את המרוץ הפיקה עיריית שדרות, בהובלת החברה העירונית לספורט ומרכז צעירים, יחד עם המתנ"ס העירוני ועוד שלל שותפים, ביניהם חברת אמדוקס שנותנת את החסות הרשמית של המרוץ וגם השנה השותפות נמשכה כשמעל 200 רצים מעובדי ומנהלי החברה לקחו חלק. בין הרצים היו חיילים מפיקוד העורף ופיקוד דרום, שוטרים, חניכי מכינת נחשון, חברי כפר הנוער "אפל", מאות ילדים ואף התקיים מקצה מיוחד עבור ילדים ונערים עם צרכים מיוחדים.

כזכור, בשנה שעברה המירוץ זכה לביקורת גדולה בשל תכנון לקוי של סגירת הכבישים, רבים מהתושבים זעמו על כך. בחברה העירונית לספורט בהובלת אופיר אסולין הפיקו את הלקחים, הציבו את המוקד המרכזי בפארק עזריאלי ומשם בנו מסלולים שלא סגרו את הכניסות והיציאות מהעיר, כמו כן לציבור נמסר מידע מפורט יותר מבעוד מועד ובסך הכל המירוץ עבר בשלום, ללא תקלות מיוחדות.

לירון אינזמן, השתתפה בתחרות לגילאי 13, ללא חליפה וזכתה במקום הראשון בפעם השנייה. ואילו ליאור אלחרט, השתתפה בתחרות לגילאי 15, עם חליפה, חגורה לבנה, במשקל 44.5, וזכתה גם היא במקום הראשון בפעם השנייה!

כבר מספר שנים שהן מתאמנות, מספר פעמים בשבוע, במכון מרכז הספורט MMA – לחימה משולבת, שכוללת אגרוף תאילנדי, אגרוף קלאסי, היאבקות וג'יו ג'יטסו. בהובלת המאמן אבי שוילי. מאמן מוסמך ומוכשר, שאחראי למספר אלופי ישראל, שהגיעו ממרכז הספורט של שדרות.
ליאור אלחרט: "אני נהנת להיות חלק מהספורט של כל משפחת MMA שדרות, אני מתאמנת הכל מהכל אבל מה שהכי תפס אותי זה הג'יו ג'יטסו, שם הכי כיף לי ושם הצלחתי יותר".

לירון איזנמן: "לא היה קל, אבל עבדתי קשה בשביל התחרות, והמאמן אמר שאני מוכנה, זה נתן לי הרבה ביטחון, מאוד נהניתי, יש בזה הרבה משמעת, טכניקה, זריזות, אני מקווה כי יום אחד אגיע לתחרויות נוספות גם בעולם".

אדי דגן מנהל אמית גוטוירט: "זו גאווה גדולה לספורטאיות, לבית הספר ולעיר כולה. התלמידות המקסימות משקיעות שעות וימים באימונים, אנו רואים ומקדמים כמה שיותר בבית הספר את החשיבות לעיסוק בחינוך גופני גם בשעות הפנאי, זה בונה יכולות גבוהות ונוגע בכל התחומים בספקטרום של החיים ושל הספורטאים בפרט, יישר כוח להן בשאיפות שלהן, הן בהחלט מהוות דוגמא נפלאה".

ראש עיריית שדרות, אלון דוידי: "יחד עם כל תושבי שדרות, אני גאה בלירון וליאור ומברך אותן על האליפות בתחרות MMA. יש לנו בשדרות תלמידים טובים ומוצלחים שבמקביל להשקעתם בלימודים בתיכון, הם משקיעים בענפי הספורט שאליהם התחברו, ואת הפירות אנו קוטפים, הספורטאיות האלופות והמצטיינות שלנו, שכבר מספר שנים הן מתאמנות, במכון מרכז הספורט MMA – לחימה משולבת, בהובלת המאמן אבי שוילי. שאחראי למספר אלופי ישראל, שהגיעו ממרכז הספורט של שדרות. נמשיך להשקיע בכל התחומים בעיר, ובכלל התושבים שעושים חיל ובמיוחד בשלל ענפי הספורט שמביאים גאווה גדולה וכבוד לעיר שלנו".

