלי גיל".

כאמור, בין ההכנות לטקס והמפגש עם כל מדליקי המשואות, ביוזמת דין וחשבון, נפגשו הסבים והסבתות, רחמים ובתיה שלמה מצד האבא, דוד ודודי רוזנברג מצד האימא,  לשולחן אחד עם גיל על מנת לשתף אותנו בתחושות.

"כשאבא של גיל התקשר לספר לי שהיא נבחרה להדליק משואה בכיתי מהתרגשות" מספר סבא רחמים שלמה, "בירכתי את ברכת שהחיינו כי זה כבוד גדול למשפחה המורחבת שלנו בשדרות. אני הגעתי לשדרות בגיל 7, בהתחלה התגוררנו באוהלים, אחר כך פחונים, אפשר לומר שעברתי הכל בשדרות וכאשר מודיעים לך שהנכדה שלך זוכה להרבה כבוד זה מרגש מאוד".

ואילו הסבתא דודי, "הדוברת של רוזנברג" מספרת: "אנחנו בשדרות משנת 1969 וכמובן  שזה מרגש מאוד. אנחנו גאים מאוד בגילי לא רק בגלל שנבחרה להדליק משואה, גאים בה על כך שהוא תורמת לקהילה, מעורבת בקהילה, תלמידה מצטיינת, ילדה עם ערכים ואני בהחלט יכולה לומר שיש לי קשר מיוחד איתה משהיא נולדה. נכון גיל?" היא מבקשת בחיוך את האישור. "כמובן שיש לי הרבה נכדים, כולם מוכשרים, כולם מיוחדים, גיל ללא ספק מביאה לנו המון נחת". על הרגע שבו התבשרה כי הנכדה שלה תזכה לכבוד הגדול סיפרה דודי: "הבת שלי וגיל באו אליי עוד הרבה לפני וסיפרו לי שהמליצו עליה אבל לא באמת ידענו שהיא תיבחר. אני זוכרת שאמרתי לה, מבחינתי לא משנה אם היא תיבחר או לא תיבחר, עצם העובדה שממליצים עליה זה כבר כבוד גדול. כמובן כאשר זה היה רשמי, אין יותר מאושרים מאיתנו, כבוד גדול שהנכדה שלי תעמוד בשורה עם אנשים מכובדים ותייצג את שדרות ועוטף עזה, פשוט גאווה גדולה".

גיל כידוע נבחרה להדליק המשואה על פעילותה למען הנוער בעוטף עזה אבל גם על רקע המציאות הביטחונית. "זה הניצחון שלנו" אומר סבא רחמים שלמה,  "אני כל חיי בשדרות, זוכר את כל התקופות, היו תקופות טובות והיו תקופות פחות טובות, אני באמת לא חשבתי שיום אחד נחיה במציאות כזאת של טילים. הנכדה שלי חוותה את המציאות בכפר עזה על הגבול. חשוב מאוד שתהיה נציגות במעמד הזה למציאות שהיא והחברים שלה גדלים. כולנו מתפללים כל בוקר לשלום, שהם ימשיכו לחיות בשקט ושלווה".

סבתא דודי מסכמת:"היא מייצגת את שדרות, את עוטף עזה, את החברים שלה ואת תנועת הצופים. אפשר לומר בעיקר את הנוער שאני חושבת מתמודד עם מציאות ביטחונית קשה בצורה מעוררת כבוד, בצורה יוצא מהכלל. למרות זאת, גיל והחברים שלה ממשיכים להיות פעילים ומעורבים ומשדרים המון חוסן לכולנו. המסר שהייתי רוצה שהיא תעביר כשהיא עולה להדליק את המשואה שאנחנו חיים במציאות קשה אבל אנחנו חזקים. אני בטוחה שעם דור כזה יש לנו עתיד גדול!".

 

 

 

 

 

לכתבה הבאה:

גם הממ"ד לא יעזור: מחדל הגז בשכונת קסדור

כבר בכניסה למתחם של בנייני המגורים הצפופים ברחוב ישראל גלילי בשדרות נגלתה מול עינינו המציאות …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.