עד לפני מספר שנים משה רביעי משדרות היה מעניק שירות ללקוחות במכולת המשפחתית שבאמצעותה פרנס את אשתו וילדיו אבל אחרי עשרות שנים שחי עם תחושת החמצה הוא החליט להגשים את החלום הישן שנולד בגיל 12 כשהיה מבריז מהלימודים כדי להשתחל לבית המשפט ולצפות בדיונים. אחרי שסיים בהצטיינות את התואר במשפטים ועבר התמחות, הוא התייצב בהיכל הצדק עם גלימה שחורה כעורך דין מן המניין.
כשמשה רביעי החליט סוף סוף להגשים את חלום הילדות שלו להפוך למשפטן, בפקולטה למשפטים במכללת 'ספיר' הציעו לו לוותר לטובת החבר'ה הצעירים מאחר ומספר המקומות מוגבל, יתכן שזאת הייתה הסיבה ויתכן אולי כי לא ממש האמינו שאדם בגילו (52) יעמוד בקצב ובלימודים האינטנסיביים אבל הפעם אף אחד לא יכול היה לעצור אותו בדרך להפוך לעורך דין מהשורה ולייצג נאשמים/תובעים עם הגלימה השחורה באולם בית משפט. "אני אגיד לך את האמת כשהציעו לי לוותר למרות שהתקבלתי היה רגע של בלבול אבל אז אמרתי לעצמי, כל השנים ויתרתי על החלום, הפעם אין מצב שמשהו יגרום לי לוותר וכמובן לא וויתרתי. אני חושב שזה בא ממקום שהלימודים בספיר נורא טובעניים ובזכות זה הם הגיעו להישגים בבחינות של לשכת עורכי הדין יש להם מקום מכובד ולא סתם הם הגיעו כי הם משקיעים. וכדי להצליח בלימודים ב"ספיר" צריך להשקיע המון והם הסבירו לי שיכול להיות שגם מבחינה פיזית ונפשית אני לא הצליח לעמוד בזה מהסיבה שאני בעל משפחה עם 5 ילדים ותיכף יש לי נכד, "מסביר רביעי, "התיישבתי על ספסל הלימודים ופשוט נהניתי, בהמשך כבר המרצים העריכו אותי ושמחו שלא וויתרתי".
את עו"ד רביעי אני פוגש במשרדו החדש בעיר נתיבות, ההחלטה לפתוח שם את המשרד נובעת מהעובדה שאת עבודתו המשפטית עשה קודם במשרד מקומי כך שטבעי היה לו להמשיך שם. "עשיתי את ההתמחות במשרד של עודד זגורי שקיבל אותי בזרועות פתוחות, אני מלא הערכה אליו על שאפשר לי לפעול כעצמאי, יחד עם זאת, כאחד שהיה עצמאי כל חייו הגעתי למסקנה שהגיע הרגע מה שנקרא לפרוש כנפיים ולעבוד במשרד משל עצמי, אני אומנם יחסית לא פרק זמן ארוך עו"ד אבל מגיע עם המון ניסיון שצברתי במהלך החיים כך שאני בטוח במקום שלי ואעשה את הכי טוב שאפשר עבור הלקוחות שלי".
היו פעמים שהייתי רואה פסקי דין שצרמו לי מאוד אז קמתי מהמקום והערתי לשופטים, כמובן שהייתי ילד ולא ממש הכרתי את הכללים.
מגיל 12 באולם בית המשפט
עד לפני מספר שנים עו"ד משה רביעי משדרות היה מעניק שירות ללקוחות במכולת המשפחתית שבאמצעותה פרנס את אשתו וילדיו שנים רבות, לרבים מתושבי העיר הוא גם זכור כבעל עסק "כפתור ופרח" למוצרי ציוד משרדי ובית ספר. למרות שהצליח בעסקיו הפרטיים הוא תמיד התהלך בתחושת החמצה על שלא הגשים את חלומו, שלא הגשים את האהבה שלו לתחום המשפט שנולדה אי שם בגיל 12 בעיר ילדותו אשקלון. "התגוררתי בסמוך לבית המשפט ופעם אחת מתוך סקרנות נכנסתי לדיון ופשוט התאהבתי" הוא מספר כשעיניו בוהקות מהתרגשות, "הגעתי למצב שאני מוותר על בית ספר והולך ממש לצפות בדיונים ובמשפטים שלמים, זה הגיע לרזולוציה כזו שהייתי כבר מנחש מה עומד לקרות לפעמים הייתי זורק הערות ומתערב היה מצב לפעמים שהתובעת הייתה מבקשת להוציא אותי כי הייתי מפריע".
