צעיר המחאה

הוא רק בן עשרים וסופג לא מעט אש מתושבים כשהוא עולה לדבר בשמם בתקשורת אבל דביר סאסי משוכנע שבני גילו שמכירים רק מציאות אחת צברו מספיק ניסיון כדי להשמיע את מחאתם. "אם אני יכול לתרום ולספר את הסיפור של שדרות מנקודת מבט של ילד שגדל במציאות הזויה אז בטח שיש לי ניסיון ומה לומר" הוא אומר ומתייחס לסוגיית התמיכה בנתניהו למרות המצב: "אם התושבים בחרו להצביע לביבי זה אומר שמגיע להם לחטוף טילים?".

"שואלים אותי תושבים משדרות, מי זה הדביר סאסי הזה שכל היום מדבר בשמנו בתקשורת" אני משתף בקול רם שאלה שנשאלתי לא מעט בתקופה האחרונה אבל סאסי, עוד לא בן 20, רק מחייך תחילה אבל מנסה לנסח תשובה מספיק ברורה. "נעים מאוד אני דביר, נולדתי בשדרות לפני כמעט 20 שנה, למשפחה מקסימה שבאה לעיר עוד כמה שנים קודם לכן מתוך אידיאולוגיה וחיבור אמיתי למקום הזה, כל חיי אני מכיר רק מציאות אחת, אני מרגיש שהמציאות חישלה אותי מספיק כדי להביע את דעתי ולהעביר את התחושות שלי ושל תושבים בעיר שלי".

את סאסי שמצליח בשנתיים האחרונות לעורר לא מעט תשומת לב וכן גם להרגיז לא מעט תושבים שלא מוכנים לקבל את זה ש"ילד" עולה לדבר בשמם ומעורב בגיל צעיר בפוליטיקה הארצית פגשתי כבר לפני שנתיים וחצי כששימש יו"ר מועצת תלמידים עירונית. אני מודה, גם אותי הוא הצליח להרגיז לא פעם כשהעלה פוסטים של טירון או כפי שנוהגים לעקוץ אותו כמה מעוקביו ברשת החברתית "אתה עוד עם חלב על השפתיים" אבל אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בבחור צעיר עם מוטיבציה גדולה להשמיע את הקול של העיר שלו אם צריך גם בביקורים בכנסת, להתערבב עם פוליטיקאים כדי לנסות לגרום להם להבין טוב יותר את המציאות הביטחונית.

"תמשיך להיות שגריר של שדרות בכל מקום, העיר זקוקה לכמה שיותר דוברים שייצגו אותנו תמשיך כך", לצד האש שהוא חוטף יש גם המון תושבים שמפרגנים לו. "זה היה ברור לי שברגע שאקבל חשיפה תהיה גם ביקורת, אם תשים לב אני לא מחפש להתלהם גם מי שעוקץ אותי אישית וזורק כל מיני האשמות אני מכבד ועונה בנימוס, ככה לימדו אותי לכבד אנשים מבוגרים".

אגב, למרות שנולד וגדל בשדרות הוא עדיין נתקל בשאלה "אם אתה שדרותי",  "כן גם אותי עדיין שואלים את השאלה וזה מאוד מוזר לי, הרגשתי את זה במערכת הבחירות לראשות העיר ואני חושב שהגיע הזמן להפסיק לקטלג, כולנו תושבי העיר וכולנו אוהבים אותה אהבה גדולה".