מ"מ ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, אלעד קלימי: "בגוטוירט שדרות מחנכים לערכים ומצוינות. אני שמח לראות את פירות העמל וההשקעה ואת התוצאות המדהימות, תלמידי מקיף גוטוירט ממשיכים להוביל תמיד ולא רק בחינוך. גם בספורט, לירון אינזמן וליאור אלחרט, תלמידות המקיף העפילו לאליפות הארצית בתחרות MMA ואנו גאים בהן. ההשקעה האדירה שלהן בלימודים והתמדתן המדהימה ויוצאת הדופן למצוינות ובדחיפה להגשמת היעדים שלהן, הן הבסיס להצלחה ולמימוש עצמי. אני מאחל לליאור ולירון שהערכים וההישגים הללו ימשיכו איתם הלאה, הם העתיד שלנו ובשבילם אנו עושים הכל בכדי לאפשר להם את מירב האמצעים והכלים להצליח ולהגיע להישגים משמעותיים ומוצלחים".

אם חלפתם לאחרונה במקררי החלב בסופר, יש סיכוי לא קטן שנתקלתם בפנים שלה על מעדני הבריאות pro של 'דנונה'. לא, לא מדובר בדוגמנית שנשכרה לטובת קמפיין, מדובר במאמנת כושר שלוקחת חלק במיזם מיוחד במינו שהתקיים בחודש האחרון בחסות אתר "מאקו" וחברת המעדנים "דנונה" שמבקשים באמצעותו ליח"צן אורח חיים בריא.

התחרות יש לציין תגיע לסיומה בימים הקרובים אבל מבחינתה של נדב היא כבר ניצחה בכך שהצליחה לשרוד את הקורונה ובתקופה קצרה יחסית הצליחה להשפיע על המון לקוחות אותם עודדה ומעודדת לאורח חיים בריא. לקחתי הימור של החיים שלי, רק שהתחילו לדבר על חיסונים, חתמתי חוזה לשנה ואמרתי אם ילך, ילך, סוג של "להיות או לחדול" ואם הייתי יודעת שזה יהיה כל כך מוצלח הייתי עושה את זה הרבה לפני" היא מספרת.
למי שתוהה למה בחרה בשם "אמזונה" לסטודיו שלה היא מסבירה בפשטות. "חיפשתי שם חזק לסטודיו שיגדיר במילה אחת את הלקוחות שלי. אמזונות. הסטודיו אמנם גם לנשים וגם לגברים אבל אני מאמינה שנשים חזקות הן אמזונות, לוחמות, ומשם הגיע השם".

"חיידק הכושר הגופני התחיל אצלי בעצם עוד בצבא" היא מספרת בשיחה עם 'דין וחשבון' רגע לפני שהמריאה לקפריסין להינשא לבחיר ליבה. "הייתי מדריכת כושר לחיילים קרביים וכאשר יצאתי לאזרחות אמרתי לעצמי טוב נראה מה יש לאזרחות להציע. מאוד מאוד אהבתי לעשות את זה בצבא, הייתה לי תחושת שליחות, סיפוק מהמקצוע וראיתי שאני מצליחה לעזור לחיילים לעמוד באתגרים מורכבים וכן גם ללמד אותם לרדת במשקל".

מקצועות אחרים היו על הפרק?
"שאלתי את עצמי בהתחלה אם אני רוצה מקצוע אחר או שאני במקצוע הנכון. התחלתי לאמן באזרחות חברים ובני משפחה ואז אחרי שראיתי שאני מקבלת הרבה פידבקים ואנשים אוהבים, אז התחלתי לאמן בבתים, פארקים, גני שעשועים כמו שכולם מתחילים. ברגע שצברתי קהל של לקוחות החלטתי לקחת את זה צעד קדימה ולהקים סטודיו גדול ומקצועי בשם אמזונה".

