פרופ' זאב צחור, הנשיא הראשון של מכללת 'ספיר' הלך השבוע לעולמו לאחר מחלה קשה. צחור בן ה-67 היה חוקר ציונות, מזכירו האישי של דוד בן גוריון ומהדמויות הבולטות בתחום האקדמיה
באמצע שנות התשעים כש 'ספיר' הייתה שלוחה קטנה של אוניברסיטת בן גוריון קיבל עליו פרופ זאב צחור את המשימה לקחת את המכללה בחיתוליה ולהפוך אותה למכללה הציבורית הגדולה בישראל עם אלפי סטודנטים שמגיעים מדי שנה ללמוד בה ולהתגורר באזור שדרות ושער הנגב. עד שנת 2010 כיהן צחור בתפקיד לפני שפרש להמשך עיסוקיו האקדמיים וחקר ההיסטוריה וכן לטיפול בבריאותו. השבוע, אחרי שהתמודד תקופה ארוכה הוא נכנע למחלה והלך לעולמו.
פרופ' צחור, בן 76 במותו, חוקר ציונות שפרסם ספרים רבים והיה מזכירו האישי של דוד בן גוריון בתחילת שנות ה-70, נחשב בעשורים האחרונים לדמות מפתח בפיתוח הנגב, בעיקר בתחום החינוך. ובהנהגתו צמחה להיות המכללה הציבורית הגדולה בישראל, עם מגוון רחב של תכניות אקדמיות – כל זאת על אף האיום הביטחוני תחתיו פעלה המכללה בשנים אלו. צחור עצמו פרסם מחקרים וספרים רבים שעסקו בתולדות הציונות, מורשת בן גוריון, המאבק להקמת המדינה והישראליות. צחור אמנם מזוהה עם בן גוריון, אולם הוא נולד בנתניה להורים יוצאי אצ"ל, ולמעשה נקרא על שם זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית.
את בית הוריו עזב בגיל 14 והצטרף לקיבוץ רמת הכובש. בצבא היה סגן מפקד גדוד בגולני, והוא לחם במלחמות ששת הימים, בהתשה, ביום הכיפורים ובלבנון הראשונה. בשנת 70 עבר עם משפחתו לשדה בוקר שם עבד במדרשה ובמקביל נזקק בן גוריון לעוזר מחקר. "קראו לזה עוזר אישי. היום קוראים לזה עוזר מחקר" סיפר צחור בראיון. "עד שהגעתי לא היה לבן גוריון מי שעבד איתו במחקרים האישיים שלו. כשבאתי הוא היה כבר בן 84 ומאחוריו 30 ספרים, שאותם תיחקר וערך בעצמו". בן גוריון הלך לעולמו בנובמבר 1973, בזמן שצחור היה עדיין קצין מגויס אחרי מלחמת יום כיפור.
צחור ז"ל. צילום: אורי גבאי
בשנים שבהן כיהן בתפקיד, פרופ' צחור ספג לא מעט ביקורות מצד מנהיגי שדרות על כך שהמכללה "מנצלת" את העיר שדרות לטובת צרכיה, בין היתר בקיום כנס שדרות לחברה. למרות הביקורות, היום לכולם בשדרות ברור יותר מתמיד כי התפתחותה של המכללה בפן החברתי והכלכלי תרמה ותורמת מאוד לעיר שדרות. בראיון פרידה מהתפקיד שהעניק לכותב שורות אלה בשנת 2010 הוא התייחס לטענות הללו. "ההחלטה לפרוש מהתפקיד לא התעוררה בי בוקר בהיר אחד. קדמו להחלטה לבטים אישיים רבים. גם כאשר קיבלתי את ההחלטה, התקשיתי למצוא עיתוי נכון לפרישה. הקמת בית הספר למשפטים במכללה והרגיעה הביטחונית היחסית הביאו אותי להבנה שהגיעה העת. לא חשתי בנוח לעזוב את המכללה בתקופה בה נורו מטחי קסאמים בלתי פוסקים, אך נושא זה נפתר לפחות לעת עתה. מבחינתי פתיחת בית הספר למשפטים אף היא מהווה יעד שמימושו מאפשר לי עזיבה בתחושה טובה יותר" הוא אמר בין היתר, "נוכחתי לדעת שכאשר הנהגה בונה סדר יום בו העיקר הוא באמת האקדמיה והלימודים, הנושאים הכאובים נאלצים לעמוד במקום אחורי יותר. עמדנו בפני השאלה באיזו רמה לעסוק בנושא המציאות הביטחונית באיזור, שהיא כורח המציאות, וזו הייתה צורת ההתמודדות בה בחרנו. למרות זאת, ברור שלא ניתן להתכחש לעובדה שהמכללה ממוקמת באזור הספציפי זה". עוד הוסיף:" הכנס אינו משתמש בשמה של שדרות למטרות יחסי ציבור כשם שנטען לא פעם. הקשר של שדרות לכנס מבוטא במספר היבטים. חשוב לציין שחלק עיקרי מהדיון נסב סביב "החברה החוץ תל אביבית", החיים בחברה הישראלית הפריפריאלית. לטעמי, שדרות היא אחת המייצגות המרתקות של חיי הפריפריה ולכן הקשר בין שדרות לכנס הוא קשר משמעותי".
פרופ' צחור הטביע את חותמו עם האמרה על "רוח ספיר": אני גאה ב"רוח ספיר". המושג הזה הפך שגור בעולם האקדמי. פעמים רבות אני שומע אותו מפיהם של אנשים אחרים. אני חושב שהרוח הזו מורגשת גם בקרב הסטודנטים עצמם, לא פעם אני שומע סטודנטים שאומרים שהעדיפו להגיע לספיר על פני מקומות אחרים. חשוב לזכור שלסטודנטים הלומדים כאן הייתה אפשרות ללמוד במקומות אחרים, והם הגיעו ובחרו להישאר למרות המציאות הביטחונית ששררה באזור. לדעתי הרוח המדוברת היא זו שהחזיקה אותם כאן ובכך אני גאה מכל".
נשיא ספיר הנוכחי, פרופ' עמרי ידלין, נפרד מצחור: "זאביק היה מנהיג אקדמי משכמו ומעלה המזוהה יותר מכל עם הרוח המיוחדת שאנו מכנים 'רוח ספיר' – שהמשלבת מצוינות אקדמית עם סולידריות ויזמות חברתית, חיבור לקהילה ופיתוח הנגב. הוא היה דמות אהובה והוא יחסר לנו מאוד".
יו"ר הוועד המנהל וחבר הנאמנים של מכללת ספיר, עו"ד גלעד שר: "אנו נפרדים היום מאחד האנשים החשובים ביותר בתולדותיה של מכללת ספיר, והדמות המזוהה ביותר עם איתה. זאביק היה חלוץ בעשייתו ונחוש מאוד לכל אורך הדרך על פיתוחה ותרומתה לפיתוח הנגב. ספיר התברכה באיש והוא יחסר לכולנו".