לראשונה מזה מספר שנים החליטה קבוצה של תושבים, חלקם תושבים חדשים בעיר שדרות ליזום הקמת מחאה מאורגנת "כולנו צבע אדום" כדי לעורר את מקבלי ההחלטות ולעלות את המודעות. איילת פלטי מיוזמי המחאה מספרת בראיון ל'דין וחשבון' כיצד הם מתכוונים לעשות את זה ואיך גורמים לתושבים שעייפים מהמציאות להירתם.
במשך 18 שנים של מציאות ביטחונית אותה אני מסקר מיומה הראשון אני יכול בהחלט למנות אינספור יוזמות למחאה של תושבים הן בשדרות והן בישובי הדרום בקרבת הגבול כנגד המציאות הביטחונית, המחאות שכן הצליחו לעורר שיח רחב היו מאורגנות כמו של המטה לביטחון שדרות שהוביל בזמנו אלון דוידי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים של מטחי טילים, הייאוש כבר השתלט על התושבים. "בוא הצטרף אלינו למחאה" כתבו לי יוזמי המחאה בשבוע שעבר ואני בכל הכנות אמרתי לעצמי "הנה עוד מחאה תורנית שתיעלם תיכף" אבל יוזמי מחאת "כולנו צבע אדום" מתעקשים שהגיע הזמן לצאת מהאדישות, הגיע הזמן להשמיע את הקול שלנו בצורה חזקה וברורה. מה שבטוח כאשר יש יוזמה חובה על כל תושב שחי כאן לפרגן, לעודד ואם אפשר להירתם.
מה שסיקרן אותי במיוחד שחלק לא קטן מיוזמי המחאה הם תושבים חדשים בעיר שדרות. "אני במקור ממושב זמרת ליד נתיבות ככה שאני מכירה את המציאות הביטחונית אם כי אני חייבת לומר אחרי תקופה שאני מתגוררת בשדרות זה שונה, כאן זה הרבה יותר קשוח" מספרת איילת פלטי. "אני חושבת שבמשך תקופה מאוד ארוכה אנחנו מבליגים ומכילים סבב ועוד סבב ולא רק שאין שינוי זה כל הזמן מחמיר ואנחנו משום מה שותקים. אז לפני 18 שנים זה התחיל עם עמוד של תמרור שהפכו אותו לטיל קסאם מאולתר, בהמשך הטילים שודרגו והפכו לגדולים ומפחידים ואנחנו פיתחנו כיפת ברזל, הם חפרו מנהרות ואנחנו בונים חומה, הם מאיימים בירי נ"ט ואנחנו בונים סוללות עפר. מי שסובלים הכי הרבה זה אנחנו, הדבר הזה חייב להיפסק ואנחנו כאזרחים חייבים לפעול לכך שהמציאות תשתנה".
כחלק מהמחאה הם יצאו להפגנה ספונטנית וביום שישי האחרון המשיכו את הפעילות עם יוזמה סרט אדום שהזכירו את הסרט הכתום במאבק למנוע פינוי גוש קטיף. "יצאנו למבצע חלוקה בו חילקנו אלפי סרטים אדומים למכוניות, כמו הסרטים הכתומים של ההתנתקות שהציפו בזמנו את הארץ, במטרה להביע סולידריות עם המצב. יש לנו שורת מחאות שכבר תכננו ונוציא אותן אל הפועל אם חלילה ימשיכו לשגר לעברנו רקטות. מעכשיו המשוואה משתנה: על כל קסאם תהיה מחאה אדירה", סיפרו חברי המחאה, "עד כה הבלגנו, הכלנו, היינו גיבורים, לא עוד: נתתם בראש עם חיסול בכיר הגיאהד, עכשיו תעמדו על כך שישרור כאן מצב חדש. מאזן אימה. שהם לא יעזו יותר לירות ושהתגובה בעזה תהיה חזקה כמו בסוריה, על כל ירי רקטות – תגובה חסרת פרופורציות. אנחנו סומכים על הדרג המדיני והצבאי וקוראים להם להעתיק את המדיניות הקשה כנגד הכוחות האיראניים בסוריה גם לעבר כוחות האופל בעזה, הנתמכים בידי האיראנים".
הפגנה ספונטנית של מארגני המחאה. מתכוונים ליזום עוד פעולות מחאה.
הרבה מחאות נפלו בגלל השתייכות פוליטית, מה שונה המחאה שלכם?
