החיים בשדרות ובישובי עוטף עזה בלתי צפויים, וככאלה, הם מציפים מחלוקות רבות בין ימין, שמאל ומרכז, אג'נדות שונות שכולן מבקשות דבר אחד,חיים שקטים בדרום. האג'נדות הללו מוצאות עצמן מתנגשות זו בזו כשמדובר בעניינים בטחוניים-מדיניים, אך ביום שלישי האחרון, לערב אחד, ועם אופק לעתיד משותף, התאחדו כל הארגונים בשדרות והעוטף, בניסיון לנסח מטרה משותפת ואג'נדה שמוסכמת על כולם.
את הערב יזם מרכז הצעירים בשדרות, וארגנה אותו דניאל גרינברג-מרדכי, רכזת מעורבות חברתית, יחד עם אגף נוער וצעירים בעירייה בניהולו של יגאל ברכה שפנה אל כל מרכזי הצעירים באזור וכולם יחד נרתמו לארגון הערב. ניבה ראם, מנכ"לית "קולות בנגב", ומנחת החממה למנהיגות רב תרבותית במרכז הצעירים, הנחתה את הערב וניהלה את הפאנל. בכנס השתתפו ארגונים שונים, ביניהם "העם עם הדרום", "התנועה לעתיד הנגב המערבי", "חל"צ", "דור הקסאמים" ועוד. הערב נפתח בפאנל בו כל ארגון הציג את עמדותיו והמשיך למעגלי שיח בהם גובשו רעיונות משותפים.
את הערב פתח ברכה תוך שהוא מסביר על המוטיבציה לאיחוד כוחות וההבנה שעם הרבה ענווה, שימת האגו בצד והצבת הרעיון מול העיניים, ניתן להגיע להסכמות רבות ולבנות ארגון גג שישרת את המטרות טוב יותר. ברכה: "שני דברים קרו היום, האחד פטירתה של רונה רמון שאמרה שיד הגורל פוגעת בנו לעיתים והשאלה הגדולה היא אם מחליטים לקום ולקחת אחריות על החיים שלנו. השני הוא צום עשרה בטבת שחל היום וציין את התחלת חורבן בית המקדש שנחרב על שנאת חינם ועליו אמר הנביא שלעתיד לבוא 'השלום והאמת יאהבו', החתירה לאמת מלווה בקיטוב וחשיבה שהאמת נמצאת בכיס של כולנו והאתגר הוא להגיע לאמת מתוך שלום".
צילום: תום צרפתי
אחריו דיברה רונית איפרגן, מארגון "העם עם הדרום" ומהדוחפים לאיחודשבירכה על שיתוף הפעולה ואמרה כי "כל אחד מהאנשים פה בפאנל הזה, אלה אנשים שאכפת להם. לא רק קמים בבוקר ואכפת להם, אלא לפעמים מפסידים ימי עבודה, משלמים לבייבי-סיטר, מריבות עם בן הזוג, הכל כדי להיות אקטיביסט, מתוך ההבנה שלשבת בשקט ולוותר זו לא אופציה, זוהי לא גזרת גורל".
ההבנה שאין מדובר בגזרת גורל, עלולה להשמע לא הגיונית עבור מי שנולדו למציאות שגרה-חירום בשדרות, אך נציגי הצעירים בכנס, הוכיחו כי גם עבורם, שגרת קסאמים אינה אופציה. אלונה בראון, פעילה בארגון "דור הקסאמים", מספרת: "לפני המחאה עבדתי במשך שנתיים בכנסת, ראיתי את מחאת הנכים והבנתי שגם אנחנו צריכים לצאת להפגנות, למחאה ענקית כדי לומר אנחנו כאן כדי לומר שצריך שקט ארון טווח או תמידי, זו לא מציאות שאפשר לחיות בה". אבי מאנה, ממחאת הנערים הוסיף: "אני בן שמונה עשרה, בהתחלה לא פחדתי מהקסאמים. כשהתחלתי להבין דברים, עלו החששות, והיום כל טריקת דלת מפריעה, המצב לא טוב כבר הרבה זמן, אנחנו צריכים לערער על המצב".