"חייבים שהבעיה שלנו תהיה תמיד בסדר היום"

הראיון עם סאסי התקיים לפני סבב ההסלמה האחרון אבל כשעלינו להצטלם לכתבה באחת מנקודות התצפית המשקיפות על רצועת עזה הייתה לנו הסכמה משותפת- עכשיו רגוע, עוד עשר דקות הכל יכול להשתנות. "רק מי שחי בשדרות ובאחד מישובי העוטף יכול לחוות את התחושה הזו שאתה עולה לישון ואתה לא יודע איך יתפתח הלילה ולאיזה בוקר נתעורר" מסביר סאסי, "אנחנו עכשיו בגבעה משקיפים על רצועת עזה והכל נראה שקט" הוא מוסיף ואני ממשיך בקול  "כששקט אז זה מרגיש לך גן עדן אבל כשרועש זה מרגיש גיהנום". למחרת אגב, התעוררנו כולנו לקולות פיצוץ החיסול של בכיר הג'יהאד ונאלצנו לעבור במשך 48 שעות של מטחים כבדים.

עוד קודם לסבב האחרון, ספגה שדרות בליל שישי מטח רקטות מפתיע ולא צפוי מה שהוביל אחרי הרבה שנים למחאה יצירתית ראשונה שסאסי היה בין יוזמיה- מיצג הכנסת עם 120 כיסאות והזמנה אישית לנבחרי הציבור לבוא ולתת הסבר לתושבים.

מה הביא אתכם ליזום מחאה רק אחרי שנה וחצי של סבבים וביניהם 2 מערכות בחירות?

"קודם כל, הקול של שדרות והעוטף תמיד חייב להישמע, זה הבייסיק. חווינו יותר מדי סבבי הסלמה, עברנו 2 מערכות בחירות ושום דבר לא השתנה. אז נכון שבין לבין היו הפגנות שבהם השתתפתי בעזריאלי והייתה גם את מחאת בני הנוער של שער הנגב. לאורך כל השנה היה איפוק אבל מתישהו זה נמאס, מתישהו נגמרים התירוצים של היו בחירות והנה היום חגים. אחרי שחווינו ביום שישי (לפני שבועיים) עוד מטח מטורף אמרנו די אי אפשר צריך לעשות מעשה, בעזרת חבר'ה טובים מישיבת ההסדר החלטנו ביום ראשון לבנות מיצג ולהזמין את חברי הכנסת להסביר לנו פנים מול פנים למה הם מאפשרים למצב הזה להימשך".

לא השתנה כלום 18 שנה, למה שמחאה כזאת תשנה?

"זה נכון אבל המטרה של הקמת המיצג הייתה לדאוג שזה לא ישכח ויישאר בסדר היום הציבורי, עצם העובדה שזה קיבל כותרות וגרם לחברי כנסת להגיע ולהפיץ את זה השגנו משהו. אנחנו חייבים כל הזמן לדאוג שזה יהיה בסדר היום, לא יתכן שכאן יורים עלינו טילים ובמקומות אחרים בארץ אפילו לא מבינים שזאת המציאות. אשכרה בזמן שאני אוכל ארוחת שישי עם המשפחה ירו עלינו מטח של 8 טילים בבת אחת! ופיצוצים של כי ברזל מעל הראש ולמחרת כאילו הכל נשכח לא היה אירוע כזה. אנשים בתל אביב חייבים להיות מודעים לזה ואם דרך חברת כנסת זה יגיע אליהם אולי הצלחנו להמחיש במשהו ושזה לא יכול לעבור בשקט".

לאחרונה נוצר שיח שרק אם הטילים יגיעו לתל אביב רק אז יבינו את המציאות בשדרות?

"פעם אמרו לנו שאם יירו על תל אביב אז יהיה פיתרון, אני בטוח לא רוצה לאחל רע לתושבי תל אביב אבל גם אם ירו פה ושם מי שלא חי ממש את המציאות בשדרות לא יכול להבין את מה שהתרחש כאן בערב שבת, אף מדינה בעולם לא הייתה מוכנה להסכים לזה אז למה המדינה שלי מסכימה לזה. חשוב שתהיה שותפות גורל אמיתית שכולם יבינו שהמצב הזה לא יכול להימשך".

באים תושבים ממרכז הארץ וטוענים שיש לנו אפשרות לשנות ואנחנו בוחרים ביבי?

