יום שלישי , יוני 27 2017
Home / כללי / "שדרות היום חזקה ולא זקוקה לכוח התנדבות מחוץ לעיר"

"שדרות היום חזקה ולא זקוקה לכוח התנדבות מחוץ לעיר"

בשנים הכי קשות של המציאות הביטחונית פעלו בשדרות עשרות ארגונים, חלקם עשו המון טוב, חלקם עשו שם רע לעיר. בראיון מיוחד, מספרת רכזת יחידת ההתנדבות בעיריית שדרות עדינה עוזרי מה הפתיע אותה כשהיא נכנסה לתפקיד, מדוע היא דוחה בנימוס הצעות סיוע, וגם על הדרכת הזומבה וכישרון הסטנדאפ שלא מומש.  

כשקוראים את הפוסטים של עדינה עוזרי בפייסבוק אי אפשר שלא להעלות חיוך על הפנים, אף ישנה תחושה כי אולי התפספסה לנו סטנדאפיסטית בעלת חוש הומור מיוחד, היא מבחינתה לא ממש חושבת כך. "תראה, תמיד בבית ספר, בקרב החברות ובקרב בני המשפחה אני נחשבת "כמצחיקה של החבורה" אבל מפה ועד סטנדאפ גיליתי שזה לא כזה פשוט" היא מספרת ונזכרת באחד הימים שחברותיה החליטו לארגן לה הופעה מקדימה במתנ"ס המקומי לפני מופע בידור, "חברה טובה שלי בשם שרית זיו תמיד אמרה לי "אין את חייבת לעשות הופעה", היא ועוד כמה חברות החליטו ליישם את זה הלכה למעשה. פעם הגיעה להופיע בשדרות איזו סטנדאפיסטית וארגנו לי מופע חימום של עשר דקות, אמרתי יאללה אני קופצת למים. כתבתי איזה מופע קצר, לא התייעצתי יותר מדי ולא חשבתי יותר מדי ובדיעבד זו הייתה טעות, ניסיתי לספר את הסיפור שלי ואיך התגלגלתי לשדרות ואיך חוויתי את העיר אבל אז גיליתי שבסטנדאפ חייבים להצחיק כל שנייה, בכל אופן אלו היו 12 דקות מהגיהנום, באופן כללי כמה שאני דעתנית ונראה עם ביטחון יש לי פחד במה, בוא נגיד לעת עתה זה הספיק לי, אני בהחלט אסתפק כרגע ב"להצחיק את החבר'ה". אגב, החלום שלי באמת זה תחום המשחק, אני מקווה שיום יבוא ואגשים גם את החלום הזה".

בעבר עשו לעיר שם רע

במציאות חייה, עוזרי נשואה ואם לארבעה משתדלת לא להזניח את הקריירה והחלומות שלה בניגוד לכל סטיגמה ישנה על האישה הדתייה שמגדלת את הילדים והבעל לומד תורה. "אני חושבת שזאת מציאות שלא קיימת יותר לפחות בעיר שבה אני חיה" היא אומרת בחיוך.

עד לפני כשנה וחצי, במשך 4 שנים לעוזרי היה תפקיד אדמיניסטרטיבית במכללת 'ספיר' עד שיום אחד נפל האסימון שהיא לא ממש עושה את מה שהיא אוהבת באמת.  "בכל השנים שלי בשדרות תמיד הייתי מעורה בקהילה ובתחומים החברתיים" היא מספרת. "לאחר מכן עזבתי את תחום ההתנדבות לטובת עבודה במכללת ספיר,  לאנשים זה הרגיש שמכללת ספיר זה ממש משרת "זהב"  לאימהות משמונה עד ארבע, קרוב לבית כייף חיים, אבל התנוונתי שם ולקח לי זמן להבין שלא טוב לי שם. בשנה האחרונה החלטתי שאני רוצה לעשות משהו שבוער בי בכל זאת אני ADHD כולי מלאה רצון לעשייה ועבודה בתוך משרד ככל שתהיה טובה ומסודרת לא מתאימה לי".

