אופיר כלפה גדל בבית ימני בשדרות אבל המציאות הביטחונית ועוולה ממסדית של שלטון הליכוד אותה חווה על בשרו הביאו אותו לשינוי כיוון פוליטי. הוא התפקד למרצ והפך לפעיל נמרץ בעיר ילדותו מוך אמונה שרק שלום ופריחה של רצועת עזה יביא את השקט לשדרות ועוטף עזה. אגב, זה לא מפריע לו להיות מתומכיו המובהקים של ראש העיר אלון דוידי.
"שמאלני, עוכר ישראל" זה משפט שאופיר כלפה משדרות שומע מדי יום אבל איכשהו זה עדיין מפתיע אותו, אולי בעיקר מהסיבה כי מי שמכנה אותו כך לא ממש מכיר אותו, את עשייתו ואת תרומתו למדינה הן כאזרח והן כמי ששירת ביחידה קרבית בצה"ל. גם כלפה מבין היטב שזה לא חדש שבקרב ציבור תומכי הימין של המפה הפוליטית בישראל, המילה "שמאל" הפכה לסוג של מילת גנאי אבל בשדרות, עיר שמזוהה מאוד עם הימין, הוא מרגיש מאוד בנוח. "אני לא תמים ומבין מצוין שרוב החברים שלי בשדרות אוחזים בדעה ימנית אבל יחד עם זאת רובם מסכימים שבמציאות הנוכחית אי אפשר להמשיך לעצום עיניים. זה מזכיר לי מקרה שהיה לפני מספר חודשים באחד מסבבי ההסלמה בשדרות שבאו בזעם כלפי אנשי שמאל אבל התעלמו מעובדה אחת מאוד חשובה- מי שנמצא בשלטון כבר יותר מעשר שנים הוא אחראי למציאות חייהם לכן לא ברור למה הזעם והכעס מופנה לכתובת הלא נכונה".
לסוגיה הזו נחזור עוד בהמשך אבל נדמה כי דווקא המציאות הביטחונית היא זו שמצליחה לייצר לא פעם את השיח על שמאל וימין, כל מי שחי בעוטף עזה סובל מאותה מציאות רק שכל צד מאמין בפיתרון אחר. אם בעבר קול השמאל בכלל לא נשמע בשדרות והיה מורגש רק בקיבוצים הרי שבשנים האחרונות גם אם עדיין המספרים קטנים- פעילות השמאל שבעיני רבים מזוהה עם מפלגת מרצ גדלה ומורגשת בין היתר בפעילות שטח, ובתנועות המאבק למיניהם בנושאי הביטחון לעוטף. אגב, בבחירות האחרונות לכנסת 111 תושבים משדרות הצביעו למרצ.
אחד הפעילים הבולטים של התנועה בשדרות הוא אופיר כלפה, אב ל-2 בנות, "שדרותי במקור" כפי שנוהגים לומר בסלנג המקומי. אם להודות על האמת, זה כנראה מה שהופך את הסיפור למסקרן יותר בעיני רבים בשדרות שעדיין מגיבים בפליאה איך הפך כלפה שגדל בבית ימני לשמאלני גאה. "אני מקבל הרבה עקיצות בהומור" הוא מספר בחיוך, "גם כאלה שאומרים שהם חושבים שקרה לי משהו אבל בסדר אני מקבל בהומור ובאהבה הכל. בסופו של דבר אני מאמין בדרך שמטרתה לעשות טוב לכולנו, במיוחד בשדרות".
העוולות שנולדו ממדיניות הימין
כלפה, 39, אבא לשתי בנות, אולי לא השמאלן הקלאסי משום שהוא מבין גם חלק מהצד הפוליטי שעליו הוא גדל בבית ימני בשדרות. הוא גדל והתחנך בשדרות (תיכון גוטוירט), התגייס לצה"ל ושירת 4 שנים בגולני. "כמו רוב הישראלים אחרי הצבא טיילתי בעולם עד גיל 26, כשחזרתי ארצה השלמתי בגרויות ותוך כדי נחשפתי לכל נושא העשייה החברתית והתחלתי להתנדב בפעילות של נוער בסיכון, הייתי שותף לקבוצת צעירים שהקימה את ק.צ.ב מתוך רצון להביא שינוי משמעותי לחיי הקהילה והתרבות בעיר הוא מספר. בהמשך למד לתואר ראשון במכללת 'ספיר', תואר שני באוניברסיטת בן גוריון.