לא שאלו מה עושה ילד קטן בן 12 באולם הדיונים שגם מתערב ומפריע?
"שאלו אבל חשבו שאני הגעתי עם ההורים או משהו כזה. היו פעמים שהייתי רואה פסקי דין שצרמו לי מאוד אז קמתי מהמקום והערתי לשופטים, כמובן שהייתי ילד ולא ממש הכרתי את הכללים. ההגעה לבית המשפט הפכה להיות הבילוי הקבוע שלי וככה זה נמשך גם כשהתבגרתי – עד שהגעתי לצבא".
אני מחזיר אותך אחורה, בראייה של ילד מה הפריע לך?
"אני מדבר על תקופה שבה הזכות להיות מיוצג בהליך פלילי לא הייתה כזו רחבה כמו היום. לא היה אז את הסנגוריה הציבורית ולהיות מיוצג זו פריבילגיה שלא כולם זכו לה והייתי רואה אנשים שנאשמים במשפטים כלליים שהם לא מיוצגים והייתי מרגיש את החוסר שוויוניות ולפעמים הייתי אומר "ההוא אמר ככה מה פתאום שזה יהיה ככה" זה היה ממש חורה לי".
ובפרספקטיבה של זמן, איך אתה רואה את זה היום?
"היום המצב הוא שונה מאז חקיקת חוק הסנגוריה הציבורית כל אדם שנמצא בסיכון ובמאסר הוא מיוצג שזה לפי דעתי התקדמות מטאורית. היום גם למשל נפגעי עבירה מקבלים עדכון, אני יכול לספר לך על מקרה אישית שקרה לי בתור ילד בן 6 לערך נדרסתי הייתי מעורב בתאונת דרכים על מעבר חצייה פגע בי שוטר ברכב אזרחי הוא נסע במהירות מטורפת כתוצאה מהתוצאה סבלתי משבר בברך שנים אחרי כן סבלתי מהרגל הרגל הייתה ננעלת לי. ואחרי זה הייתי חושש להיכנס למים. זה היה תהליך בימים ההם כמו שאמרתי זכות הגישה לערכאות הייתה מצומצמת והיה קושי בהשגת עו"ד שייצג בצורה סבירה שתענה על דרישותיך ואני זוכר את הקשיים של אבי ואת הכעסים ומפח הנפש שהיה בעקבות אני לא יודע עד היום אני לא יודע אם ומה העונש שקיבל אותו נהג שפגע בי ומבחינת הפיצוי אני יודע שאני זוכר שאבי היה נזכר בזה הוא היה מרגיש שהוא לא עשה מספיק עבורי שהוא קיבל משהו כמו "נזיד עדשים".
לאחר שסיים גיל תיכון, התגייס משה רביעי לצה"ל, כאשר השתחרר זה היה כמעט טבעי שילך ללמוד משפטים אבל זה לא קרה. "זה נכון היום שאחרי צבא עושים טיול ואחר כך נרשמים ללימודים אקדמאים אבל באותה תקופה זה לא היה פשוט".
למה באמת לא הלכת ללמוד משפטים?
"נסיבות החיים לא תמיד מאפשרות לנו לעשות תמיד את מה שאנחנו רוצים, אני נישאתי תוך כדי השירות הצבאי בגיל 20 לערך כבר הייתי אבא ועברתי גם לשדרות, בשלב הזה של החיים העדיפות הייתה לדאוג לפרנסת המשפחה וזה מה שעשיתי כשתמיד בראש יושב הרצון ללכת ללמוד לתואר למשפטים. היו הרבה שלבים שוויתרתי וכבר לא האמנתי שאלך ללמוד כי כבר הקמתי בית עם חמישה ילדים וזה מצריך המון כסף וזמן, בסופו של דבר התפשרתי על לימודי הנדסאי תעשייה וניהול ומעבר לחודש עבודה במפעל "רשף" לא השתמשתי בו יותר".
בסופו של דבר הקמת בגיל צעיר עסק פרטי ובאמצעותו פרנסת את המשפחה, למה אז לא מצאת את העיתוי ללכת ללמוד?
