עד גיל 12 הוא בכלל לא חשב שיש לו כישרון לשחק כדורגל אבל אחרי שחברים איתם שיחק בשכונה הציעו לו להירשם לקבוצת הנערים העירונית מכבי שדרות שם הוא התגלה כבלם עם פוטנציאל גדול אותו החליט להמשיך לממש במועדון הכדורגל מכבי פ"ת וכיום הוא משחק במדי הקבוצה בליגת העל. "יש רגעים שאני עדיין לא מאמין שאני הילד משדרות שמקבל הזדמנות בבמה הגדולה של הכדורגל הישראלי".
עד לפני 8 שנים אם היו מספרים לעידן אדהנני משדרות שבגיל עשרים וקצת הודעת ווטסאפ תקפוץ במכשיר הטלפון מאחד שעשה דבר אחד או שניים בכדורגל הישראל, כוכב מכבי תל אביב בעבר אבי נימני שמציע לו לשמש כסוכנו סבירות גבוה שהיה מחייך עם החיוך הצנוע שלו והיה משוכנע שסיפרתם לו בדיחה, אם בכלל הייתם מספרים לו שהוא יהיה שחקן כדורגל לגיטימי בליגת העל אז כנראה שממש הגזמתם עם הבדיחה אבל במציאות לא מדובר בבדיחה בכלל אלא בחלום שהתגשם עבור הילד שהפך לשדרותי השני אחרי מאיר עזרן שמשחק בליגה של הגדולים. אגב, עזרן הוא המאמן הראשון שפגש בתחילת דרכו. "עבור כל ילד שגדל בשדרות מאיר עזרן הוא דמות בגלל שהוא עשה קריירה מפוארת בליגת העל עשרות שנים" נזכר השבוע אדהנני, "אני זוכר את עצמי כילד שפעם ראשונה מגיע לשחק במגרש גדול בקבוצה של שדרות כשמאיר עזרן היה המאמן, אגב הבאסה הגדולה הייתה שהתברר שאני עדיין לא יכול לשחק בליגה בגלל שהשנתון של קבוצת הנערים היה שנתיים מעליי כך שהייתי קטן מדי. אני זוכר שמאיר עזר לי לכתוב מכתב להתאחדות לכדורגל שיאשרו לי לשחק בקבוצה למרות שאני קטן בשנתיים מה גם לא היה לי איפה לשחק. למזלי המכתב הזה עזר לי מאוד וקיבלתי אישור חריג לשחק, בזכות זה ששיחקתי בעונה ההיא קיבלתי חשק והתלהבות להמשיך עם הכדורגל".
"משתדל להיות עם הרגליים על הקרקע"
לא רבים התושבים בשדרות שיודעים בכלל על כך שיש לעיר נציג בליגת העל בכדורגל, אדהנני עשה את כל הדרך לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי בשקט ובצניעות וממשיך להתגורר בשדרות אצל הוריו. "האמת היא שמרבית החברים שלי בשדרות הם מתחום הכדורגל, אני לא אחד כזה באופי שלי שאוהב לדבר על עצמי" הוא מספר ומוסיף:"יש כמובן את החברים מהכדורגל שבעבר הייתי משחק איתם בשכונה אז אני פוגש אותם ומחליף חוויות. גם כשהייתי תלמיד למדתי בבית ספר מחוץ לעיר, ביד מרדכי, כשהתחיל כל נושא הכדורגל בכלל עברתי לפנימייה כך שהייתי מבקר בשדרות בסופי שבוע. גם היום אני יוצא בבוקר לאימון, אחר כך עובר להשלים כמה שעות בבסיס שבו אני משרת במסלול של ספורטאי מצטיין וחוזר בערב לבית בשדרות לישון ובבוקר שוב יוצא מהעיר".
למרות זאת נדמה שאתה עדיין די אנונימי?
"כן אני חושב שזאת הפעם הראשונה שאני מתראיין לעיתון, כמו שאמרתי קודם באופי שלי אני שקט, לא אחד שמדבר על עצמו. מה שכן אני חייב לומר לך שהעונה מאז שאני משחק לא מעט בהרכב יש המון תגובות בשדרות, החברים השכנים המשפחה כולם מפרגנים וזה בסך הכל כייף".
עבור אנשי הכדורגל בשדרות הפכת למקור גאווה?
"כן אני שומע מחבר'ה שהייתי משחק איתם. בסך הכל שדרות זה מקום קטן, תושבים שמאוד מפרגנים ומחזיקים לך אצבעות שתצליח. יחד עם זאת אני חושב שאני רק בתחילת הדרך ויש לי עוד הרבה מה לעבור בכדורגל, בינתיים אני משקיע ונותן את כל כולי כדי להצליח. אם אני הפכתי לגאווה עבור אנשים בשדרות זה מרגש וכבוד גדול בשבילי".