הפעילות המשמעותית הראשונה שלו הייתה דווקא עם אחד מאנשי הליכוד המובהקים ח"כ לשעבר מיקי איתן שעבר להתגורר בעיר כאות סולידריות. "נוצר חיבור עם ח"כ איתן שמינה אותי לנהל פרויקט טכנולוגי "שדרות שלנו" במטרה לצמצם את הפערים הטכנולוגיים בין המרכז לפריפריה, הכנסנו את כל הנושא של הכיתות החכמות עם מחשוב בבית הספר, הפיילוט היה מוצלח ותלמידי שדרות נהנים מזה גם כיום".
אני שומע את הרקע שלך, על פניו, איש ימין מובהק. מה הקשר למרצ?
"אני שומע את זה לא מעט כשאני מספר על קורות חיי. זה נכון, גדלתי בבית על בגין, משפחה מסורתית, תמיד ראיתי את עצמי חלק אינטגראלי ממחנה הימין עד לפחות שנת 2012 שבו קרה לי מה שאני מגדיר "האירוע המכונן" שהצליח לשנות את תפיסת העולם שלי. צריך גם לזכור שהליכוד של בגין שעליו אני גדלתי היה ליכוד חברתי שדאג לאזרחים הפשוטים, שעשה את הסכם השלום עם מצרים ולא סתם רבים עדיין מדברים על תקופת בגין, היום המצב הפוך לגמרי".
מה גילית שגרם לך לשנות את התפיסה שעליה גדלת?
"באופן כללי, אם נשקיע מחשבה מעמיקה בנבכי ההיסטוריה, הימין רק פגע בנו המזרחים, אם תסתכל על העשורים האחרונים שבהם בעיקר שלט הימין אתה תגלה שלא נעשה הרבה כדי לצמצם את הפערים ועובדה שגם היום קיימים פערים גדולים בין הפריפריה למרכז, כמעט בכל התחומים, לימין היה מספיק זמן בשלטון לחולל את השינוי".
אבל יבואו אנשי ליכוד ויאמרו לך שבשנים האחרונות נעשה עבור הפריפריה מה שלא נעשה מעולם. אני למשל לא הצבעתי ביבי בגלל הביטחון אבל ביתר התחומים, כתושב שדרות אני מרוצה. אגב אותו שלטון שמאל היה אחראי לגזענות מכוונת כלפי הפריפריה כפי שנחשף בסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל"?
"מה שנעשה על-ידי שלטון הליכוד לצמצום הפערים הוא מעט מאוד. בנוגע לאותה מדיניות שנחשפה בסרט "סלאח פה זה ארץ ישראל", מדיניות שכוונה בין היתר להורים שלי זה היה פשוט נורא אבל אין לשייך את זה למדיניות שמאל, אתה מדבר על תקופת מפא"י וכל העניין הזה היה מעשה גזעני, אי אפשר להיאחז על תקופת מפא"י כי היום אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, מה ההבדל בין מה שעשו למזרחיים, לעומת מה שעושים לאתיופים שמתייחסים אליהם כסוג ב".
השינוי הפוליטי של כלפה התרחש לפני 7 שנים במה שהוא מגדיר "האירוע המכונן", לדבריו בשנת 2012 כאשר החליט לעבור כמו רבים מבני שדרות לאחד הקיבוצים בשער הנגב, אז נתקל בקשיים רבים. "ועדת קבלה דחתה את בקשתנו מאחר שלא נמצאנו מתאימים לחיי קהילה וזה הצליח להרגיז אותי מאוד" הוא אומר, "לא הייתי מוכן לקבל את הגזרה הזו, שקומץ אנשים מחליטים על גורל משפחתי. החלטתי לא לוותר והגשתי עתירה לבג"ץ".