זה נהיה טרנד להיות מאמן כושר?
"לא יודעת אם טרנד אבל כן יש הרבה מאמנים. אני חושבת שכדי להיות מאמן טוב צריך ייחודיות מסוימת ולהיות אמיתי בעבודה והכי חשוב עם תשוקה למקצוע הזה כי אתה יכול להיות עוד מאמן ועוד מאמן זה נחמד, בסופו של דבר אנשים נשארים איתך לאורך זמן מסוים כשאתה יוצר איתם חיבור מסוים ואני מאוד מאמינה בדרך ארוכה, לשמחתי יש לי כיום המון מתאמנים שהולכים דרך ארוכה, אני פחות מתחברת לדרך מקוצרת של מספר אימונים או חודשים. אני מרגישה מאוד מחוברת ללקוחות שלי והם כמו המשפחה השנייה שלי".

איך את מסבירה שבתקופת הקורונה נהייתה יותר מודעות לספורט?
אני חושבת שהתשובה היא כן ולא ואני אסביר. אני חושבת שהמודעות עלתה כמה הספורט חשובה בתקופת הקורונה שבה כולנו היינו מסוגרים בבתים. עבורי זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה, עברתי טלטלה גדולה והיו לא מעט התלבטויות אם לסגור את העסק או להמשיך להילחם בזה בזום כי בזום זה מאוד מאוד קשה אבל עשיתי פעולות כדי להמשיך לשמר לקוחות אבל גם כדי שהם ימשיכו לעשות ספורט ולשמור על הבריאות. בסופו של דבר החזקתי את העסק בשיניים והצלחתי לצלוח את תקופת הקורונה".

איך הגעת למיזם "המאמנת של המדינה"
האמת נתקלתי בזה די במקרה ושלחתי בקבוצת ווטסאפ של הלקוחות שלי שהחליטו לרשום עליי פידבקים, אחרי כמה שבועות אני מקבל הודעה שעליתי לגמר את התחרות שהיא ביוזמת דנונה ואתר מאקו, הייתי בטוחה שמישהו מסתלבט עליי. אמרתי לעצמי, אני כולה משדרות עיר קטנה מה הסיכוי שייבחרו דווקא אותי? שמחתי לשמוע שהסיפור שלי נגע בהם מאוד, בכל זאת 30 אלף מאמנים הגישו מועמדות. מה מיוחד דווקא בי? אני חושבת שחיפשו מאמנים שמכורים לעבודה שלהם ומרגישים שזו שליחות ואני באמת מרגישה שהעבודה שלי כמאמנת כושר זו שליחות"

אומנם את לא תזונאית, מן הסתם, לקוחות רבים שפונים אלייך הציפייה שלהם היא בין היתר, ירידה במשקל. מה אתה עונה להם?
"זה נכון אני לא תזונאית ובעיקר מאמנת כושר אבל יש איתי אנשי מקצועי שמלווים את נושא התזונה זה בהתאם כמובן למי שמחליט לבחור את המסלול הזה אני לא מכריחה. התפיסה שלי היא קודם לבוא לבנאדם ולומר תתחיל להתאמן ולעשות ספורט בשביל הבריאות. עצם זה שאתה עושה ספורט אתה מתחיל להניע את עצמך ומחויב הרבה יותר. בעיניי, עצם ההקפדה על הספורט תביא מתאמנים לשמירה על הבריאות וכאשר הם יתקלו באוכל לא בריא הם כבר יגידו לעצמם "לא חבל להרוס". אני חייבת לומר שאצלי מתאמנים הרבה בקבוצות ויש לכך משמעות כי אחד מפרגן לשני על תוצאות, "איך רזית" ו"איך התחטבתי", רואים את התהליך אחד של השני וזה גורם להם למוטיבציה.ברגע שבנאדם מחליט לשנות את החיים שלו בקטע בריאותי אני תופסת את היד שלו חזק חזק ואני הולכת איתו בעלייה הכי קשה ומראה לו שהוא יכול ומסוגל ומכאן הוא ממשיך את הכל בכוחות עצמו עם ליווי מקצועי שלי. הבחירה היא בחירה של בנאדם ואם הוא מחליט לוותר אני כאן כדי לעשות לו "נו נו נו".