למי שעוד לא הבין. אהדנני משחק כיום במדי מכבי פתח תקווה בליגת העל של משפחת לוזון המפורסמת בעמדת הבלם הקדמי, העונה הוא זכה ללא מעט דקות משחק לצד פרסונות כמו שלומי ארבייטמן, לירוי צעירי ויובל אבידור. עד כה הוא עלה בהרכב בעשרה משחקים והצטיין במספר משחקים בין היתר נגד מכבי חיפה ומכבי תל אביב, הוא אפילו הספיק לספוג כרטיס אדום לא מוצדק בכלל בניצחון 3:1 על הפועל אשקלון.
איפה הכל התחיל?
"האמת היא שעד גיל 12 בכלל לא התחברתי לכדורגל, אפילו לא הייתי בקבוצה מסודרת. מדי פעם כמו כולם הייתי משחק בשכונה. יום אחד חבר ששיחק איתי בשכונה הציע לי לבוא איתו לקבוצה של מכבי שדרות שנפתחה, הלכתי איתו אמרתי ננסה, עם הזמן גיליתי שאני ממש אוהב את המשחק".
מתי הבנת שזה יכול להתפתח הרבה מעבר?
"אני חושב תוך כדי העונה הראשונה ששיחקתי בשדרות בקבוצה שהיא לא השנתון שלי כל מי שמסביב אמר שיש לי פוטנציאל, בגיל 14 בערך גם אבא שלי הבין את זה והחליט לדחוף אותי להמשיך להשקיע. פעם אחת חבר משדרות הציע לי לבוא יחד איתו להיבחן במכבי פתח תקווה, נסעתי איתו והתקבלתי. לצורך ההישארות בפ"ת נאלצתי גם לעבור ללמוד בפנימייה כדי שאוכל לשלב לימודים עם כדורגל".
לאורך השנים וגם כיום יש לא מעט שחקנים מוכשרים שגדלים בשדרות, מה אצלך נעשה נכון?
"גם אם זאת תשמע לא התשובה הכי יפה, מה שעשיתי נכון אני חושב זה שפשוט עזבתי את מועדון הכדורגל בשדרות ועברתי למועדון מקצועני כמו מכבי פתח תקווה, אין מה לעשות מלבד באר שבע הכדורגל בדרום לא מספיק מפותח, במרכז אני חושב יש יותר אפשרויות. מעבר לזה ברגע שהבנתי שאני ממש רוצה להצליח בזה, השקעתי המון באימונים כדי ללמוד ולהשתפר. אין ספק שעברתי דרך מקצועית נכונה עד שקיבלתי את ההזדמנות לשחק בליגת העל וגם עכשיו יש לי עוד הרבה עבודה כדי לבסס את המקום שלי".
אחרי שעבר את המסלול הנכון דרך כל קבוצות הגיל בנערים, אהדנני עשה עוד קפיצת מדרגה שהוזמן לסגל של נבחרת ישראל והשתתף בטורנירים בינלאומיים. בגיל נוער הוא המשיך להשתפר ותפס מקום בהרכב הקבוצה ששיחקה בליגת העל לנוער. רגע משמעותי בקריירה שלו נרשם בחודש פברואר 2016 כשנכלל בסגל הקבוצה הבוגרת במשחק גמר גביע הטוטו ואף נטל חלק במשחק שבו ניצחה קבוצתו את קרית שמונה 3:1. המשחק עצמו שודר בטלוויזיה ורבים בשדרות התרגשו כשבעמדת החילופים המתין הילד משדרות אהדנני עם הספרה 12.
הייתי אומר מעמד מרגש לשחקן צעיר שעולה מהנוער בוודאי כשמדובר לבילד שהגיע משדרות?
"אי אפשר לתאר את גודל ההתרגשות עבורי. יש רגעים שאני עדיין לא מאמין שאני הילד משדרות שמקבל הזדמנות בבמה הגדולה של הכדורגל הישראלי. אני חושב שבסך הכל עבדתי קשה בשביל שזה יקרה, אני תמיד משתדל להיות עם הרגליים על הקרקע וליהנות מהחוויה. אתה יודע כשאתה ילד אתה רואה בטלוויזיה את מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל באר שבע ופתאום אתה בעצמך עולה לשחק באצטדיונים גדולים זה מרגש אני באמת משתדל לא לתת להתרגשות להשפיע עליי, מהרגע שמתחיל המשחק אני כל כולי במשחק, שם את כל זה בצד. כמובן שהיום כשאני עולה לשחק- ההתרגשות של ההתחלה פחתה, אפשר לומר שכבר התרגלתי".