לא היה יותר קל לוותר ולהשלים עם זה?
"היו באמת הרבה אמירות של חברים ובני משפחה "עזוב אותך, למה אתה צריך את זה" אבל היה כאן עניין עקרוני. למה שיהיה מישהו שיקבע לי איפה להתגורר? בעיניי זה היה עקום לחלוטין במיוחד שלא ראיתי שיש סיבה להחלטה כזו וכן איפשהו זה מעליב, אני חשבתי שהסלקציה הזו כבר לא קיימת".
אבל בוא נודה על האמת, מאז ומתמיד בקיבוצים עשו סלקציות, אם כי אני מוכרח לומר שבשנים האחרונות אולי מאות משפחות מאכלסות את הקיבוצים בשער הנגב?
"זה נכון אבל היה מי שחוקק את החוק בעניין ועדת הקבלה. אני החלטתי לבדוק את זה לעומק ואז קיבלתי את הכאפה. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, זה היה תמיד החלטות של מנהל קרקעי ישראל, היה לפני חוק ועדות קבלה , החלטה 995 לצורך העניין יש אפיון קהילתי על מנת לא להרוס את המרקם הקהילתי יש זכות ובלעדיות לחברי קיבוץ לבחור את האנשים שרוצים שיגורו אצלם , אם וכאשר אתה רוצה להיות חבר קיבוץ או בתוך הקיבוץ אני רואה את הזכות המלאה כפי שאתה רוצה להכניס מישהו אלייך הביתה, ברגע שמדובר בקרקעות של המדינה, אני חושב שלכל אזרח במדינה יש לו את הקניין , זכות השוויון, כל אזרח רשאי לחיות היכן שהוא רוצה במדינה,
אני רציתי לרכוש קרקע בסכום סימלי לחלוטין, וגם קרוב להרחבות ולחיות שם, ואז מי שלא נתן את התוקף לחוק ועדות קבלה זה בעצם מחנה הימין, עכשיו מי גר בהרחבות בסופו של דבר, רוב האנשים שמגיעים אלה מצביעי הימין והם נדפקים עד היום בגלל החלטות של מנהיגי הימין".
למה בכלל לעבור לקיבוץ, מה רע בשדרות?
"אין שום רע בשדרות, ההיפך שדרות זה הבית והלב תמיד נמצא כאן, חוץ מזה אנחנו מדברים על קיבוץ שהוא מעבר לכביש ואין באמת תחושה של עזיבה, לא באמת התרחקתי מכאן. הייתה לי ילדות מדהימה בשדרות בתקופה שהכל היה אחיד, כולם הכירו את כולם. תראה, התחתנתי בתקופה ששדרות היה "צחנה" שהסתובבו בעיר חולדות ושדרות לא הייתה כמו שהיא היום, אשתי לא הייתה מוכנה להתגורר בשדרות, והאמת שהיו לי כמה יתרונות למעבר, מבחינת הלימודים במכללה, מבחינת חינוך, אתה חייב להבין נקודת פתיחה של ילד שגדל בפריפריה או במרכז היא נקודת פתיחה שונה, הסיכוי שילד משדרות, מקרית שמונה מהפריפריה החברתית, יגיע ל- 8200 או טיס, זו המדיניות, מבחינת המורים, מבחינת האמצעים הכלכליים, מבחינת הדחיפה, כל הורה רוצה שהילד שלו יגיע להישגים הטובים ביותר שיש וזה מה שרציתי להעניק לילדים שלי כהורה. בסופו של דבר בג"ץ לא פסק בעניין אלא שלח אותנו לאיזו ועדה שנאלצה בעצם לאשר לנו את המעבר לקיבוץ, עצם העתירה בעצם הפכה את ההחלטה.
למה לדעתך עדיין קיימים פערים בין הפריפריה למרכז ולמה להצביע רק על הליכוד כאחראי?