"אני חושב שאינספור פעמים אמרתי לעצמי אולי הפעם אלך ללמוד אבל בכל פעם שמתי את עצמי בעדיפות שנייה, למשל מתוך רצון לתקן בחרתי להשקיע בילדים שלי כדי שהם יילמדו ויעשו תואר ולא יחכו לגיל 50 כמוני כדי להגשים את עצמם. בזמנו הקמתי את "כפתור ופרח" והצלחתי לחסוך אבל באמת שהעדפתי להשקיע בילדיי וברוך ה' כולם עשו תואר ועוסקים בתחומים שהם אוהבים".
זה לקח זמן אבל בסוף לא ויתרת על החלום?
"בשום שלב לא ויתרתי על החלום, אחת לכמה שנים הייתי מברר אפשרות ללמוד בתל אביב, החיידק הזה היה מתעורר ונעלם מתעורר ונעלם, בסופו של דבר בשנה האחרונה של לימוד התואר של הבת שלי זה קרה, בזכות אישתי היקרה עליזה שדחפה אותי ונתנה לי את כל הביטחון לעשות זה, היא פשוט העמידה את כל התנאים ודאגה שאלך ללמוד בראש שקט ועל כך אני מודה לה כל יום. אני גם חייב לומר שהעובדה שניתנה האפשרות ללמוד קרוב לבית במכללת 'ספיר' זאת מהפכה של ממש כך שהבשילו כל התנאים ללמוד, בשלב זה כבר לא היה שום דבר שמנע ממני לעשות את זה סוף סוף. בכלל, המסר שלי לכל אחד ואחת הוא שאסור להתפשר ולוותר על החלומות שלנו כמו שאני לא וויתרתי ובגיל חמישים הפכתי לעורך דין"
אך הייתה ההרגשה להתיישב שוב על ספסל הלימודים עם סטודנטים בתחילת הדרך?
"עבורי זה היה סיפוק אדיר להגיע לכיתה, כמו שציינתי קודם, בהתחלה הציעו לי לוותר אבל אני שמח שהוכחתי קודם לעצמי אבל לכולם שאני נחוש להצליח, כל שיעור הייתי מגיע עם חיוך ולומד באהבה גדולה למקצוע, גם מי שחשב אחרת בתחילת הדרך שמח שהצטרפתי ללימודים ושלא וויתרתי, הניצחון שלי הפרטי היה לא רק שלא וויתרתי אלא שראש הפקולטה לקח אותי כדוגמא ואמר לסטודנטים הצעירים ללמוד ממני, מבחינתי זאת הייתה המחמאה הכי גדולה".
כמה הלימודים סידרו לך וחידדו לך בתחום שמגיל 12 אתה מחובר אליו?
"בוודאי שהלימודים האלה לימדו וחידשו לי המון. באתי אומנם על ארגז כלים לא רע לעומת הסטודנטים הצעירים, אתה יודע גם צברתי לא מעט ניסיון חיים, גם היו לי עסקים והייתי מתחכך באנשים ולומד על חוזים, הסכמים, אפילו מקפיד לקרוא כתבות בעיתונים ופסקי דין שלמים, הלימודים השלימו את הפאזל להסמכה מעבר לתעודה עצמה".
הזכות להיות מיוצג
את הטיפים של עו"ד משה רביעי תוכלו לקרוא מדי סוף שבוע ב'דין וחשבון' , הוא אומנם כותב על תחום הנדל"ן והבנייה אבל משרדו מעניק סיוע משפטי בתחום הפלילי והאהוב עליו, דיני נזיקין, פשיטת רגל, דיני עבודה ועוד.
מה מושך אותך בתחום הפלילי?
"תראה כשנחשפתי לעולם המשפט והייתי מגיע כנער לצפות בדיונים אלא בעיקר היו דיונים בתחום הפלילי, מה שנקרא דיני נפשות. בשל העובדה שנאשמים היו באים מרקע קצת קשה ולא היה להם ייצוג משפטי חרה לי מאוד לראות את זה במיוחד כשחשבתי שנעשה לו עוול בפסק הדין. אני חושב שזאת אחת הסיבות המרכזיות שגרמה לי להימשך לתחום וכשהתחלתי לחלום על העיסוק הזה בעתיד אמרתי לעצמי "אני חייב לעשות את זה גם כדי לעזור לאותם נאשמים שאין להם ייצוגי ובאים מרקע לא פשוט", בכל זאת מדובר באנשים ששוללים להם את החופש והם הולכים לבלות זמן מאחורי סורג ובריח אז לפחות שיהיה להם ייצוג הולם".