"מה לעשות שיש לתושבים בשדרות אידיאולוגיה שהם מאמינים בה וזו אידיאולוגיית הימין, אז נכון גם אני חושב שהשלטון בראשות נתניהו לא עושה מספיק אבל זה לא אומר שאם יירו טילים אני צריך להחליף אידיאולוגיה. אם תסתכל על הבחירות אתה תראה שלא רק בשדרות, בכלל בישובי העוטף אחוזי ההצבעה  שיקפו את מה שקורה בארץ, בסופו של דבר גם הקיבוצים שתמיד הצביעו לשמאל המשיכו להצביע לשמאל. אני אישית אחרי שתמכתי בביבי חשבתי במערכת הבחירות האחרונה שנכון להישאר בימין אבל להצביע למנהיגים כמו נפתלי בנט ואיילת שקד שאני מאמין בהם שהם ייצגו אותי ואת המציאות הביטחונית של תושבי שדרות הכי טוב. בשורה התחתונה אם התושבים בחרו להצביע לביבי זה אומר שמגיע להם לחטוף טילים?, לא מבין את ההיגיון הזה".

אגב, הפעם האחרונה שקמה מחאה מאורגנת יצא לנו מזה ראש עיר?

"אני הייתי ילד באותה תקופה שראש העיר אלון דוידי הקים את מטה המאבק, אין ספק שחשוב שתהיה מחאה מאורגנת כל עוד המציאות לא משתנה. אם לא נקבל שקט לזמן ארוך וממושך הציבור בשדרות לא יהיה מוכן להשלים עם זה ונצטרך ליזום עוד מחאות כדי להפעיל את הלחץ על הפוליטיקאים וגם כדי לדאוג שכל המדינה תבין מה המציאות בשדרות כי באמת די נמאס לשבת בחיבוק ידיים".

"דווקא מהקושי צמח דור מדהים ואיכותי"

סאסי כאמור רק בן עשרים אבל בשנתיים האחרונות למרות גילו הצעיר מעורב ציבורית-חברתית בשדרות, זה התחיל בתיכון שם התבלט ונבחר לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים, לפני כשנה התבלט מאוד במערכת הבחירות כשסייע לראש העיר אלון דוידי ובחודשים, בחודשים האחרונים אתם פוגשים אותו לא מעט על המסכים מתראיין לכלי התקשורת בנושא הביטחונית וגם בפוליטיקה הארצית הוא הספיק להשתכשך עם פוליטיקאים שכבר מכירים את השם שלו. ההתבטאויות שלו ברשת החברתית לא אחת הרגיזה רבים כפי שציינתי בראשית הכתבה.

בגיל שלך חבר'ה עסוקים בצבא, באקדמיה,  למה מעניין אותך העיסוק בפוליטיקה?

"קודם כל אני חייב לומר גם אני כמו בני גילי מתגייס לצה"ל פשוט סיימתי תיכון בגיל מאוחר וכך גם נכנסתי באיחור למסלול של 4 שנים המשלב ישיבת הסדר עם שירות בצה"ל וכל מי שדואג בקרוב גם אני אעלה על מדים. לגבי העיסוק בפוליטיקה, אני חושב שמה שמשך אותי לתחום זה בין היתר המציאות הביטחונית בשדרות, הרצון ללמוד מקרוב איך מתקבלות החלטות שמשפיעות על הגורל שלנו, בוער בי מאוד לרצות להשפיע כדי לשנות את המצב".

מה גילית על הפוליטיקה?

"הפוליטיקה הישראלית די מעניינת ומרתקת, אני אישית בחור סקרן שאוהב להבין איך דברים קורים מקרוב, אני נוטה להאמין שבכנסת יש הרבה נבחרים איכותיים שבאמת אכפת להם מהמדינה ובאמת באים עם רצון לשנות ולדאוג לנו. אין ספק שזה תחום מעניין ומי יודע אולי יום אחד ארצה להיות פוליטיקאי אבל כרגע התחברתי לזה מתוך סקרנות, מתוך רצון להציף את הסיפור הביטחוני שלי ושל שדרות".