"40 שנה השמאל לא בשלטון והפער נשמר, בין ילד שגדל בפריפריה החברתית לבין המרכז. "לא מאמין בשיטת מי שרוצה מצליח (תמיד יש יוצא מהכלל) חינוך קשור בהמון משתנים, תקציבים, תנאי סביבה מצב רקע סוציו אקונומי של ההורים ועוד.לראיה ניתן לקחת את האלג’יראים והמרוקאים שהיגרו לצרפת וקנדה קיבלו חינוך אחיד ללא הסללה ולהשקעה כאמור יש תוצאות- מרביתם עוסקים במקצועות חופשיים. הפערים אצלנו עדיין קיימים גם כאשר אחוזי עוברי הבגרות יעמדו על 90 אחוזים, לא מסייע להיכנס למוסדות השכלה גבוה ברגע שהממוצע בגרות של תלמיד 65 עם שלוש יחידות אנגלית, הסיכוי של ילד מרמת השרון להגיע לתעודת בגרות איכותית גדולה פי 50 מילד בשדרות וכרטיס כניסה למוסד השכלה נחשב כך בנוגע ליחידות מיוחדות בצה"ל, לא במקרה רוב החיילים ביחידות מודיעין הם מאזור המרכז, ורוב עובדי הייטק גברים אשכנזים מהמרכז. יש המון פתרונות לטובת צמצום הפערים השאלה אם מעוניינים, הרי בזמנו מי שהציע להחזיר את בתי הספר מקצועיים זה ראש ממשלתנו נתניהו ואז סילבן שלום מנע זאת.אין לנו פגם גנטי, זו לא גזירת גורל זו מדיניות הממשלה".
איפה אתה עוד רואה את הפערים?
"ברכישת דירה, היום, אם אתה לא בעל ממון הדור שלנו לא יכול לרכוש דירות, ללא העזרה מהוריי או מחמי וחמותי לא היינו מצליחים. יש פה כשל מבחינת המדיניות, אם אני צריך להתחיל מנקודת הפתיחה כמו ההורים שלי אז יש בו כשל".
"התושבים בשדרות הם מכילים ופתוחים לשיח"
ההחלטה של כלפה לבצע בדיקה מעמיקה בנושא האישי שלו הביאה אותו לדבריו לגלות כי דווקא שלטון הליכוד עליו גדל אחראי לעוד שורה של החלטות שלא ממש מקדמות את הפריפריה. בנוסף, המציאות הביטחונית שהוא חווה בשדרות כבר 18 שנים והעובדה שגם בנותיו נולדו לתוך מציאות ביטחונית רופפת גרמו לו להתרחק מהתפיסה שמוביל שלטון הימין בראשות הליכוד.
איך כל העניין האישי שלך הוביל אותך מהקצה אל הקצה מבחינה פוליטית. למה תנועת מרצ?
"מה שהתחיל את החיבור הוא הנושא האישי. בסוף מי שעטף אותי בכל חלק מהמאבק הזה אילו ח"כים מהשמאל , מי שאמר לי לעתור לבג"ץ אילו ארגוני שמאל, זכויות האזרח, כאשר פניתי לחכי"ם מהימין הם פשוט העיפו אותי, הם לא התייחסו אליי. מה שחיבר אותי לתנועת מרצ דברים שאמר אבי דבוש שהוזמן להרצות בפני מכינה צבאית אותה ניהלתי, שם כבר התחלתי לחשב מסלול מחדש, הבנתי שתפיסת העולם של מרצ מדברת אליי הרבה יותר מאשר התפיסה של הליכוד עליה גדלתי והתחנכתי".
איך הגיבו במשפחה לשינוי הזה?