הירידה במשקל היא גם אישיו, לא?
בהתחלה הרבה לקוחות באים כדי לרדת במשקל ומהר מאוד מבינים כי אנחנו בעיקרון לא סטודיו שמוביל ירידה במשקל, אנחנו סטודיו שמוביל קודם כל לבריאות. עכשיו למשל יש את תקופת "אחרי פסח", אנשים מתחרפנים "אוו איך אני נראה כמה אכלתי בחג", יש כאלה שאומרים "אה… אני יבוא חודשיים-שלושה להוריד את המשקל עודף" ואני תמיד מבקשת לתת ללקוח להבין שספורט לא עושים בתקופות רק בשביל להוריד כמה קילוגרמים, המסר שלי שצריך לעשות ספורט קודם בשביל הבריאות"

לא מעט לחץ השתחרר במכבי ציון שדרות לאחר ניצחון החוץ על בית"ר יבנה מתחתית הליגה אבל הדרך למטרה הייתה מתישה ומתסכלת. שדרות שיחקה ביתרון מספרי החל מהדקה ה-36 אבל על הדשא זה לא בא לידי ביטוי, רק במחצית השנייה כשאביאל אפנג'ר עלה מהספסל לתפקיד שהוא הכי טוב בו (קשר ימין קיצוני) הוא כבש שער יתרון אבל במקום להכריע את המשחק שדרות הסתבכה ושילמה על כך בשער שוויון בדקה ה-65. אפשר לומר שכלום ושום דבר לא עבד במערך ההתקפי.

ואז הגיעה הדקה ה-86, הלחץ ביציע האוהדים הורגש היטב, כדור קרן לשדרות הבלם אלון  יופה עולה כמו תמיד, הכדור החוזר מגיע בסופו של דבר לצח זלינגר שהכניס כדור עומק מדויק, יופה כמו חלוץ גדול, משתלט על הכדור, מסתובב ובועט ברגל ימין לפינה השמאלית, הכדור ניתז באיטיות פוגע בקורה ונכנס פנימה. בהמשך מתן כהן הוסיף אחד, אפנג'ר השלים צמד בדרך לניצחון 4:1 שלא משקף את מה שהתרחש עד דקות הסיום.

ביציע האוהדים הגדירו את זה גול עם המון לב?

"מה שמדהים שאני מסתכל על הכדור ואני אומר רק שמישהו לא ירחיק ברגע האחרון, שהקוון לא ירים דגל.  לגבי ההגדרה של האוהדים אני חושב שאני תמיד מביא למגרש את כל הלב שלי גם כשאני טוב וגם כשאני פחות טוב, אני תמיד משתדל לתת 200 אחוז,  אני שמח שבמשחק האחרון גם סייעתי לקבוצה לכבוש שער יתרון שהיה מאוד מאוד חשוב".

כמה הוא שיחרר לחץ?

"אני חושב שתמונה החגיגה שלי ושל כל החברים אומרת הכל. אני אחד שלא חוגג וגם למען האמת לא יודע לחגוג שערים אבל זו הייתה התפרצות רגשות וזה שיחרר הרבה לחץ ואז גם נכבשו עוד שני שערים. ככה זה קבוצת כדורגל, ניצחון מחזיר ביטחון לכל הקבוצה. אם זה קורה  בדקה ה-20 הקבוצה תהיה משוחררת ונחזור לשחק כדורגל טוב".