אומרים עלייך שאתה פשוט בחור שמתלהב לקבל חשיפה?

"אז אומרים מה אני יכול לעשות עם מי שחושב ככה. איכפת לי נטו מהעיר שלי, איכפת לי להשמיע את הקול של שדרות בכל מקום כדי שזה יהיה תמיד בסדר היום הציבורי".

גם הצלחת להרגיז לא מעט שחושבים שאתה עוד ילד כדי להשמיע דברים בנושאים ביטחוניים ובכלל פוליטיים?

"אני לא חושב שתפקידי להגיד לממשלה ולצבא מה לעשות אבל כן יש לי דעה כתושב שדרות שנולד לתוך מציאות של קסאמים וחוויתי מספיק כדי לומר מה שאני מרגיש או מה כולנו מרגישים כאן. אני נתקל בהרבה תגובות מזלזלות ואני משתדל לכבד. אומרים לי אתה ילד, מה אתה מבין. מי שנולד בשדרות ומכיר  רק מציאות אחת יש לו מספיק ניסיון. אני כותב ומשמיע את דעתי במדיה ובתקשורת ומי שמקבל מצוין ומי שלא מקבל ומזלזל זה עניין שלו לא שלי. דבר נוסף שאני חייב להגיד שאני נכנס למקומות שאני שייך אליהם, אני לא מתערב בדברים שאין לי קשר, למשל חינוך מה לי ולזה מה אני יכול לומר לאנשים שיש להם יותר ניסיון אבל בנושא הביטחוני וההסברה כלפי אם אני יכול לתרום ולספר את הסיפור של שדרות מנקודת מבט של ילד שגדל במציאות הזויה אז בטח שיש לי ניסיון ומה לומר".

המציאות הביטחונית שורטת את כולם, כמה לדעתך ההתמודדות של בני גילך מהיום שנולדתם למציאות הזו מחשלת בגיל מוקדם או כמה היא פוגעת?

"אני עד לתופעה מדהימה של בני נוער וצעירים בשדרות. דווקא מהקושי צמח דור מדהים ואיכותי בכל הפרמטרים אם זה בערכים ואם זה באהבה לעיר ולמדינה ואם זה ביכולת. שדרות הצמיחה בני נוער וצעירים עם שאיפות גדולות, מי שחולמת היום להיות מהנדסת יש לה את היכולות ואת כל התנאים לעשות את זה. ואנחנו נראה בעתיד את הדור האיכותי הזה גדל ומקים כאן בית והופך את שדרות לעוד יותר חזקה ממה שהיא כבר היום".

מה ההבדל בין מי שגדל בתל אבי למי שגדל בשדרות במציאות של טילים?

"אין מי שגדל בשדרות או חי בשדרות שלא סובל מטראומה. לכל אחד מאיתנו יש שריטות שכנראה יהיו לכל החיים כמו לשמוע אופנוע שעובר ולהיכנס לחרדה, אין אחד שלא מכיר את הזה אבל מה שיפה בשדרות שאנחנו בוחרים למרות הקושי להישאר כאן ולחיות וכשיש שקט כאן זה המקום הכי מדהים בארץ. מצד אחד מי שגדל בתל אביב גדל עם התנאים הכי טובים ורגועים כדי להצליח, מצד שני מי שגדל במציאות של טילים עובר סוג של התחשלות לפני החיים עצמם. אני מרגיש שהמציאות גרמה לי ולכל החברים שלי להתבגר יותר מהר ולראות את החיים אחרת כך שהפכנו את הקושי למנוף של הצלחה ולראות את שדרות מתפתחת זה הניצחון של כולנו".