"ברור שהופתעו והיו לנו לא מעט שיחות בנושא אבל בסופו של דבר ברור לי וגם להם שכל מה שאני מאמין בו וגם מה שמרצ מייצגים הם לטובת העתיד שלנו. אני שאלתי את אבא שלי איך אתה בא ואומר על השמאל שהוא כזה וכזה אבל אנחנו שוכחים שמי שהצמיח מנהיג אותנטי משדרות זה השמאל, או שדוד לוי רצה להגיע להנהגה בליכוד המציאו את הקלטת הלוהטת. אפשר עד מחר להאשים את השמאל אבל מי שמנהיג את המדינה כבר כמה עשורים זה הימין".
לא סתם שינית כיוון לשמאל, הפכת לפעיל מובהק של מרצ?
"המפגש עם אבי דבוש גרם לי להתחבר, נוצר בנינו שיתוף פעולה ולאט לאט ראיתי בתנועת 'מרצ' הבית שלי. אני יודע שבעיני רבים מרצ הם שמאל של בוגדים ועוכרי ישראל אבל אני חושב שזאת סטיגמה, מעבר לסטיגמה יש ל'מרצ' הרבה מה להציע במיוחד בנושאים שנוגעים לנו התושבים בשדרות אם זה בנושא הביטחון ואם זה בנושא החברתי. כיום אני מודה לבורא עולם שאני בנקודה הזאת ורואה את הדברים, במיוחד לאור מה שקורה בשדרות,פיתרון צבאי לא יהיה, אנחנו נצטרך בסוף לשבת ולדבר איתם".
מהי היא תנועת מרצ מבחינתך כי בעיני רבים היא נתפסת כתנועה אנטי ישראלית?
"מרצ מאמינה במדינה יהודית דמוקרטית עם שוויון זכויות מלא לאזרחי המדינה, כל נושא זכויות אדם, אם זה לקהילה הלהטב"ית, חוק הפונדקאות, לא נגד דת, נגד כפייה דתית, אין לי בעיה שיהיו נישואין אזרחיים, אין לי בעיה שתהיה תחבורה ציבורית בשבת, מי שרוצה מרץ מבחינתי זה תמיד לחתור ולקדם להגיע להסכם , חברה יותר סולידרית, חברה יותר סוציאליסטית, חברה שרואה את האחר ומבינה גם את הצרכים של האחר".
אבל זה לא נתפס ככה בציבור, בסופו של דבר אם אתם מגיעים לתמוך בתושבים בשדרות בזמן הסלמה ואז עולים לראיון בתקשורת ומגלים אמפטיה לצד הפלסטיני בזמן שתושבים כאן מתמודדים עם טילים יש כאן בעיה?
"אני לא אומר שאין טעויות בתנועת מרצ, לא הכל מושלם. יש המון קליפות, שלאט לאט צריך לקלף כדי שהציבור יתחבר יותר. בכל סבבי ההסלמה האחרונים כל ראשי התנועה מייד התייצבו בשדרות כדי להביע תמיכה בהם קודם כל, יחד עם זאת יכול להיות שזה לא עובר ככה אבל כשמדברים על רצועת עזה זה קודם כל מדאגה לציבור בשדרות ועוטף עזה שיפסיקו לסבול ממציאות ביטחונית בגלל מדיניות של ממשלת ישראל".
עניין נוסף הם המסרים שיוצאים מהשמאל נגד צה"ל, לא אחת שמענו התבטאויות בעייתיות של היו"ר זנדברג, זה משהו שקשה להתחבר אליו?
"אני מסכים שאנחנו כשלנו בגלל שאנחנו לא יודעים להעביר את המסר לציבור ולכן אנחנו נתפסים כבוגדים ועוכרי ישראל ואנחנו ממש לא כך, רוב החברים שאני מכיר מהשמאל שירות בצבא ומעריכים בדיוק כמוני את צה"ל אבל חושבים שצריך להביא שינוי לא דרך מלחמות. לגבי יו"ר המפלגה, תמר רק שנה בתפקיד והכל זה תהליך, למשל ההגעה שלנו לעיר שדרות לתמוך בתושבים זה גם חלק מהתהליך כדי שבאמת המסר הנכון יעבור לציבור וצריך לזכור שזה לא קל לספוג אמירות קשות של תושבים אבל היא בכל זאת מתעקשת להגיע לכאן ולהתמודד. אגב, בביקור האחרון היא רצתה להגיע לסיור בשוק אבל העדפתי לוותר על הרעיון. למשל אני ו"שוברים שתיקה "רחוקים שנות אור מאיך שאנחנו מסתכלים על צה"ל, אני לא מסכים כלל עם איך שהם רואים את חיילי צה"ל, כי אני באמת חושב שאם אתה משרת את צבא ההגנה לישראל אתה גם אמור להגן עליו בגופך".