ואז מצאת את משרת חלומותייך לא?

"ממש חלום חיי" היא אומרת בצחוק מתגלגל, אמרתי לעצמי יש לי את הזומבה שיהיה קצת עוגן מבחינה כלכלית ואולי יהיה לי זמן לפתח אותו. לשמחתי ראיתי מודעה בעיתון של חצי משרה לתפקיד רכזת יחידת התנדבות, הגשתי מועמדות ונבחרתי לתפקיד. אז אולי לא משרה מלאה אבל תפקיד שבו אני חוזרת לעסוק בעבודה מול הקהילה בעיר שלי".

כאמור, את פצצות האנרגיה שבאמתחתה היא מביאה בשנה האחרונה ליחידת ההתנדבות העירונית שהוקמה על-ידה מחדש במטרה לעשות קצת סדר בתחום שבו יש עשרות ארגונים שונים פעילים ולא מעט מתנדבים פעילים בקהילה שלא תמיד משתפים יחד פעולה ומחלקים ביניהם נכון את הפעילות. אגב, בערב הוקרה מיוחד שהתקיים לאחרונה במתנ"ס העירוני כדי להודות לארגוני המתנדבים השונים בעיר אפשר היה להיחשף להיקף הפעילות וגם למעט מהיצירתיות שמביאה איתה עוזרי בקליפ מדליק שבו נראו המתנדבים רוקדים לצלילי הזומבה.

כשנכנסת לתפקיד מה גילית עליו?

"גיליתי שיש בשדרות כוח התנדבות אדיר שלא קיים בכל עיר, מתנדבים רבים שרק רוצים לתרום לקהילה ולא מעט בני נוער שפעילים בעשרות ארגונים. בכלל מייד כשנכנסתי לתפקיד התקיים כנס של כל הארגונים בעיר, נדהמתי לגלות שיש לא פחות מ-50 ארגונים שזה מאוד מבורך אבל מצאתי שאין מספיק סנכרון ביניהם, אגב אחרי המפגש הזה אמרתי לעצמי "וואו כמה התגעגעתי לעולם הזה, להתעסק עם אנשים שכולם מתעסקים בטוב".

50 זה לא יותר מדי ארגונים?

"בעבר אני חושבת היו פי שניים, אני לא חושבת שזה יותר מדי במיוחד שמדובר בכוח התנדבות מקומי, מה שכן מייד הבנתי שיש צורך לחבר בין כולם כדי למנוע כפילויות, אני חושבת שלשם כך גם הוקמה היחידה".

באלו כפילויות של התנדבות נתקלת?

"למשל כל נושא ימי ההתרמה לכל מיני ארגונים, לא מזמן התקשרה אליי תושבת העיר שדפקו אצלה בדלת 6 פעמים בני נוער שהתנדבו להתגייס ליום התרמה ארצי, כנראה אחד הארגונים פנה לבתי הספר וגייס אותם למבצע שזה כמובן מבורך, לצערי לא נעשתה עבודת מיפוי מוקדמת ויצא מצב שיום ההתרמה הפך למטרד עבור התושבים שכל כמה דקות דופקים להם בדלת. מקרה זה הוכיח למה צריך שיהיה סנכרון וסדר. בעבודת מיפוי פשוטה מחלקים את האזורים בין קבוצות התלמידים כך שלא יצא מצב שיגיעו פעם אחר פעם לתושבים, זה ממאיס עליהם את הרצון לתרום וחבל מה גם יש אזורים בעיר שעדיף לא לשלוח את התלמידים כי יש שם משפחות שנלחמות על הפת לחם אז אתה רוצה לבקש מהם לתרום".