אני מבין את המקום הזה שאתה מדבר על כך שאין ייצוג, על אותם נאשמים שאתה מדבר עליהם, הם עשו מעשים שהביאו אותם למקום הזה?
"מקבל את דברך אבל כל אדם יש לו זכות למשפט הוגן. היחס של השופטים הוא יחס שווה בכל מקרה שופט יכול להתייחס לראיות שמוצגות לפניו ובהתאם למה שמציגים לו. תסכים איתי דווקא אדם פרטי שהוא לא רגיל להיות מואשם בפלילי שזו פעם ראשונה שלו שהוא אדם נורמטיבי ואין לו את הידע לייצג את עצמו דווקא הוא לא יצליח. יש נחקרים או חשודים שלא יודעים להשתמש בזכויות שלהם כמו שמותר להם להיוועץ על עורך דין ולפעמים זה גורם לעיוותים".
האם לדעתך יש עיוותי דין?
"כצופה מהצד ראיתי המון עיוותי דין. בהרבה מקרים אני זוכר שההרגשה הייתה שאנשים נשלחים בקלות למאסרים.אנשים מורשעים בקלות מבלי שהם היו מיוצגים כמו שצריך מבלי שהם הצליחו לייצג את עצמם מבלי שהצליחו לייצר עבורם חלופה אחרת שתמנע מהם להגיע למקומות האלה".
האם לדעתך המדינה עושה מספיק כדי לעזור לאותו נאשם לחזור למוטב ולא העיקר לשלוח אותו למאסר ממושך?
בראייה שלי זה שאנחנו נעניש אנשים ונשלח אותם לבתי סוהר אולי זו נקמה שלנו. הרי יש מטרות לענישה אחת מהמטרות היא גמול ויש לא מעט מלומדים נזכיר את בן נעים שלפי דעתו הגמול זה בעצם נקמה של החברה בנאשם. מטרות הענישה הן ניטרול הסיכון וגמול על מעשיו. עכשיו שרצים לגמול יש לי בעיה עם זה. בוא נאמר הענשנו אותו והוא ישב בבית סוהר מה הרווחנו מזה. האם במבחן התוצאה הוא יצא מבית סוהר שהוא פחות מסוכן לחברה? כשהוא כבר לא יבצע עבירות. אם כן אז ניחא אם לא אזה עשינו בזה? עכשיו יש לי גם בעיה עם מה שנקרא "מלכת הראיות" שזו ההודאה של הנאשם ואז מאשימים אותו על סמך הודאתו. אני חושב חושב שהזכות להיות מיוצג לפני ובמהלך החקירה זו זכות חשובה מאוד שיכולה למנוע הודאה שלא מרצון כי הודאה צריכה להיות בחפץ לב וברצון ולפי דעתי זה לא תמיד ככה וחבל לי שבתי המשפט נוטים לקבל הודאות של נאשמים כדבר סופי. החוק מאפשר להם לקחת את זה כדבר מוחלט. כדי להרשיע בנאדם על סמך הודאה שלו שזה משקל כנוצה ולא ממש ראיות. אם נלך למשפט הגרמני שם פסיקות על פי הודאה יש להם משקל נמוך. לפי דעתי זו בעיה זה עלול לגרום למשטרה במקום להשקיע בחקירה להשקיע יותר בקבלת הודאה לכאורה מחשוד. במקום להשקיע בחקירה מאומצת להגיע לנאשם יותר קל לנסות להוציא הודאה, אני חלילה לא אומר שכל השוטרים אני מכיר שוטרים שהם אנשים נהדרים אבל יש כאן תמריץ של החוק לאפשר למשטרה להגיע לקבלת הודאה מחשוד במקום לבדוק ולבצע חקירה שהיא יותר מאומצת ולוקחת יותר זמן ומשאבים באמצעים שעומדים לרשות המשטרה. הרבה יותר קל לקבל הודאה ועל סמך זה להרשיע בנאדם וחבל לי שזה ככה".