מעבר לגדר יושב ארגון טרור, למה לצד הקריאה לשינוי מדיניות לא שומעים גינויים לטרור שמגיע משם?
"אני לא פצפיסט, ארגון החמאס הוא ארגון טרור לחלוטין, בשנה וחודשיים שתמר נמצאת בתפקיד, כל אירוע כזה או אחר או מבחינת הסלמה קרוב לשבע ו שמונה פעמים היא הגיעה לשדרות, היא בסוף אומרת שליבה עם ותושבי עוטף עזה, אבל באותה נשימה פתרון צבאי לא מסייע ולא עוזר וצריך להגיע להסכם מדיני. מנקודת מבט שלי מדיניות הימין היא לא לפתור את המטען נפץ הזה שבעזה, אתה יודע מה אתה רוצה לכבוש את הרצועה תכבוש, אתה רוצה לדבר תדבר, העיקר תעשה משהו. הימין מדבר עם החמאס, מדבר בנושא החזרת שבויים.. העזתים פחות מעניינים אותי אני אומר לך את האמת, כל מה שמעניין אותי זה אזרחי המדינה ובעיקר הבנות שלי שיגדלו למציאות אחרת, אם האינטרס שלי טוב גם לצד השני אז למה לא לפעול לכיוון הזה".
איך זה להיות איש שמאל בעיר ימנית?
"בסדר, אני יכול לבוא ולומר לך שיחסית התושבים בשדרות הם מכילים, הם מדברים, יהיו כאלה שיקללו אבל המסה העיקרית של שדרות הם מכילים, ברגע שגם גדלת בעיר ומכירים אז יש יותר דיאלוג ודו שיח. תראה כאשר אני מפגין בצומת יד מרדכי, אנשים זורקים כל מיני הערות כמו בוגד ועוכר ישראל. פעם אחת פניתי לאחד ושאלתי אותו אם הוא בכלל מכיר אותי שהוא אומר עליי דברים כאלה, בסוף הוכחתי אותו כי אני שירתי בקרבי ותומך בצה"ל, אני גדלתי בבית ימני אבל היום חושב שהפיתרון של מרצ לא למלחמה הוא הכי נכון למציאות שלנו בעוטף אז איפה הבעיה?. תגיד לי אתה מה עוזר לנו התקיפות בצה"ל, את מי זה משרת, אני מאמין שרק אם יהיה אופק ועתיד לפלסטינים זה ידרבן אותם להפסיק את הטרור אבל כשאין להם מה לאכול ואין להם מה להפסיד וארגון הטרור שולט בהם מה אתה מצפה שיקרה. אני באמת מאמין שיש מה לעשות וגם אם אין מה לעשות אני רוצה לראות את ראש הממשלה שלי חותר לפתרון להסכם מדיני וזה עדיף על מלחמה".
אגב, תסביר לי איך זה שאתה מתומכיו הבולטים של ראש העיר אלון דוידי?
"אני חושב שצריך לעשות הפרדה מוחלטת, נכון שאלון דוידי מייצג את הימין אבל הוא ראש העיר שדרות. התחברתי אליו עוד לפני הבחירות שנבחר לתפקיד, אני חושב שהוא ראש עיר הכי טוב שהעיר יכולה הייתה לבקש, מאוד אוהב את השינוי המדהים שהוא מחולל בשדרות, אני בטוח שגם הוא רוצה פיתרון שיביא לנו שקט לתמיד, לכולנו נמאס מהמלחמות".