בעיה שבלטה בעבר לא מעט, לא מעט ארגונים ומתנדבים הגיעו לתת יד לעיר, הכוונה הייתה טובה אבל לעיתים הסבה נזק לעיר כמו מתנדבים שבאו לחלק מתנות וכו…

"בתקופות הכי קשות שידעה שדרות פעלו בעיר עשרות ארגונים שלעיתים עשו נזק תדמיתי לעיר, כולם זוכרים את האוטובוסים של גייאדמק, הילדים שלנו קיבלו הכל בחינם, איפשהו זה פגע בחינוך שלנו כהורים. בנוסף, לצערי בעבר ראינו פעילות של ארגונים שכל מה שעניין אותם זה להצטלם ולקבל אייטם על סיוע לעיר ובפועל מה שכולם ראו זה תמונות של תושבים עומדים בתור כדי לקבל את התרומה".

והיו גם כאלה שבאו באמת לעשות טוב אבל לא היה סדר?

"נכון מאוד. הייתה לי שיחה עם המנכ"ל של "לב אחד" במסגרת קורס של רכזי התנדבות,  הוא בעצמו אמר "לקחנו את מקרי שדרות כמקרי בוחן וממנו למדנו". הם באו לעשות באמת טוב לעיר אבל יצא בגלל חוסר סדר ושלא הייתה להם כתובת והם כפו את עצמם על העיר, למתנדבים שלהם לא היה היכן לישון והם הסתובבו ברחובות וסיכנו את עצמם ואת התושבים במסגרת פעילות ההתנדבות שלהם. היום לשמחתי אני יכולה לומר שלכל ארגוני המתנדבים בעיר יש כתובת, יש להם למי לפנות כדי להעלות רעיונות לשיתופי פעולה ואני חושבת שזה בא לידי ביטוי בשטח אגב לא הרבה בזכותי אלא בזכות כל אותם ארגונים הפעילים בעיר".

מה קורה כיום כאשר קבוצות מגיעות להתנדב?

"כמובן שאנחנו תמיד שמחים לשמוע אבל בכנות מבלי להישמע שאנחנו לא מעריכים או חלילה מזלזלים, שדרות היום חזקה ולא זקוקה לכוח התנדבות מחוץ לעיר. אין לי שבוע שאנחנו לא מקבלים לפחות 3-4 טלפונים בשבוע מאנשים שמגיעים מחוץ לשדרות ואומרים אנחנו רוצים לבוא להתנדב בשדרות. היום אנחנו משתדלים להדוף בנימוס פניות רבות מהסיבה שאיננו נזקקים וכמובן כדי לתקן את הרושם שנוצר בתחום זה. שדרות עיר חזקה וזה משהו שחשוב לנו להראות כלפי חוץ".

זה בא לידי ביטוי במבצע הצבא האחרון?

"נכון, ראינו בעיקר את בני הנוער שלנו שפעלו בצורה מעוררת הערצה. בכלל אני חייבת להגיד לך שיחידת הנוער ובני הנוער הרבים שפעילים בארגונים השונים עושים עבודת נהדרת, שיתוף הפעולה איתם פורה מאוד ומאפשר לעשות דברים מדהימים. בכלל אני חושבת שהמצב הביטחוני רק חישל אותנו והביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים כיום".

רגע השיא של תחום ההתנדבות בשדרות הגיע לפני כשבועיים בערב הוקרה מיוחד למתנדבים. "מתנדבים באים להתנדב מכל הלב ולא מצפים לתמורה אבל לפחות למילת תודה ואנחנו ניצלנו את הערב הזה כדי לומר להם תודה" אומרת עזורי על הערב המיוחד, "מתנדבים מספרים שבחיים לא נתנו להם איזו תעודה והעריכו את מה שהם עשו ואני חושבת שאנחנו צריכים לחבק אותם ולדאוג להם גם לימי כייף, להוציא אותם להכשרות כדי שייתנו מענה טוב יותר לקהילה".

איך את רואה בעתיד את תחום ההתנדבות?