חלק גדול ממשתתפי הכנס היו הורים לילדים, שפעילים בארגונים השונים. כולם מסכימים כי ההורות בשדרות ועוטף עזה מלווה בחששות רבים לשלומם של הילדים במציאות כל כך נפיצה. דליה הראל, אם לחמישה ומייסדת דף הפייסבוק "נקודת מבט", צילמה בסבב האחרון סרטון שזכה למיליוני צפיות. היה זה תיעוד של קסאם נופל בגינה ציבורית בה שהו אלפי ילדים בפעילות קיץ. "אחרי פרסום הסרטון, ראיינו אותי בהרבה כלי תקשורת, וכולם שאלו איך אמא ממשיכה לצלם ולא רצה למיגונית? עניתי להם, שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בסיטואציה כזו, ותמיד כשסיפרתי על זה אחר כך לאחרים הם הזדהו וריחמו אבל לא באמת הבינו, אז החלטתי בפעם הבאה לצלם כדי להעביר את הדברים בצילום, הייתי מוכנה לסיטואציה כזו". לאחר שהסרטון הפך לויראלי, הקימה הראל את דף הפייסבוק "נקודת מבט", בו היא מעניקה במה לתושבי שדרות והעוטף, לכתוב את אשר על לבם ולשתף מחוויות חייהם.
צילום: תום צרפתי
שרון שלי, מהתנועה לעתיד הנגב המערבי, העלתה נקודת מבט נוספת שמאירה באור אחר את "הצד השני": "הגורל שלנו תלוי בשכנים שלנו, לעוני בעזה יש השפעה על מה שקורה איתנו, על משמעות החיים באזור וצריך להסתכל על המצב בצורה ברורה". דעה דומה העלתה ג'וליה, נציגת "קול אחר". לדבריה, הארגון שלהם דוגל בשיטת פתרון מדיני, שלום ובטחון לשני הצדדים, והבנה כי גם אנחנו וגם שכנינו בעזה, קורבנות של מלחמה וטרור. בסיטואציה אחרת, דבריהן היו נענים במתקפת נגד, אך לא בערב הזה, שבו חזרו שוב ושוב על המילים "כוחנו באחדותנו". השיח המכבד, בגובה העיניים וללא ביטול של אף דעה, הוביל לשיתוף פעולה פורה עם הפנים לעתיד. בתוך מעגלי השיח דובר על הקמת ארגון-גג משותף לכלל הארגונים, שיתוף פעולה כולל, ארגון הפגנות משותפות, מחאות ועצרות ואירועי הסברה. את כוחה של התארגנות כזו היטיבה להסביר מירב כהן, ממחאת ישובי אשכול: "יש לנו הרבה כוח, אבל הוא מחולק בצורה לא חכמה, כל אחד יוריד קצת את הראש, יוותר קצת, יתפשר קצת, המטרה שלנו גבוהה ושווה להתאמץ כדי להשיג אותה. טוב שאנחנו מתאחדים".
לאחר שהתדיינו במעגלים, ורגע לפני שהתפזרו, הגיעו משתתפי הכנס מהארגונים השונים להבנות לגבי המשך פעולתם המשותפת. כולם הסכימו שצריך למצוא שפה משותפת שתהיה מקובלת על כולם, להבין שלא מדובר בבעיה של עוטף עזה בלבד אלא של כל מדינת ישראל, שיש צורך בדרישת שקיפות מהממשלה ולא לקבל מידע ממקורות זרים, להגיע למצב של פעילות א-מפלגתית, לקיים פעילויות מחאה והסברה עם גבולות ברורים, וכמובן, להמנע לחלוטין ממחאות אלימות.
ימים יגידו מה יעלה בגורלן של המילים שנאמרו בכנס, והאם האחדות שהורגשה באולם הכנסים תימשך ותהפוך לפעילות מאורגנת ואחידה ודרישה חד משמעית לחיים שקטים בשדרות ועוטף עזה.
צילום: תום צרפתי