 יופה במשחק הליגה האחרון, שער שלו חילץ את הקבוצה ממבוכה. צילום: אורי גבאי

עונה שלישית בשדרות

יופה בן ה-28, משחק את עונתו השלישית בשדרות ונחשב לאחד השחקנים הוותיקים בקבוצה. אשתקד הוא היה הבורג המשמעותי בהגנה הכי טובה בליגה. עד כמה הוא מחובר למועדון תעיד גם העובדה שבקיץ קיבל על עצמו משימה לאמן באקדמיה על מנת לפתח את דור העתיד.  "אני מאוד התחברתי לשדרות, לאנשים, למועדון ואני שמח שנותנים לי את ההזדמנות לאמן פה את דור העתיד" הוא אומר וממשיך, "אני חושב שמה שקורה עם האקדמיה זה דבר יפה לא רק מבחינת החשיבות לעתיד, אלא גם מהבחינה שמדובר בילדים שהם גם אוהדים את הקבוצה ורואים שיש להם לאן לשאוף.  זכות בשבילי לאמן אותם, זכות עוד יותר גדולה לעבוד לצידו של עופר טלקר שבאמת אני לומד ממנו המון גם בתור שחקן גם בתור מאמן".

העונה היו מטרות ברורות והקבוצה נכשלה?

"נבנתה קבוצה עם מטרה ברורה לעלות ליגה, הגיעו לא מעט שחקנים חדשים וטובים יש לומר אבל כמו שקורה לא מעט בכדורגל לצערי  זה לא התחבר ולא הלך לפי התוכניות".

מה עבד עונה שעברה שהעונה לא עובד? מה ההבדל?

אני מבין שיש הבדל בין העונה שעברה לעונה הנוכחית אבל קשה להצביע על דברים מסוימים כי באמת כדורגל זה לא מדע מדויק. אפשר להצביע על שחקנים מסוימים או עמדות מסוימות אבל זה לא בהכרח נכון משום שבעונה שעברה לא היו ציפיות והקבוצה התחברה תוך כדי תנועה והעונה כל הזרקור הופנה אלינו, היו ציפיות ברורות והלחץ בהתאם. אם עונה שעברה הלך לנו הכל, גולים נכנסו ומצד שני קבוצות החמיצו, העונה הכל הפוך, מול כל קבוצה ששיחקנו היינו טובים אבל חטפנו גולים משום מקום, מגיעים למצבים ומחמיצים, משחקים שהיינו צריכים להכריע אחרי שהובלנו הסתבכו לנו כמו נגד דימונה שאני מזכיר חזרו מפנדל שלא היה, או שיכון, שלא לדבר על אילת, פשוט הכל הפוך".

יכול להיות שרציתם יותר מדי?

"אחרי העונה המדהימה אשתקד,  מן הסתם עלו הציפיות, רצינו לעשות עוד צעד קדימה וזה לעלות ליגה אבל מצד שני גם לא היינו צריכים לצרף יותר מדי שחקנים, אני חושב שמה שחשוב במועדון כמו שדרות שתהיה דרך ושילכו לפי הדרך. אומנם התוצאה היא לא כמו שציפו לה במועדון אבל לא צריך לחשוב שזה סוף העולם וצריך להמשיך באותה דרך ואם נלך באותה דרך אני שגם תהיה התוצאה שנעפיל ליגה. מועדון כמו שלנו שמתנהל ברמה גבוהה מאוד לליגות הנמוכות יגיע בסוף למקום גבוה".

הקבוצה עברה לא מעט זעזועים בסגל בחודש האחרון, איך מצליחים להתרומם מחדש כשהמקום הראשון כבר לא בהישג יד?