"שמתי לעצמי למטרה לשים את ההתנדבות על המפה שבכל בית בשדרות ידעו שיש מקום איפה להתנדב ואפשר להגיע להתנדב רק צריך להרים טלפון ולכל אחד אנחנו יכולים למצוא את המקום המתאים לו להתנדבות ואנחנו ממקצעים את התחום ולתת מענה יותר רחב ולתת מענה על הצרכים הקיימים כמובן שאנחנו מקדמים בברכה יוזמות של תושבים".

ירושלמית שמרגישה הכי שדרותית

הקשר של עזורי עם שדרות לדבריה נולד ממש במקרה לפני 14 שנים בימים שבהם העיר החלה להתמודד עם טפטופי הרקטות מרצועת עזה. היא במקור ירושלמית משכונת הר נוף.  "יש כאלה שבאו לשדרות עם אידיאל לחזק את העיר או להפריח את השממה בנגב ולהיות חלוצים אני התגלגלתי לכאן ממש במקרה ואני עד היום מברכת על כך" היא מספרת, "בעלי למד בישיבת ההסדר, אמרתי נעבור להתגורר כאן עד שהוא יסיים ונברח, הכי מצחיק שלא ידעתי איפה זה שדרות על המפה והפעם הראשונה שבאתי לכאן הייתה שלושה שבועות לפני החתונה. אני יכולה לומר לך שנשארתי כי התאהבתי בתושבים, התאהבתי במקום הזה ונוח וכייף לגור פה ובהחלט אני מרגישה שזה הבית שלי, בטוח לא מרגישה כאן זרה".

מה הכי חיבר אותך לעיר?

"אני חושבת שמהרגע הראשון זאת החמימות שיש כאן. אני באתי משכונה ירושלמית "קרה" שלא הכרתי את השכנים, למשל את בעלי הכרתי בצ'אט של נענע והוא מתגורר עשרה בניינים מההורים שלי ובחיים לא ראיתי אותו. אז באתי למקום כמו שדרות ולמדתי מה היא משפחתיות, מה זה חמימות, למדתי להתנער מהגדרות, למשל שפעם ידעתי שיש דתיים עם כיפה וכיסוי ראש ויש חילוניים בלי כיפה ובלי כיסוי ראש. את באה לשדרות ואת מגלה אנשים שהם יותר דתיים ממני ומאימא שלי ביחד ואנשים בלי כיפה ובלי ציצית הרבה יותר דתיים מבעלי , אנשים שיש להם יראת שמיים ודרך ארץ ושיש להם מסורת אמיתית".

למרות שניסינו במהלך הראיון להימנע מדיון על "הגרעין התורני" זה כנראה היה הכרחי.כמו כל אישה עם כיסוי ראש, גם עוזרי נתקלה לא מעט בשאלת השייכות לעיר. "אני נתקלת עדיין בשאלה "את מאפיקים בנגב?" אבל עונה באופן מייד "לא. אני תושבת שדרות".

בבחירות האחרונות למשל האש כוונה לא מעט לגרעין התורני כשהפחידו את התושבים ששדרות תהפוך לבית שמש?

"איפה אנחנו ואיפה בית שמש. שדרות לא הייתה ולא תהיה עיר קיצונית, זו עיר מסורתית שמקבצת לתוכה תושבים מכל הסוגים וכולם חיים יחד בכיף ואני חושבת שזה מורגש בכל מקום שאליו תלך. אני לגמרי מרגישה חלק מהעיר הזאת ופתאום בבחירות היו רגעים לא נעימים במיוחד בפייסבוק שם התריסו נגד מי שדתי, ניסו לתת הרגשה שאנחנו לא חלק מהעיר. אז נכון שלא גדלתי בשדרות אבל היא הבית שלי כבר המון שנים, יש לי חברות שדרותיות שצוחקות עלי  שאני יותר שדרותית מהן בגלל שאני מכירה מי הבן של זה ומי הבן של ההוא ובקיאה בכל מה שקורה. אני חושבת שצריך להפסיק את זה, באתי לשדרות כאחת האדם, לא הייתי צריכה ועדת קבלה כי זה לא ישוב אליטיסטי, אני והחברים שלי שהם תושבי שדרות לכל דבר, ) יש בתוכם ותיקים יותר שנולדו כאן ויש  וותיקים פחות שחיים פה כבר עשרים שנה, לא באנו להזיק לאף אחד אז לא מגיע לנו לקבל קיטונות של אש כפי שחוויתי במערכת הבחירות".