חולם לשחק באירופה
בתחילת השבוע, ביום ראשון הגיע אהדנני למגרש הכדורגל הישן בשדרות שם למעשה הכל התחיל, אם תשאלו את החברים שחלקם משחקים במכבי ציון שדרות הכל התחיל במגרש קט-רגל בשכונה. "אתה זוכר שהיית המחליף שלי בכדורגל" התלוצץ החלוץ זוהר קסאפו, אהדנני המחויך אישר "אני זוכר שהייתי ילד רק ביקשתי מזוהר, יוסי בניסתי וישראל בטיטו לתת לי לשחק לקראת הסוף. היום הם אומרים בצחוק תראה איפה אתה הגעת ואיפה אנחנו הגענו, מבחינתי הם תמיד יהיו החברים מהשכונה שאיתם התחלתי לשחק כדורגל וכל אחד בעיניי גם היום הוא שחקן מאוד מוכשר".
עידן אדהנני. צילום: אורי גבאי
אתה יכול לשים את האצבע מהשוני בין שדרות למרכז הארץ?
"קודם כל אני חושב בתפיסת עולם. ברגע שאתה משקיע תקציבים זה לא מספיק אתה צריך גם לבנות תוכנית מקצועית ארוכת טווח. לא נעים לומר אבל בשדרות אני זוכר כילד הייתי עושה שני סיבוב ריצה מסביב למגרש ואז ישר משחקים עם כדור. כאחד שהיה כאן והגיע לפ"ת הכל היה שונה, אם זה המתקנים ואם זה העבודה המקצועית, פתאום באים ועושים לנו אימון שהוא רק טקטי, איך עומדים על המגרש איך בונים כושר גופני נכון איך מחלקים את הכוחות, דברים שלא הכרתי קודם".
בשדרות הקימו לא מעט קבוצות ליגה בשנים האחרונות מה שלא היה בעבר?
"כן אני יודע. כשאני התחלתי לשחק נאלצתי לשחק בקבוצת גיל גדולה ממני כי לא היו עוד קבוצות. אין ספק שזה חשוב לבנות קבוצות שיהיה רצף אבל חשוב לבנות את זה מהיסוד עם תוכנית של אנשי מקצוע שיעבדו עם הילדים מגיל קטן על היסודות. בפ"ת למשל לכל מחלקת הנוער יש מנהל מקצועי, מאמן כושר, ייעוץ תזונה וכמובן מתקנים, בשדרות לצערי יש מגרש מיושן שכולם משחקים בו".
וממש השבוע יחנכו את האצטדיון?
"כן ברור אני חושב שזה צעד מאוד חשוב אבל זה עדיין לא נותן פיתרון כי כמו שבפ"ת שומרים על הדשא בעיקר למשחקים כך גם צריך לעשות בשדרות לכן חשוב שיקימו עוד מגרשי אימונים כי בלי זה אי אפשר להתקדם באמת. אם אתה שואל אותי הפיתרון הכי טוב זה כמה מגרשים סינטטיים לילדים ולכל מחלקת הנוער, ככה עושים בכל המועדונים הגדולים בארץ".
באותה הזדמנות קפצנו עם אהדנני לאצטדיון הכדורגל החדש שיחנך בשבוע הבא בשדרות. "ממש מדהים לראות את המתקן הזה, אין ספק שזאת תהיה חוויה לכולם. אני מקווה שיום אחד אחרי שאעשה משהו בכדורגל הישראלי ושדרות תתקדם לליגה גבוה אני אסגור מעגל ואבוא לשחק בקבוצה של העיר שלי. אם מקום קטן כמו קרית שמונה הגיע לאן שהגיע גם שדרות יכולה, אני מאמין בזה מאוד".
באצטדיון הוא פוגש את מנהל מחלקת הספורט חיים אביטן, עובד המחלקה והספר האישי שלו ישראל בטיטו שפרגנו לו וכמובן את מנכ"ל עמותת 'מכבי' אמיר אוחנה שקיבל את פניו בחום. "אני לא מבין למה חתמתי על טופס העברה" הוא אומר בחיוך, "אבא שלו בא בזמנו וממש ביקש יפה, לא הייתה לי ברירה אז חתמתי לו על שחרור. הכי חשוב שיצא מזה משהו, אין ספק שהוא מקור לגאווה וכבוד עבורנו שיצא משדרות שחקן מוכשר לליגת העל".
יוצא לך לעקוב אחר קבוצת הבוגרים שלנו?
"כן בטח, זאת הקבוצה של העיר שלי ואני די עוקב אחריה. אני יודע שהעונה השקיעו וקצת לא הולך, אני חושב שצריך להמשיך להשקיע ולשאוף, אם לא הצליח העונה אז יצליח בעונה הבאה. אגב, אני גם יפתיע אותך ואני יספר לך שיצא לי גם להיות בכמה משחקים. המשחקים בימי שישי ואם יוצא שאין לי אימון או משחק אני מגיע עם אבא שלי עומד בפינה ומחזיק אצבעות לקבוצה. עכשיו לפחות יהיה אצטדיון ויהיה אפשר לשבת כמו בני אדם".
מה התוכניות הלאה?
"קודם כל להמשיך לצבור ניסיון במכבי פתח תקווה. בהמשך יש לי חלום לשחק באירופה. אני מאמין גדול שגם זה יקרה יום אחד".