"אין ספק שעברנו זעזוע גדול, בכל זאת שחקנים ובעיקר חברים טובים שלנו עזבו דבר שהוא לא פשוט גם לחדר ההלבשה אבל עם מי שנמצא כרגע אנחנו צריכים לרוץ,  אני עדיין חושב שיש לנו קבוצה טובה ואנחנו השחקנים  צריכים לעלות כל משחק ולעשות הכל כדי לקחת נקודות, להחזיר את הביטחון ולחזור לשחק את הכדורגל שלנו ובאמת לא להסתכל יותר מדי למעלה, לעבור צעד אחר צעד, לעלות מדרגה אחר מדרגה ולנסות להתקדם כמה שיותר".

 יופה, אחד השחקנים המוערכים במועדון. צילום: אורי גבאי

פער עוד ניתן לצמצם אבל כל עוד היכולת לא משתפרת אין  מה לדבר ובמשחקים האחרונים זה לא נראה טוב?

"זה בדיוק מה שמאפיין את העונה שלנו, הכל הולך קשה, גם שאנחנו משיגים דברים זה בדרך הכי קשה זה קורה להרבה קבוצות ברמות הכי גבוהות. אני מסכים שהקבוצה קצת איבדה את הביטחון ורק בעבודה משותפת של כל השחקנים אנחנו נצא מזה כי באמת יש לנו שחקנים מספיק טובים ושחקנים שילחמו על הדשא. אם נתחיל להאשים, להתלונן או לבכות זה לא יעזור, אנחנו צריכים להילחם, לשחק אחד בשביל השני וגם קצת מזל לא יזיק לנו".

נדמה לי שהמשחק האחרון זו הדוגמה הכי טובה?

"וכמה פעמים זה קרה לנו העונה שאנחנו מובילים, לא יודעים לתת את השני ואז מהלך אחד של כדורגל של היריבה זה נכנס וזה מתסכל. שחקן של יבנה עבר אותי בצד ימין וישר הגביה כדור שמצא ראש של שחקן שנגח פנימה וחוץ מזה הם לא סיכנו אותנו פעם אחת, השוער שלנו לב אפילו לא מתח איברים ובאמת שאין תחושה יותר מתסכלת ולהגיד לך שמי שהיה על המגרש לא עשה מספיק, כולם נתנו הכל על המגרש ולכן אני טוען שלא יזיק מזל".

אפרופו מזל, בסוף הוא הגיע כשאתה קיבלת כדור חוזר ואפילו כבשת ברגל לא הטבעית שלך?

"הגענו לדקות הסיום וכמו תמיד עליתי לכדור קרן,  ניסיתי לעלות ראשון אבל הקדימו אותי, המזל שצח השתלט על הכדור וראיתי שאני טיפה לבד וצעקתי לו "צח רק אל תבעט"  ובאמת קיבלתי ממנו מסירה גאונית, השתלטתי על הכדור ובעטתי ברגל ימין שהיא לא החזקה שלי, הסתכלתי על הכדור כאילו בהילוך איטי פוגע בקורה ונכס פנימה".

מה לדעתך צריכות להיות המטרות עד סוף העונה אם בכלל יש כאלה?

"קודם כל תמיד צריכות להיות מטרות,  אומנם המקום הראשון רחוק מאיתנו ואנחנו כרגע אפילו לא מסתכלים עליו, אני באופן אישי מעדיף להסתכל ממשחק למשחק, לא מעניין אותי מי למטה ומי למעלה, אם נשתפר, נחזיר את הביטחון, נצבור נקודות, נחזור ליכולת שמאפיינת אותנו, כאשר כל זה ידבק אני משוכנע שגם הטבלה תיראה אחרת. כרגע כולנו ממוקדים רק במשחק הבית נגד קרית מלאכי, משחק קשה מול קבוצה שנמצאת ביכולת טובה מאוד. בבית שלנו נעשה הכל כדי להשאיר את הנקודות".