יש לציין כי לאחר הבחירות עוזרי כתבה ב"דין וחשבון" מאמר נוקב על מה שהתחולל בבחירות תחת הכותרת "לראשונה בחיי חשתי מה זה נידוי". לכאורה היא לא הייתה אמורה לחוש כך משום ש-70 אחוזים מהתושבים הצביעו בעד שינוי ואת דוידי בחרו לראש עיר אבל בחרה להתייחס  למיעוט שהטיח דברים קשים, ביום הבחירות למשל נתלו שלטים ברקע שחור עם כיתוב אדום "שדרות שייכת לתושביה ולא לאורחיה-שמרו על הבית". "הגעתי לעיר והתאהבתי בחום, במשפחתיות, במרקם האנושי. למדתי הרבה והכרתי הרבה אנשים חדשים, שהפכו לימים לחבריי הטובים ביותר. ובעצם, זה בכלל לא משנה למה נשארתי כאן. אני כאן, גרה כאן, תושבת העיר. נמצאת כאן איתכם מהקסאם הראשון, בתקופות הקשות, ובתקופות הטובות. בשום עיר בארץ לא ניתנת העדפה למי שנולד בה, או היה בה קודם. מעולם לא עודדתי או יצרתי כפיה דתית )וכך גם הרוב המוחלט של חברי(. ובכל זאת- אני לא רצויה" כתבה אז לפני שלוש שנים. את המאמר סיימה כך: "מה שלא יהיו התוצאות, אני גם עושה חשבון נפש. ואני מתפללת בלב שלם, שמהר מאוד יתאחו השברים. שנחזור להיות שכנים, שתשרה פה אהבת חינם, שנכבד האחד את השני. תאמינו לי, שאף אחד לא בא להשתלט לכם על העיר, אנחנו פה כי אנחנו אוהבים את שדרות, ופנינו לשלום".

היום את מרגישה שמשהו השתנה?

"שדרות תמיד הייתה ותמיד תהיה עיר עם תושבים חמים, לצערי במערכת הבחירות נעשו דברים שלא היו צריכים להיעשות, בטח שלא לבדל בין מגזרים. למרות האמירות שאני עדיין שומעת אין ספק שהמצב שונה כיום בהרבה, יש חיבור מדהים בין כולם, בסופו של דבר לכולנו גורל משותף והעיר הזאת היא של כולנו וכולנו רוצים לראות אותה מתקדמת ומתפתחת".

מלבד העיסוק שלה בתחום ההתנדבות, עוזרי מנצלת את הפנאי שלה להדריך זומבה, העובדה שהיא דתייה עם כיסוי ראש לא מפריעה לה. "אני כמובן לא רואה שום פסול, אני מדריכה נשים, גם דתיות גם חילוניות, אני חייבת לומר שזה ספורט מדהים שמחייה את הנשים, הן באות לא רק בשביל ספורט ובשביל לספור קלוריות אלא גם כדי להתפרק ולהשתחרר מהלחץ היומיומי" היא מסבירה, "אם אתה שואל אותי לגבי מי שדתייה, אנחנו לא יוצאות למועדונים כך שזומבה זה אחלה דבר, אתה באה פול-ווליום מוסיקה, רוקדת לנשמה ובעיניי זה כייף לא נורמלי"

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.