"מה שמייחד אותנו שאנחנו לא קבוצה פוליטית, יש אצלנו דתיים, חילונים, שמאל, ימין, השיוך הפוליטי לא משנה כי לכולנו יש רצון אחד משותף לחיות בשקט. הטילים שיורים עלינו מעזה לא מבחינים מי בחר ימין ומי בחר שמאל ולכן מי שמדבר על פוליטיקה אנחנו מראש לא מוכנים לזה. כוחנו באחדותנו ורק ככה המאבק הזה יצליח".
את המציאות את מכירה אומנם כתושבת האזור, מאז המעבר לשדרות כמה זה התחדד אצלך?
"מה שלא מבין מי שלא חי פה גם אזעקת שווא יכולה לשבש לילה של שינה ולגרום לעייפות ביום למחרת. ביום שלישי לפני עשרה ימים אני יושבת בערב בסלון ונחה מיום מעייף ופתאום בלי כל הכנה בלי שהממ"ד אפילו מוכן, אזעקה ושני פיצוצים מחרידים. בחדשות זה מדווח בשורה אחת וכל מי שלא חי כאן דפדף הלאה ורק אנחנו נכנסנו בגלל זה לילה שלם לממ"ד כי לך תדע מה יוליד המשך הלילה וזה קורה המון והכי הזוי שאנחנו כמדינה מכילים את זה וגם אנחנו כתושבים כבר מקבלים את הטפטופים והאזעקות שזה מצב שאסור שיקרה".
מה גרם לך לקום יום אחד ולהיות שותפה עם בעלך לארגון מחאה?
"לצערי בחודשים האחרונים בגלל ריבוי הסבבים הפכנו להיות כמו קפיץ דרוך, גם שלכאורה שקט אתה כל הזמן עושה חישובים אם זה ברכב אם החגורה מחשב כמה זמן יקח לך לשחרר את החגורה עם הילדה וללכת למקום מוגן וגם כשאתה נכנס להתקלח. הסיטואציה שהייתה לפני עשרה ימים בזמן שאנחנו ב"רגיעה" ו-2 טילים מתפוצצים משום מקום גרמה לי ולעוד כמה תושבים בשכונה החדשה שלנו בשדרות לצאת ולעשות מעשה. אני ישבתי בסלון וחשבתי שהנה סוף סוף ערב של שגרה ואז אזעקות. מבחינתי האישית זה היה הרגע שגרם לי לרצות לדחוף למחאה".
מחאה במרכז הקניות מול 7 בכניסה לשדרות.
אילו תושבים מצאת, אדישים? אכפתיים?
"מצאתי קבוצה של תושבים שמאוד בוער בהם ליצור מחאה מאורגנת ומסודרת, כבר ביום רביעי הצלחנו לארגן הפגנת מחאה, פתחנו קבוצת ווטסאפ ופייסבוק במטרה לקדם. אנחנו לא מתכוונים להיות מחאה חד פעמית לכן הקמנו קבוצה שמנהלת את המחאה, הוגה רעיונות כדי ליצור המשכיות. זו לא הייתה מחאת זעם שמתפרצת בגלל המצב, הפעם זו מחאה אמיתית ומאורגנת עם מטרה ברורה לשים למצב הזה סוף ולעורר מודעות בכל הארץ".
נדמה לי שתושבי שדרות שבעים מחאות, אחרי 18 שנים כבר איבדו אמון שאפשר להביא שקט?
"אני יכולה לומר שיצאנו לחלק סרטים אדומים מרבית התושבים פרגנו ותמכו, אני יכולה להבין תושבים שכבר התייאשו אבל אנחנו רוצים לעורר את כולם כי ישבנו מספיק שנים בשקט. נכון שמצד אחד יש אדישות ואנשים סקפטיים אבל מצד שני אני רואה התעוררות. לשבת בבית ולבכות על מר גורלנו זה הכי קל אבל אני והחברים החלטנו לפעול ואנחנו כבר מתכננים את המשך המחאה, חשוב שהציבור יצטרף אלינו".
כמה חשוב לגרום לתושבי המרכז להבין את המציאות?
"חלק מהפעילות שלנו לגרום לכל המדינה להבין מה גורמת אזעקה אחת ובוודאי מטחים של טילים שמשום מה עוברים בשקט הרבה פעמים לעומת זאת כולנו ראינו מה הייתה התגובה כשנורו רקטות למרכז. צריך לעשות שינוי תפיסתי ותודעתי ואז נבהיר לאויבים שלנו שטיל אחד קטן לא משנה לאן צריך להגיב בעוצמה. הם חייבים להבין שיש אותו מחיר כבד גם לירי על תל אביב וגם לירי לישוב בעוטף. מה שהכי מרגיז שדפני ליף הצליחה בגלל קוטג ליצור מחאה בכל המדינה אבל מציאות של אזרחים מותקפים בטילים עוברת בשתיקה ובאדישות.